"בבואי לארה"ב ", סיפר הדרשן, "המתין לי הנהג בטרמינל בכדי להביאני למחוז חפצי.  כאשר נכנסתי לרכב, הבחנתי בהגה נוסף שהיה מורכב גם למולי.  תמהתי ושאלתי את הנהג לפשר העניין...  " יש לי בן "היפר-אקטיבי"", ענה הנהג," וכשהוא יושב לצידי, איני מסוגל לנהוג ללא הפרעותיו וקפיצותיו.  כל מאמצי להרגיעו  עלו בתוהו, עלה במוחי רעיון כיצד לרסנו בטובות . לשם כך בקשתי מבעל המוסך שיתקין לי הגה זהה לחלוטין מול הכיסא שלצדי, "זה ההגה שלך," הסברתי לשובב הקטן, " וזה ההגה שלי". וכך כשאני מתחיל בנסיעה, מתיישב בני על כיסאו, ובארשת פנים רצינית הוא מסובב את ההגה שלו... הוא בטוח ששנינו שווים בהנהגת המכונית. ומאז אני נוהג בשקט, שנינו עסוקים בנהיגה זהירה..

כדרכו של דרשן, נהנתי מהפתרון המקורי , ומיד הפקתי ממנו מוסר השכל יהודי:" למדת אותי שיעור גדול וחשוב בהשקפה יהודית." הסברתי לנהג החכם -  " ראה, הקב"ה הביא לכולנו "הגה צעצוע" כדי שנחשוב שכאילו אנחנו נוהגים ומנהלים את העולם... הרופא אומר: 'אני ארפא אותך!', העו"ד מבטיח: 'אני אוציא אותך מהסבך!', השופט קובע: 'אני אכניס אותך לכלא!'  וכו'... אך הם לא מודעים שיש בידם  בס"ה- 'הגה צעצוע', זה לא באמת בידיים שלהם,  הם משחקים בכאִילו!...  ההגה האמיתי  נמצא בידי הקב"ה בלבד!  הוא ורק הוא מרפא, עוזר, מגן, מושיע, מגביה ומשפיל.

ברגע שנפנים היטב שהקב"ה בלבד הוא הנהג, הוא המנהיג! ותפקידנו לבצע את רצונו, וכל השאר נוהגים 'בהגה צעצוע', חיינו יהיו הרבה יותר קלים , ללא דאגות ומועקות...   

ניצחונו המדהים של: 'דונלד טראמפ' לנשיאות ארה"ב עוד יהדהד רבות. אך יותר מכך תיזכר לנצח " קריסת מגדלי הגאווה וההתנשאות" של אנשי התקשורת, היועצים, הסוקרים, המבינים, הפוליטיקאים והמומחים, עם היוודע תוצאות 'האמת' בבחירות.  הקב"ה מראה לכל החושבים והמרגישים שכוחם במקלדתם, עוצמתם בפיהם, לאלה הממליכים מלכים, לקובעים מי יעלה ומי ירד, מי הטוב ומי הרע. ועיקר העיקרים לכל הידענים שבטוחים תמיד מה טוב לעם ומה עליו לעשות.  

באו הבחירות  האלו. וטפחו על פניהם. הקב"ה המחיש לכולם שבידיהם בס"ה: " הגה צעצוע...", לא משנה אם עסקינן בעיתונאים וכתבים בעיתוני היוקרה הוותיקים והמובילים כ: "נוי יורק טיימס" או " ה- וושינגטון  פוסט", "רויטרס" וכו' או  אנשי תקשורת ברשתות העולמיות: SNN ועד BBC,  ועמם מאות  עיתונים ועיתונאים בכל רחבי ארה"ב, אפשר לומר שרוב רובה של התקשורת האמריקאית התגייסה לשכנע את כולנו שהיא יודעת את רצון הבוחר. יחד עמם הצטרפו כל אנשי הבידור, המוזיקאים, האומנים, וכל אנשי 'התרבות' והספורט  בהתגייסות מוחלטת למען "הנשיאה הבטוחה"... הם "קבעו" כבר בתחילה שלאיש אין סיכוי להיבחר כמעומד למפלגה הרפובליקאית. ולאחר שזה קרה... הם קבעו שהמפלגה השתגעה לחלוטין... אך לנשיאות הס מלהזכיר הלא העם האמריקאי הוא עם חכם !  עיקר הדיון בתקשורת  נסוב: האם טראמפ יכיר בהפסדו? יברך את המנצחת? אוהדיו יקבלו את הנשיאה? ההפסד יהיה מוחץ? מישהו שמע שאלות הפוכות?!.. כמה מגוחך להציץ בכותרות  עיתוני האתמול....

