בעיצומם של ימי החנוכה המאירים, שהיתי בארה"ב במסגרת מסע הרצאות מטעם ארגון "ערכים". הרצאות אלו היו מיועדות לישראלים יורדים (תרתי משמע...), באחד מחוגי הבית נחשפתי לתופעה שזעזעה אותי עמוקות, בחלון הממוקם בסלון הבית, התנוססה חנוכייה דולקת, ולצידה, למרבה הבושה והכלימה, סממן נוצרי מובהק!... סממן המסמל את החגא הנוצרית , הוא היה נראה גדול ומרשים והואר באורות ססגוניים. המארח, ששם לב לזעזוע שעל פני, התנצל בלשון רפה: "כאן ככה זה הולך"....

כמובן שלא קבלתי את דבריו. דרשתי במפגיע להוציא את ה"מפגע" מהסלון לפני תחילתה של ההרצאה. בעל הבית נעתר לבקשתי, וכשהוציא את התקע נפל החשמל, כמעט ושררה העלטה לולי חנוכיית השמן הזעירה... אז פתחתי בדברי הנביא ישעיה שהלמו את המצב: " כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. (ס' ב' ג') הסברתי לקהל המשתתפים שמה שאנו חווים כעת, זו חזרה מדויקת על מלחמתם של החשמונאים. הלא לערבוב וטשטוש זה  שאפו היוונים. גם מזבח וגם חזיר... בית המקדש וגם שמן טמא, יהודים יחד עםגויים,  גם חנוכייה וגם עץ אשוח רח"ל... זוהי יוון הקלאסית שהחשיכה עיניהם של ישראל,   תופעת "גם וגם" היא התופעה המסוכנת ביותר לעם ישראל. כי כאשר הגוי מנהל מלחמת חורמה בכל סממן יהודי,  מלחמה שהיא בבחינת: "חושך". אזי גם יהודי הפושר והקר לחלוטין, יעמוד איתן ויצטרף לאחיו הנלחמים. אך כאשר מאפשרים את תופעת: "גם וגם",  שזו בבחינת: "ערפל" אזי החושים מתערפלים, כושר השיפוט נפגם. ומשם  קצרה הדרך לאבדון.

אך החשמונאים המכונים: "מכבי"ם" שהם מבטאים את ר"ת: "מי כמוך באלים ה' ", הם יצאו למלחמה בערפל, בטשטוש, בערבוב בין הקודש לחול. הם טיהרו את בין המקדש בתערובת טומאה זו, הם לא התפשרו על המוני כדים של שמן טמא. אלא עמלו  וחפשו עד שמצאו פך שמן אחד, אך טהור, אוטנטי, כזה שלא נגעה בו טומאת הערפול ועל כך אנו חוגגים היום. אנו חוגגים היום את הוצאת הסממן הנוצרי מתוך הבית היהודי. 

כשנפרדנו ,ליווה אותי בעל הבית אל הרכב, הוא ראה צורך להתנצל, לכן הפטיר  לעברי משפט שכל מרצה בערכים שמע יותר מפעם אחת: "אל תראה אותי ככה, סבא שלי היה רב גדול ומפורסם "... למשמע הדברים שאלתי אותו: אתה גאה בסבא שלך? בטח!  ענה האיש. תאמר לי: סבא שלך גם גאה בך?!... האיש הביט בי בביישנות ושתק. הוספתי לשאול:  למה שלא תהיה הדדיות?... למה לא מגיע לסבך להתגאות בך?!  האם הנך חושב שבעוד ארבעים שנה נכדך גם יישב בהרצאה של יהודים ויאמר: " סבא שלי היה..." האם הנך בטוח שנכדך יהיה  בכלל יהודי?...  האיש פרץ בבכי. הענקתי לו חיבוק חם ועודדתי אותו: הבט אל ביתך מבחוץ, הבט אל החלון אל החנוכייה הדולקת, אמנם  קטנה וזעירה היא, כוסיות השמן הקטנות כמעט ונבלעות אל מול כל האורות הגויים הנוצצים מחלונות השכנים הגויים, אך ברגע המבחן, כשישרור החושך הנרות היחידים שיאירו לנצח הם רק נרות החנוכה. אם רוצה אתה נכדים יהודים, עליך לתת את דעתך שאין אפשרות של גם וגם, אלא אך ורק פך השמן הטהור. המאבק של היוונים עדיין לא הסתיים. הוא מתרחש בתוך ביתך ובתוך לא מעט בתים בעם ישראל. הדרך היחידה והאולטימטיבית היא בית יהודי זהה לחלוטין לזה הבית של סבך.

בפרשת וישב עולה דמותו הטהורה של "יוסף הצדיק" כדמות מרכזית בהשתלשלות האירועים עד סוף חומש בראשית. כל שנותיו ומעשיו של יוסף מאופיינים בהתגברות על  ניסיונות . יוסף עבר מסעות אישיים קשים. מסע שהחל מהליכה לשכם בשליחות אביו, הליכה שהתבררה לאחור כפרידה ארוכת השנים,  יוסף הצדיק עבר אירועים קשים ביותר , הוא נזרק לתוככי הבור, ומשם נמכר לעבד, ממכירה למכירה כשהוא מועבר כחפץ מיד ליד. עד למכירתו הסופית לפוטיפר סריס פרעה. אך גם  שם בבית פוטיפר לא בא אל המנוחה, שם הוא התנסה בניסיון קשה מנשוא, ניסיון יום יומי עם אשת פוטיפר.

