יום אחד התקשר חברי יהושע. אמר שרוצה שניפגש בדחיפות. כשהגיע, הבחנתי כי פניו אינן כתמול שלשום. היה נראה שמשא רובץ על כתפיו ואבן כבדה על ליבו. לאחר כמה מילות נימוסין, שאלתי לסיבת בואו. הוא שתק, בורר את מילותיו. כשפתח את פיו, נפרץ סכר דמעותיו ומילותיו שטפו במהירות. נראה היה שהגיע מוכן לפגישה.

- "באתי אליך, מכיוון שאני רוצה לברר איתך כמה דברים. לימדו אותי שהקב"ה טוב ומיטיב. שכל הסיבה שהוא ברא את העולם היא כדי להיטיב לברואיו, נכון? אז אולי תסביר לי למה זה לא קורה? למה רוב הנבראים בעולמו של הקב"ה סובלים? האם לכך התכוון הבורא כשברא את העולם? זה לא שאני כועס עליו ח"ו, אני רק מבקש להבין. הקב"ה כל יכול. אז למה כל כך קשה לנו?"

- "האם אתה מנסה לומר, שאם הדברים היו תלויים בך, היית עושה אותם יותר טוב? במילים אחרות, אתה מבקש לומר שאם הקב"ה היה נועץ בך, כיצד להנהיג את עולמו, היה לך מה לייעץ לו, נכון?"

- "אל תלעג לי", נזף בי יהושע.

- "אני לא לועג, אבל זה מה שמשתמע מדבריך. אתה מלין על הנהגת ה', הלא כן? לדבריך אפשר היה אחרת? אם אפשר אחרת, וזה לא קורה, משמע שיש לך הצעות לשיפור עבורו, לא כך?"

- "אתה יודע מה? שיהיה כך. כן אהרן, נכון, יש לי הצעות לשיפור".

- "יש רק בעיה אחת קטנה. אם אתה טוען שיש לך הצעות לשיפור עולמו של הבורא, משתמע מכך שכל רזי הבריאה נהירים לך. שאם לא כן, כיצד תייעץ לו? וכי יכול אדם רגיל לייעץ לרופא, כאשר אין הנתונים הרפואיים מונחים לפניו בשלמותם? אם מבקש אתה לייעץ לקב"ה כיצד לייעל את הנהגתו, אין זאת אלא שיודע אתה את מה שהיה ואת מה שיהיה, שאם לא כן כיצד תייעץ לו?"

- "אתה דוחה אותי בקש", אמר לי בכעס והמשיך, "ברור לחלוטין שאין הנברא מסוגל להבין את דעת בוראו".

- "אם כך, מפני מה אתה מבקש לייעץ לקב"ה?"

יהושע נע על כסאו באי נוחות, חשב מעט ואמר:

- "טוב... אני לא מבקש לייעץ... פשוט קשה לי... זה הכול, קשה לי מאוד".

למען האמת, כבר בראשית דבריו הבנתי כי אין הוא מבקש שאגלה לו את סודות ההנהגה האלוקית, לפי שידעתי שהוא יודע היטב שאין לי מושג בעניינים אלו. אם כן, למה בא אלי? אין זאת אלא כדי לשתף אותי בהתחבטויותיו. כל מה שאמרתי לא אמרתי אלא כדי להעמידו על נקודה זו. מעתה, כאשר שנינו יודעים כי אין לנו מה להציע לבורא, ראוי לנו לעסוק בשאלותיו ביתר יעילות.

- "כדי להשיב לך על שאלותיך, אבקש להציג לך כמה שאלות", פתחתי בדברי.

- "קדימה", הגיב יהושע בדריכות.

- "כאשר אתה קובע שפלוני הינו אדם רע, על מה אתה מבסס את קביעתך?"

- "אני מודד את מעשיו, וכאשר אני מגלה שרובם רעים, אני רואה אותו ככזה".

- "וכיצד אתה מגדיר מעשה רע?" המשכתי להקשות.

יהושע חשב מעט וענה:

- "כאשר המעשה שעשה פוגע באנשים אחרים, הוא מכונה מעשה רע".

- "מצוין. עכשיו אמור לי בבקשה, מדוע שאדם כלשהו יפגע באנשים אחרים? מדוע הוא יעליב אותם או יגזול מהם את ממונם?".

- "זה מפני שהוא תאב לכבוד או לכסף".

- "כלומר, כאשר אדם נוטל מאחרים, כדי למלא את חסרונו על חשבונם, אתה מגדיר אותו כאדם רע?"

- "נכון".

- "ובכן, האם ייתכן כי אדם שאינו חסר מאומה בממונו, בגופו או בהרגשתו, יהיה אדם רע?"

- "ממש לא. אם הוא לא חסר, אין הוא נוטל מאחרים, ואם אינו נוטל, הרי ברור שאינו רע".

- "עכשיו עוד שאלה קטנה, בבקשה, האם הקב"ה חסר משהו ח"ו?"

- "לא", פסק יהושע, "אם הוא אין סופי וכל יכול, אין בו חיסרון".

- "מצוין", אמרתי והמשכתי, "אם הקב"ה אינו חסר, אפשר שהוא רע ח"ו?"

