מלאכת בניית המשכן הסתיימה, משה עומד להגיש דו"ח מפורט על ההוצאות הכספיות ועל המקומות השונים שאליהם הופנו כספיהם של המתנדבים.

והנה, מרננים אחרי גבו של המנהיג כאילו נהנה, חלילה, מכספי ההקדש שעברו תחת ידו. משה, אשר שומע את הרינונים, ממהר להודיע כי תיכף כשתסתיים מלאכת בניית המשכן, יניח לפניהם חשבון מפורט על כל כספי התרומות שנתנו (מדרש שמות רבה פרשה נ"א, ו').

החיוב להיות נקיים מה' ומישראל, מחייב את גזברי הצדקה בהלכות רבות. במסכת שקלים מצויה משנה שלימה הדנה בדרך שבה היו גזברי המקדש אוספים את הכסף שהצטבר בקופות הלשכה: "אין התורם נכנס לא בפרגוד, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו: "מעוון הלשכה העני", או שמא יעשיר ויאמרו: "מתרומת הלשכה העשיר". לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל", ואומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (שקלים ג', ב').

התורם מוזהר שלא יכנס עם לבוש שיש לו שפה כפולה, כדי שלא יחשדו בו כי הניח בכפלי בגדיו מטבעות.

מכאן למדו חכמים, כי קיים חיוב על האדם לדאוג שמעשיו לא יחשידוהו בהנהגה שאינה הולמת, גם אם כלפי שמים גלוי וידוע כי מעשיו ישרים והגונים. שכן יש ואדם נקי מה', כי הבוחן כליות ולב ויודע שהוא צדיק גמור, אך אין הוא נקי כלפי הבריות, העשויות לעורר תמיהות וחשדות לפשר הנהגתו.

על בית גרמו, משפחה שהתמחתה באפייתו המסובכת של לחם הפנים, מסופר בגמרא: "מעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים הם ניזונים, לקיים מה שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (יומא ל"ח).

גם על בית אבטינס, משפחה שהתמחתה בהכנתה האמנותית של הקטורת, מסופר בגמרא: "מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהם, וכשנושאים אשה ממקום אחר, מתנים עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמים, לקיים מה שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (יומא שם).

שורשו של חיוב זה נובע מחובת הזהירות מפני חילול ה'. כאשר אדם נראה כעושה עבירות, הרי הוא גורם לחילול ה'. חובתו של האדם שלא להביא את עצמו לידי חשד, גדולה יותר ככל שהוא חכם ומפורסם יותר, שהרי חובתו לגרום שיהיה שם שמים מתאהב על ידו ולא חלילה להיפך.