כמה גדול היה ניסיון זה, יוסף עבד עברי בודד,  מנותק  למעלה מעשר שנים ממולדתו ומבית אביו ושרוי ללא מכר ורע בבית מעבידו, בין המצרים השטופים בחומריות התאוותנית. בשעה שבנה את מעמדו בבית פוטיפר  נדרש לעמוד מול ניסיון קשה ותובעני מאת אשת אדונו. מובא במדרשי חז"ל שאשת פוטיפר איימה על יוסף שאם יסרב ייענש בייסורים קשים ועד לאיום במיתה!.  מנין שאב יוסף את כוחות נפש להתמודד במצב כה מורכב ? מה היה 'הנשק הרוחני' של יוסף במלחמתו כנגד היצר הרע, כאשר חרב מונחת על צווארו?

איתא בגמרא בסוטה (ל"ו) ובמדרש: "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך, שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם...".

יש להתבונן בפשר הדבר, דברי חז"ל אלו לכאורה ממעיטים מעוצמת ההתגברות, הלא אם היו מגיעות אל חלונו של כל חוטא דמויות אבותיו או זקניו ומדברות אליו דברים אלה. היעלה על הדעת שיחטא ?! הלא רק מהפחד מעצם התופעה של 'דמויות המדברות אליו מהחלון'  היה אמור להשתתק לזמן ארוך...  ועוד יש להבין, האם אין זאת התערבות ב"בחירה החופשית" של החוטא?

ניתן ליישב זאת לפי ביאורו המחודש והמפליא של בעל ה"יפה תואר" על מדרש שמואל וז"ל: " שמעתי אומרים, שנסתכל יוסף ב'מַרְאָה' וראה צורתו, ונזכר לצורת אביו  שאיקונין שלו דומה לו, כמו שכתבו: "כי בו זקונים הוא לו", ואז נתן אל לבו כבוד בית אביו, וכי רע ומר הדבר הזה לזרע יעקב". 

כלומר, לא דמויות מעולמות עליונים באו אליו, אלא, שם בבית פוטיפר  היו החלונות מזכוכית, וזה כוונת המדרש: " באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון " באותם רגעים הביט יוסף  אל  דמותו המשתקפת בחלון, ונזכר באביו, נזכר במורשת שאביו הנחיל לו, בתורה שלמד מאביו, הביט  אל עתידו, אל נצחיותו, ראה את ההשלכות העתידיות  לו חלילה ייפול בתהומות החטא. מיד נס החוצה. חוצה להווה הנראה כעת מתוק אך מר מאד בעתיד. נוסיף ע"כ את דברי הגמרא  בבא-בתרא (נ"ח):  "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון", היינו, שדמות דיוקנו של יעקב הייתה דומה לדמות דיוקנו של אדם הראשון. כאן, נזכר בחטא אדם הראשון ותוצאותיו.

לאור דברים אלו זוהרת יותר דמותו הטהורה והקדושה של יוסף הצדיק. יוסף בא ללמדנו, מוסר השכל גדול ונפלא. שבשיא הקשיים שמערים היצר הרע על האדם, הדבר הראשון הנדרש מהאדם הוא: לעצור! להתבונן, להיזכר בדמות אביו, או זקנו, עד ליעקב אבינו, להתבונן בחלון לעתיד, להביט אל האופק, להביט על דמותם הטהורה של אבות אבותיו, על מסירות נפשם למען דור ההמשך היהודי, די במחשבות אלו למנוע את האדם מלחטוא.  כפי שאמר הנביא ישעיהו: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ". (ל' כ כ"א)

שני יסודות גדולים ניתן ללמוד מדברי המדרש:

התמודדות עם מכשולים מחייבת את היהודי לסגל לעצמו הנהגה. בעת ניסיון, עליו לעצור ולהתבונן מבעד ל"חלון" הפתוח, במגמה לראות את המציאות בפרספקטיבה רחבה וארוכת טווח. ואז ניתן להעמיד את הדברים בפרופורציה נכונה, ולחשוף את פרצופם האמתי כדלים וריקים, "קיקיון יונה שבן לילה היה ובן לילה אבד".

יש לבנות בנפש פנימה "מודל להזדהות" - "דמות דיוקנו של אבא", שעליו ניתן להישען כצוק סלע איתן בהמית גלים ומשברי ים. יכולה להיות זאת דמות אב או אם, וכמובן רב גדול בתורה , ובלבד שתעורר געגוע לטוב ולנאצל. דמות שתלחש בעת משבר: אינך לבד, ועוד לא מאוחר. יש לך כתובת ויש לך שם כזה ראה... וקדש את השם!

בימינו, כאשר היופי החיצוני של תרבות יוון ושל צאצאה- התרבות המערבית העכשווית, קוסמים ביפיים ומנסים לפתות את ה"יוסף" של ימינו, באה כנגדה דמות המנורה ונראית בחלון, שעם נרותיה שנאמר עליהם "הנרות הללו קודש הם", מסמלים את היופי האמיתי של קדושת וטהרת ישראל את היופי של חיי תורה ומצוות שנותנים ערך ומשמעות לחיי האדם ולחיי המשפחה. נגד קדושת היופי נלחמים ביופי של קדושה, וכמו שהצליח יוסף הצדיק "בימים ההם" כן בעז"ה נצליח אנו "בזמן הזה".

חג חנוכה שמח.