באו תוצאות בחירות אלו, וטפחו על פני כולם, על אפם ועל חמתם הם יצטרכו לראות  את האיש הזה בחדר הסגלגל בבית הלבן. הוא ינופף להם לשלום מדלת המטוס של ה"אייר פורס 1". הם יצטרכו בקושי רב להוציא מפיהם: "פרזידנט דונלד טראמפ"... מיותר לציין שהאיש הנבחר לנשיא אינו מעוז שמחתנו, האיש ומעלליו אפילו כגוי, רחוק מאד לרוח היהדות. ערכי היהדות הפוכים לחלוטין  מהתנהגותו ההוללת. ומרגע שנבחר נאמר עליו, ועל כל מנהיג , במשלי (כ"א א'): "פלגי מים, לב מלך ביד ד' ". מבאר המצודות דוד: "כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע"י חפירות חריצים, כן לב המלך ביד ד' להטותו אל כל אשר יחפוץ!"  (עיין ערך "ברק אובמה...)   

הלקח העצום הנלמד ממערכה זו הוא, נפילת חומות הגאווה של אותם מתנשאים במגדלי התקשורת. לו ישכילו ויפיקו לקח : ידעו שהם לא יודעים!   יפנימו במעט ענווה שהם לא הקובעים, יבינו סוף סוף שיש יד מלמעלה מכוונת. לו ישפילו במעט את ראשם, והיה זה שכרנו. כדאי להם להאזין   לנאומה המרטיט של  חנה אם שמואל הנביא, אשר זכתה בילד זה לאחר שנות ציפייה ארוכות וכה היו דבריה:

" אל תרבו, תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם כי ק-ל דעות ד' ולו נתכנו עלילות", מפרש רש"י: " אל תרבו"- כל גסי הרוח אשר שעתם מוצלחת". "קשת גִבֹּרִים חַתִּים ונכשלים אזרו חיל" "כך אומנותו של הקב"ה, מתיש את הגיבורים ומחזק את החלשים, משביע את הרעבים, ומרעיב את השׂבעים". יש להבין את פשר הדברים, ניחא להשביע את הרעבים, אך מדוע להרעיב את השׂבעים?! נראה שעסקינן בשׂבעים ברוח... החשים את תחושת: "וישמן ישורון ויבעט"(דברים ל"ב ט"ו)  מי יכול עלינו!?... אזי יזכו ב"שיעורי בית" לראות את אפסיותם. " ד' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל, ד' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם" (שמואל א' ב')

פרשת לך לך פותחת בציווי הראשון של הקב"ה לאברהם אבינו: " ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב א- ג)  ציווי זה הוא אחד מעשרה ניסיונות שהתנסה בהם אברהם אבינו. 

הרמב"ן שואל שאלה נפלאה, פשוטה, שזועקת מקריאת הפסוקים: ה' מצווה את אברהם ללכת אל ארץ כנען ומבטיח לו בצד זה שכר אדיר, בלתי נתפס: גוי גדול, המשכיות, ברכה, אגדלה שמך. הקב"ה בכבודו ובעצמו מבטיח לא"א עתיד ענק ומזהיר. יש להבין מה הקושי שבניסיון  לעומת עוצמתה של התמורה?!  הלא אבינו אברהם היה כבן 75  ,ושרה כבת 65, הדבר שהיו משתוקקים לו ביותר בעולם, היה בן, שימשיך את דרכם ומורשתם! והנה הם מקבלים זאת בהבטחה! מהו א"כ ההתפעלות מעמידתם בניסיון? כפי שכותב זאת האור החיים הקדוש: "אפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע"...

