מאות ניצולים נזקפו לזכותו של חסיד אומות העולם, 'אוסקאר שינדלר'. לאחר סיומה של המלחמה הארורה התארגנו הניצולים לכנס הוקרה בה הגישו לו מתנה אותה קנו בעמל מכספם הדל. כשקיבל מר שינדלר את המתת , דמעות בצבצו בעיניו, ואז לפתע שלף את סיכת הזהב שהייתה נעוצה בחליפתו הסיר את שעון הזהב שענד על ידו והטיח את שניהם על הארץ!  ואמר בקול כאוב: כמה עלובים תכשיטים אלו! – הלא בערכם יכולתי להציל  עוד כמה וכמה יהודים!!

הרב ישי וליס שליט"א, מרצה ב"ערכים" סיפר מעשה זה בכנס חיזוק למען הארגון, שנערך בלוס אנג'לס. ופנה אל הקהל: "מאז השואה ועד היום נכחדו מהעם היהודי מיליוני יהודים! כמעט פי שנים ממספר הנספים בשואה!!! וכל זה בעקבות ההתבוללות בעמים, לו היה בידינו תקציב מספק, יכולנו להציל רבים מהם. שוו בנפשכם כמה הייתם מוכנים לשלם בשביל להציל עוד קרון מהדרך לאושוויץ!  כיום בכסף ניתן להציל יהודים מאבדון. אז, אנא פתחו את הלב ואת הכיס כדי שנוכל להציל!

בינות לקהל, ישבה גיורת ממקסיקו, למשמע הדברים נגשה אל הרב וליס הסירה מידה שעון פשוט תוצרת "קסיו"  השווה דולרים בודדים, ואמרה: "אני כעת מחוסרת כל , אבל , אנא, קח ממני את התרומה הקטנה הזו להצלת העם היהודי כי זה מה שיש לי!! "  הרב וליס התרגש עד דמעות, אמנם ערכו הכספי הוא אפסי אך מידת החום היהודי האופף אותו, לא יסולה!

שעון "יקר" זה נופף בו הרב וליס בערבי החיזוק למען "ערכים", פתח לבבות רבים, (גם את הכיסים...), באומרו: ראו, היא נתנה את כל מה שיש לה כדי להציל את עמה, האם יש מי שיוכל להישאר אדיש לנוכח מסירות נפשה של הגיורת הדלה !!

בצלאל ואהליאב וכל אנשי החייל שהיו עסוקים במלאכת המשכן סיימו להכין את המשכן וכליו, והביאו למשה רבנו. כנאמר בפרשתנו: "ויביאו את המשכן אל משה" (שמות ל"ט ל"ג) מתאר המדרש תנחומא את שהתרחש שם: "כיון שגמרו מלאכת המשכן היו יושבין ומצפין אימתי תבֹא שכינה ותשרה בו, והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו.  מה עשו? הלכו להם אצל "חכמי לב" אמרו להן: ומה אתם יושבין?! העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו! היו מבקשין להעמידו, ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו, וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל...

נכנסו כל ישראל אצל משה אמרו: משה רבינו כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך! שמא חסרנו שום דבר? או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו? ראה הכל לפניך! והיו מראין לו כל דבר ודבר, וכו'  אמרו לו לא כך וכך אמרת לנו לעשות? אמר להם הן! וכן על כל דבר ודבר. אמרו לו ואם כן למה אינו עומד?! שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין!.

והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקב"ה למשה: לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם! ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך! שנאמר: "ויקם משה את המשכן וכו'  אמר משה: רבש"ע איני יודע להעמידו! אמר ליה עסוֹק בידיך ואתה מראה להעמידו, והוא עומד מאליו! ואני כותב עליך שאתה הקימותו שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ומי העמידו משה שנאמר: "ויקם משה את המשכן." (פקודי פרק יא)  

רש"י במקום מביא מדרש דומה אך בתוספת ביאור: " שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם?! אמר לו: עסוֹק אתה בידך נִרְאֶה כמקימו! והוא נזקף וקם מאליו! וזהו שנאמר: "הוקם המשכן" הוקם- מאליו "

כלומר, הקושי להעמיד את הקרשים היה מחמת כובדם! לא היה כוח לאף אדם לזקוף את אותם קרשים. שמא תאמר, למה שלא יתאספו עשרה, או מאה איש וביחד ירימו את הקרשים?! ע"כ עונה רש"י שהיה כאן משהו פלאי המונע להרים עצים אלו גם לכולם ביחד! ומשום כך תמה משה כיצד ניתן ביד אנוש להרים קרשי פלאים אלו.  אמר לו הקב"ה, אכן, גם אתה משה רבנו עם כל כוחותיך לא תוכל להרים זאת, אלא תעשה פעולה שתראה 'כאילו' מקים אתה את העצים בעוד שהם נזקפו מאליהם.

