מעמד הר סיני היה מאורע חד פעמי בתולדות האנושות. מאז בריאת העולם ועד ימינו לא נודע על מאורע נוסף שבו נכחו מיליוני בני אדם (שש מאות אלף מבוגרים, מלבד נשים, זקנים וטף). היתה זו התגלות נבואית אדירה שלוותה בקולות וברקים בקול שופר חזק מאוד ובלהבת אש שבערה עד לב הרקיע. במעמד הר סיני היה העם כולו, ללא יוצא מן הכלל, עד ראייה ושמיעה להתגלות אלוקית אדירת הוד שבישרה את מתן לוחות הברית לעם ישראל.

עם ישראל מוזהר לשמור בזכרונו את רישומו האדיר של מעמד מתן תורה: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב" (דברים ד', ט'-י').

נתינת התורה בפומבי לנגד עיניה של אומה שלמה, מבטיחה את סילוקה של כל אפשרות ערעור או פקפוק, חלילה, באמיתות התורה.

המידע שניתן בהר סיני מועבר בשלמותו מדור לדור, מאב לבנו. ההורים מסבירים לילדיהם שהם ראו זאת אצל הוריהם, וכן הלאה לאורך כל הדורות. כולם מציינים שקבלה זו הועברה אליהם מבני הדור הראשון שעמדו למרגלות הר סיני וקיבלו את התורה במעמד נבואי נשגב. מיליוני האנשים המעבירים בו זמנית את התורה לילדיהם לאורך כל הדורות, מפריכים בעצם קיומם ובהנהגת חייהם על פי התורה את דבריהם של המכחישים.

בשבת, ז' בסיון, בשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה לבריאת העולם בהיות הבוקר, נעורו ישראל לקול שירת המלאכים המקלסים את הקדוש ברוך הוא. קול שופר חזק מאד בישר שקרובה הופעת כבוד ה'. קול השופר הלך והתחזק כל העת, ואז ניתר ההר ממקומו ונכפה עליהם, כאומר: "אם מקבלים אתם עליכם את התורה מוטב, ואם לאו – שם תהיה קבורתכם". הכפיה התרחשה לאחר שהם התייראו מפני האש הגדולה ומפני עמל וטורח לימוד התורה שבעל פה. לאחר שקיבלו עליהם את התורה, נפרס עליהם ההר כחופת קידושין.

ישראל עמדו באימה וביראה ברתת ובזיע, וההר חרד והזדעזע כמו ביקש לעלות לקראת ה'. הוא גם בער באש עד לב השמים, אפוף חושך, ענן וערפל, ועלה עשנו כעשן הכבשן. שבע מחיצות של אש היו שם, וישראל רואים ואינם מפחדים. ה' הרכין את השמים והציעם על ההר, וכיסא הכבוד ירד עליהם. עמו ירדו שישים ריבוא מלאכים כנגד מחנה ישראל, ועשרים ושניים רבבות מלאכים מקובצים לדגלים דגלים. הארץ רעדה, ההרים רעשו, הגבעות התמוטטו, האילנות כרעו והמתים בשאול חיו. הקדוש ברוך הוא הרעיש את העולם על יושביו, עד שנבהלו כל האומות וחששו שהקדוש ברוך הוא מביא מבול לעולם.

אז פתח ה' לפני עם ישראל שבעה רקיעים, וכשם שקרע לפניהם את השמים, כך קרע לפניהם את הארץ, וראו שהוא שליט יחיד בעולמו, כפי שנאמר: "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה). כל ישראל נתקדשו, נטהרו ונתרפאו מכל מום, ואף סומים שבהם התרפאו, ולא היה בהם חרש, אילם ופיסח, והיו לבני חורין משיעבוד גלויות וממלאך המוות.

באותה השעה דמם כל העולם. ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, שור לא געה ושרפים לא אמרו שירה, הים לא זע והבריות דממו. אף החמה עצרה את מהלכה. כל העולם שתק והחריש, ויצא הקול: "אנכי ה' אלוקיך".