וביותר קשה הרי חז"ל במדרש (בראשית רבה ל"ט)  אומרים על כך: שתי פעמים נתנסה אברהם אבינו במילים "לך-לך": "לך-לך אל הארץ…. והיה ברכה"  וב:"לך-לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה" . רבותינו מתלבטים איזה ניסיון היה קשה וחביב יותר !! עד שלפי אחת הגרסאות במדרש, אכן לא ידעו רבותינו להכריע בשאלה קשה זאת!. והתמיהה קשה: לא רק שעוד לא הבנו, באמת, את הניסיון ב'לך-לך' הראשון, אלא שעתה מבקשים להשוות אותו לקושי הניסיון של העקידה?!

מיישבים זאת בעלי המוסר והמחשבה: אברהם אבינו נקרא: "אברהם העברי"- היהודי הראשון". "אבי המאמינים", "עמוד החסד", "מרכבה לשכינה". אברהם עומד  לאחר נבואת עתיד עם ישראל:  ב"ברית בין הבתרים", הוא הגיע למדרגות נבואה בלתי נתפסות. אך מכל מעלותיו של אברהם, התורה מבקשת להפגיש אותנו עם דבר אחד בלבד בפעם הראשונה שאנו קוראים עליו:

– 'ויאמר ה' אל אברם לך-לך. וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' ''.

הקב"ה מצווה ואברהם הולך! בדיוק כאשר דיבר ה'. זה הכל!! זו כל הפרשה, זו כל התורה כולה.

ידועה ההקבלה שבין רמ"ח מצוות עשה לרמ"ח אבריו של אדם. בזוהר הקדוש(תיקוני הזוהר ל')  מופיעה דרגה עמוקה עוד יותר: "רמ"ח פיקודין (=מצוות עשה)… אינון רמ"ח איברים דמלכא. האברים הם עושי רצונו של המוח. המוח נותן פקודה, האיברים מבצעים. אברהם הוא אבר. ובגימטריא אברה"ם = רמ"ח.

אברהם נמצא אחרי עשרות שנים של קריאה בשם ה'. מלמד ומחנך את גויי העולם בהכרה בהנהגת ד' בעולם. מאחריו הניסיון הגדול של  "אור כשדים", קשיים רבים ומגוונים עברו עליו עד הגיעו אל    הניסיון הגדול: "לך-לך"  הקב"ה מצווהו לצאת ממקומו, אך לא מודיע לו להיכן! אברהם מכין את ביתו עם כל מאות  התלמידים, הציוד הרב. אל.... הלא נודע! הוא לא יודע לאן! "אל הארץ אשר אראך"!  אברהם מבצע הלכה למעשה בלי לשאול שאלות! הוא מבטל מרגע זה ואילך כל דבר אחר וכולו הופך להיות מקבל ומבצע את ציווי הקב"ה.

מהות המצוות שיהודי מקיים היא – לעשות רצון הבורא. מצד הבורא ולא מצד הנברא. למה? ככה. כי זהו רצון ה' יתברך!  התורה מבקשת ללמדנו  מה יכול להפוך את העולם מ"תהו ובוהו"  לחיי תורה זה: "ויאמר ה', וילך אברם"...  ותו לא!

ואת זאת רצה הקב"ה בתורתו הקדושה : שכל יהודי ילמד ויבין: אנחנו כאן, כי זהו רצון הקב"ה, וכל רמ"ח מצוות עשה אלו רמ"ח איברים דמלכא, כביכול, ודרכן מביא הקב"ה את העולם אליו. המצוות, הן לשון צוותא וחיבור. אתה רצון הקב"ה, ובלעדיך לא יכול להופיע רצונו יתברך בעולם.  יה"ר שנזכה לעשות רצונו.