יש להבין את פשר הדברים: א. מדוע לא ציווה ה' מראש שהקמת המשכן בפועל תעשה ע"י משה בלבד!? ב. עוד יש להבין את פשר הציווי: "עסוֹק אתה בידך- נִרְאֶה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו" אם הכול נס אז לשם מה נצרכה פעולה זו? ג. הלא כל ארבעים שנה היו הלווים מפרקים ומעמידים את המשכן כפי הנאמר: "ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים ובחנת המשכן יקימו אותו הלוים" (במדבר א' נ"א) כיצד יכלו להקימו בלא משה? ד. ל"ט מלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמשכן ואם נאמר שהקמת המשכן הייתה בדרך ניסית והלווים לא עשו מכוח עצמם כיצד א"כ למדים חז"ל את איסור מלאכת "בונה בשבת" מהקמת המשכן הלא זו לא פעולה של בני אדם אלא נס בלבד!?.

נראה, ששורש הדברים נמצא בדברי המדרש הנ"ל: " והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקב"ה למשה: לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן." כולם כאבו את אי ההצלחה בהקמת המשכן, בצלאל ,אהליאב, ועם ישראל שתרמו "בפועל" ליצירת מרכיבי המשכן, אך למשה כאב 'בנוסף' שנחסר חלקו 'המעשי' ביצירת המשכן. יש להתבונן בכאב זה, הלא נאמר בחז"ל שהמשכן נועד לכפר על "חטא העגל", משה, לא רק שלא היה לו חלק בו, הוא  מסר נפשו להציל את עמו מכליה ח"ו כתוצאת חטא זה. משה רבנו כמנהיג עם ישראל עושה ככל אשר צווה מאת הקב"ה בנתינת הוראות לכל העוסקים במלאכה, אך משה רבנו לא מסתפק בכך שהמשכן "ייעשה" אלא  הוא משתוקק שגם לו תהיה הזכות גם בחלק מעשי בהקמת משכן ה'!!.

על השתוקקות זו עשה הקב"ה "נס" שאותם עצים שלקחו עם ישראל לאורך כל גלות מצרים פתאום נהפכו בדרך פלאית לכבדים ובלתי ניתנים לתזוזה! עומדים כל גיבורי ישראל ולא מצליחים להזיזם!  ומדוע? מבאר המדרש: " לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך! כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם! ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך!" כלומר, הסיבה שעצים אלו לא נתנו להרמה היא מפני כבודו של משה רבנו! שידעו כל ישראל שאלמלא משה רבנו לא היה משכן. הקמת המשכן הייתה לכבודו של משה רבנו, ואת זה ראו כל ישראל. בכך רצה הקב"ה לחזק את מעמדו של משה רבנו בעיני עם ישראל.

אלא שמשה רבנו בענוותנותו התקשה: "רבש"ע איני יודע להעמידו?" ומבאר רש"י את פשר השאלה: "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם?!" כלומר, הקמת משכן לה' שיהווה מקום לשכינה הקדושה, כיצד יכולה להעשות ע"י בן תמותה?! שמא עדיף שהקמתו תהא כולה ניסית כמו בית המקדש השלישי שירד בע"ה בקרוב כולו משמים!?

ע"כ ענה לו הקב"ה: "עסוֹק בידיך, ואתה מראה להעמידו, והוא עומד מאליו!" וכביאור רש"י: "נִרְאֶה כמקימו!", כלומר, אכן, יצירת משכן להקב"ה בעולם החומר לא יכולה להעשות בידי בן תמותה ללא התערבות ממשית של כוח עליון. אלא שרצה הקב"ה  שנס זה יעשה רק לאחר השתדלותם של משה רבנו ועם ישראל, כדוגמת דברי המדרש על הפסוק: " ועשית את הקרשים למשכן", אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו איקונין נאה אמר לבן ביתו עשה לי כמותה, א"ל אדוני המלך איך יכול אני לעשות כמותה!? א"ל: אתה בסממניך ואני  בכבודי . כך אמר  הקב"ה למשה: "וראה ועשה". אמר לפניו רבון העולם, א-לוק אני שאני יכול לעשות כאלו?! א"ל: בסממניך תעשה בתבניתם: בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה."   

כך גם כאן נדרש משה "להתעסק בידו" ממש כפי השתוקקותו להיות חלק בהקמת המשכן, אך בפועל זה רק "נראה" כי ההקמה הייתה כולה ניסית. ולאחר שתעשה זאת בפעם הראשונה מכאן ולהבא הקמת המשכן תהיה כבר ע"י הלווים  "בדרך הטבע" העצים יחזרו למצבם הטבעי, אך כולם ידעו שזה מכוח ההקמה הראשונה שרשומה ע"ש משה רבנו. לאור הדברים מיושבות השאלות.

הקמת המשכן נועדה לדורות בבחינת "ושכנתי בתוכם"- בתוך ליבותיהם של עם ישראל נמצאנו למדים שכדי לזכות בכך צריכים: א. כוח ההשתוקקות לרצות להיות חלק מעשייה בפועל של מלאכת ה'. ולא מספיק שיעשה ע"י אחרים!  ואם יעשה כך  יזכה שזכות העשייה תונצח על שמו לעד. ב. הפנמה, שגם לאחר העשייה בפועל , על האדם לדעת שלולי הסיוע מלמעלה לא היה נעשה כלום.

יה"ר שנזכה להיות מן העושים והעוסקים במלאכת ה'.

חודש  טוב ושמח! חזק חזק ונתחזק.