עשרת הדיברות נאמרו בדיבור אחד, וכששמעו ישראל את שני הדיברות הראשונים מפי הגבורה, יצאה נשמתם מרוב מתיקות. ביקשה עליהם התורה רחמים, והקדוש ברוך הוא החייה אותם בטל שעתיד להחיות בו מתים. ואז הם ביקשו ממשה רבנו: "דבר אתה עימנו ונשמעה, ואל ידבר עימנו אלקים, פן נמות" (שמות כ', ט"ו). משה לא רצה לדבר במקום ה', מפאת ענוותנותו. שלח הקדוש ברוך הוא את מיכאל ואת גבריאל והם אחזו בידיו והגישוהו אל הערפל, ונעשה למשה שביל בענן, ונכנס לפנים משלוש מחיצות של חושך, ענן וערפל. ושמעו כל ישראל את הקול מדבר. והיה הדיבור יוצא בלהבות אש מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלם של ישראל וחוזר לכל אחד מישראל, ואומר לו: "מקבל אתה עליך דיבור זה? כך וכך דינים יש בו, כך וכך מצוות וכך וכך עונשים". והיה אומר: "הן". והדיבור נושקו על פיו. כל המצוות היו כלולות בעשרת הדיברות, וידעו את כל הסודות הגנוזים בהם, וחזר הדיבור לקדוש ברוך הוא ונחקק על הלוחות.

אחרי כן הצטווה משה רבנו לעלות להר סיני כדי לקבל את הלוחות ואת התורה: "ויאמר ה' אל משה: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם" (שמות כ"ד, י"ב).

הוא שהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה והוריד את לוחות הברית לעם ישראל.

מעמד מתן תורה הוא העובדה המקובלת ביותר בכל הדתות המערביות. ומהווה את עיקרו של העולם התרבותי. גם כיום בנויים ערכיה של כל חברה תרבותית הקיימת בעולם על יסודות תורת משה מסיני.

לא ייפלא מדוע קיימת הסכמה כללית על אמינותו של מעמד הר סיני! למעמד זה יש את כל המאפיינים של ארוע היסטורי. תופעה שמעידים עליה מיליוני בני אדם אינה אלא עובדה! ההתגלות האלוקית בהר סיני מאמתת את טענת היהדות ומבדילה אותה מכל דת אחרת. לא קיימת דת נוספת שניתן לאמת אותה על סמך עדות! בהתגלות פומבית זו למרגלות הר סיני טמון כוחו של העם היהודי. התגלות זו מהווה את הבסיס להליכתו של עם ישראל בדרך התורה והמצוות במשך 3,300 השנים האחרונות.

כל הדתות טוענות טענה שמעצם מהותה אינה ניתנת לאימות. הן טוענות שהאלוקים העביר את מצוותיו לכל האנושות על ידי אדם אחד בלבד... זוהי טענה שמבחינה היסטורית אין כל אפשרות לאמת אותה או להכחישה. במילא אין היא עומדת כלל למבחן היסטורי.

הרעיונות והמושגים העיקריים של תורת ישראל נלקחו, כאמור, על ידי דתות אחרות, מלבד רעיון מרכזי אחד, והוא ההתגלות לפני האומה כולה. רעיון זה מהווה יסוד והוכחה לתורת ישראל. בכל הדתות לא מופיעה התגלות אלוקית או העברה רעיונית ממרום שהתקיימו לעיני העם כולו או לפחות לעיני חלק גדול ממנו.

מדוע? הדבר אינו מפתיע כלל. התורה עצמה כתבה זאת מראש! הקב"ה פונה בתורתו אל כל יהודי בכל דור ודור ומבטיח לו: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?... או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך?" (דברים ד', ל"ב-ל"ד). התורה מבטיחה כי בשום מקום בעולם - "מקצה השמים ועד קצה השמים" - ולכל אורך ההיסטוריה האנושית - "למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" - לא תהיה אומה כלשהי בעולם שתטען אי פעם, שהיתה לה התגלות אלוקית לעיני כל האומה, כפי שהיתה במעמד הר סיני!

ואמנם, הבטחה זו התקיימה במלואה.