- "לא".

- "אם אנו מסכימים, שאינו רע, האם ייתכן שברא את בריותיו כדי להרע להם? או שמא בראם כדי להיטיב להם?".

- "כדי להיטיב".

- "אם הקב"ה ברא את בריותיו, כדי להיטיב להם, אפשר שירע להם?"

- "לא", הסכים יהושע.

- "נו... אז עכשיו תסביר לי, יהושע יקירי, אם הקב"ה אינו חסר ואינו רע ח"ו, והוא ברא אותך כדי להיטיב לך, ויש ביכולתו להיטיב לך ללא גבול ומידה, ועדיין אתה חש כי מצבך אינו טוב, כיצד אתה מסביר זאת? יש שלוש אפשרויות: א. שהקב"ה רוצה להיטיב לך, אך אינו יכול ח"ו. ב. שהקב"ה אינו רוצה להיטיב לך ח"ו. ג. שהוא רוצה להיטיב לך, ואף יכול להיטיב לך, אך בקשותיך אינן טובות, ועל כן אין הוא ממלאן. עכשיו מחק את המיותר".

- "כן, אבל למה?" שאל יהושע בכאב, "למה הבקשות שלי אינן טובות? הרי אני סובל. מה רע בהן?"

- "למען האמת, אינני יודע", עניתי, "אולם כבר הורה החכם באדם בחכמתו: 'יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו' (קהלת ה', י"ב). רש"י מבאר שם: 'כעושרו של קורח שעל ידי כן נתגאה, וירד לשאול'.

עיקרון זה, אף שעוסק הוא בממון, נכון הוא גם בשאר החסרונות שעליהם מתפלל האדם. בדבריו קובע שלמה המלך כי לעתים בקשת המילוי רעה היא, וזאת אף שיש בה כדי למלא את חסרונו המיידי של המבקש. לפי שיש בה כדי להזיק לו בעתיד, ונמצא שיוצא שכרו בהפסדו.

כשמבקשים יותר מדי

משה רבינו מתאר באוזני בני ישראל את תפילותיו הרבות שהתפלל לפני ה', כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל. כל כך הרבה התפלל, עד שאמר לו ה' (דברים ג', כ"ו): "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". אף שנראה מאזהרת הבורא, כי לא קיבל ה' את בקשתו, אין הדבר כן.

במדרש מבואר כי לאחר שהרבה משה בתפילותיו, נענה הקב"ה לבקשתו:

"אמר לו הקב"ה... מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני, ועכשיו אבד חלקך, והגיעה שעה של יהושע תלמידך לשרת. אמר לפניו: ריבוני, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה לו תלמיד. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך, לך עשה.

עמד משה והשכים לפתחו של יהושע. היה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו. הלכו ישראל אצל משה לפתחו, ללמוד תורה, ושאלו ואמרו: משה רבינו- היכן הוא? אמרו להם: השכים והלך לפתחו של יהושע.

הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה על לבך שמשה רבינו עומד ואתה יושב? כיוון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע בגדיו וצעק ובכה, ואמר: רבי רבי, אבי אבי, ואדוני. אמרו ישראל למשה: משה רבינו, למדנו תורה. אמר להם: אין לי רשות. אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: למדו מיהושע, וקבלו עליכם לישב וללמוד מיהושע.

ישב יהושע בראש, ומשה בימינו, ובני אהרן משמאלו, והיה יהושע יושב ודורש, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו, אמרו ישראל למשה: באר לנו את התורה שלימד יהושע. אמר להם: איני יודע מה אשיב לכם. והיה משה רבינו נכשל ונופל. באותה שעה אמר משה: ריבון העולמים, עד עכשיו ביקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך".

משה רבינו לא נתקשה לשבת כתלמיד לפני יהושע תלמידו, לפי שעניו היה. אולם כאשר ניטלה ממנו "מסורת החכמה" וניתנה ליהושע, הצטער משה על שאבדה ממנו תורתו, וקשה היה עליו הדבר מן המוות, אמר לפני הקב"ה: "רבון העולמים, עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו נפשי נתונה לך". וזהו שאמר לו הקב"ה (דברים ג', כ"ו): "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".

כאשר אנו מבקשים מהקב"ה שימלא את בקשותינו, עלינו לדעת כי יתכן שמילוי זה יחסיר מאיתנו ח"ו דברים אחרים, וזהו "עושר השמור לבעליו לרעתו".

- "יהושע יקירי", סיימתי את דברי, "אינני יודע מדוע אין הקב"ה ממלא את חסרונך, וגם אינני יודע מה תחסר אם ימלא הקב"ה את משאלותיך. אלא שאם הסכמנו כי טוב הוא הבורא, ואם נוכחנו כי אין מונע ממנו לעשות כרצונו, ואם יודעים אנו כי הטבתו שלמה, ואף על פי כן אין הוא ממלא את בקשתך, אין זאת אלא שלטובה הדבר.

לכן, כשאנו מתפללים לפניו, עלינו לסייג את בקשותינו הרבות במילים: "שימלא הקב"ה את משאלות ליבנו לטובה". ואם אכן כך אנו מאמינים, כיצד נתרעם?