|
נצח ישראל לא ישקר
נצח ישראל לא ישקר
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
משה רבינו טרם פרדתו מעם ישראל מביע את חששו מ"התיישנותם"
בארץ. מה פשרו של החשש?
מהו סוד קיומו הנצחי של עם ישראל?
|
הרב ד"ר משה רוטשילד מייסד בית החולים "מעייני הישועה" סיפר לנו מעשה מופלא עד מאד. "נסעתי במונית עם מרן הרב מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל ברחובותיה של העיר רומא, ולפליאתי אני שומע את הרב חוזר כמה פעמים על המשפט: 'אני הולך לגמור אתו את החשבון אחת ולתמיד'. לא ידעתי עם מי רוצה הרב לגמור חשבון"…
מי שהכיר את הגרי"ש כהנמן זצ"ל ידע, שמדובר באישיות טהורת לב, והמשפט הזה לא התאים למידת הוותרנות המובהקת שהיתה בו. "נראה היה", הוסיף הרב ד"ר רוטשילד, "ש'סיום החשבון' הזה חשוב לו מאד, לרב זצ"ל, והוא נחוש בדעתו לבצע את זאת בכל מקרה…
הפתרון לתעלומה הגדולה היה רק כאשר הגענו ל… שער טיטוס שברומא, הרב בקש מנהג המונית לעצור, ומבעד לחלונות הוא מביט בציור המנורה הטהורה החרוט על השער, ומתחתיה כתוב 'יהודה לא תהיה', ואז הוא יוצא מהמונית. מייסד ישיבת פוניבז' מתקרב אל השער הגדול, מיישר את כובעו ומסדר את בגדיו, והנה הוא ניצב הדור-פנים אל מול השער ומכריז בקול גדול:
"טיטוס, טיטוס, לפני אלפיים שנה רצית למחוק ולאבד את עם ישראל, מבלי להשאיר להם זכר, שם ושארית. ראה טיטוס, מי מכיר אותך היום: מי שיטייל כאן, בין רחובותיה של רומא וישאל את הילדים מי היה טיטוס, הם אפילו לא ידעו לחזור בהגיה נכונה על השם שלך… הרי מכל ה'תורה' שלך לא נותר מאומה! האם יש בעולמנו אנשים הרואים עצמם כממשיכי מורשתך?!
ואילו אני, מגיע עכשיו מבני ברק שבארץ ישראל, אותה רצית להחריב, וברגע זה ממש יושבים למעלה מחמש מאות בחורים על התורה ועל העבודה, שכל כך שאפת להשכיח מאתנו, וזה רק בישיבה שלי, לבד ממאות הישיבות ומוסדות התורה בכל רחבי תבל, שבהם נמצאים עוד אלפים ורבבות של לומדי תורה!"
והרב מפוניבז' עוד לא גמר את החשבון… מסביבו התאספו כמה צעירים רומאים אבל הוא לא פחד, והמשיך לנאום בכיכר המרכזית שליד שער טיטוס: "את קודש הקודשים אמנם ביזית וחרפת בצורה נוראה, אבל מציע אני לך לבוא עכשיו אל הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, ותראה איך יומם ולילה עומדים שם יהודים ומבכים את החורבן, ומצפים ומייחלים לבניית בית המקדש, ולומדים ומשננים את תבנית ההיכל, וכל מעשהו, והוא – הוא האות והמופת המובהק ביותר שבית המקדש שלנו אכן יבנה במהרה! -אתה, נשכחת לנצח, ואבדת את שמך, ויהודה היה תהיה, ופרוח תפרח!"- "היה זה",
סיפר הרב ד"ר רוטשילד, "מעמד מרגש ביותר, שהמחיש יותר מכל את נצחיותו של העם היהודי, מול התפוררותן של כל האידיאות האחרות שעלו ונפלו על מזבח העמים במהלך הדורות.
למשמע המעשה כתב ע"כ הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בביאורו להגדה של פסח: "הדברים שנאמרו על ידי מרן הרב כהנמן ליד שער טיטוס, צריכים להיחרט בתודעתנו כל אימת שאנו נתקלים באדם או בתופעה המנסים להשכיח מאתנו את התורה והמצוות. צריכים אנו 'לסגור חשבון' עם כולם, ולהשיב להם מנה אחת אפיים בגאון ובגאווה יהודית: במשך כל הדורות לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אך כולם הלכו בעקבותיו של טיטוס. גם אתם, כולכם תרמסו תחת גלגלי ההיסטוריה, ותיעלמו מן העולם, ואנחנו נמשיך ונפאר את עולמו של בוראנו עד סוף כל הדורות".
משה רבנו טרם פרדתו מזה העולם, ומעם ישראל. נושא נאום פרידה בו הוא מתאר את תנאי הצמיחה וההישרדות בארץ ישראל של הדורות הבאים: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי השם אלוקיך להכעיסו" (דברים ד' כ"ה) פסוקים אלו קראנו אמש בתפילת שחרית של תשעה באב. יש להבין את פשר הסכנה בתופעת : "וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ". מה הכוונה?
החזקוני מפרש: "ונושנתם בארץ - ותהיו נואשים ותאמרו כבר נתישבנו בה ולא נפסיד עוד." כלומר, משמעות הביטוי ותהיו נואשים אינה זהה לשימושה המקובל בלשוננו שהוא במשמעות 'מיואשים' 'אבודים', אלא להיפך: תהיו בטוחים בעצמכם ובנחלתכם, ושום רע לא יאונה לכם. כך גם מפרש ה"כלי יקר": "שאם תחשוב אחר שתהיה מוחזק בארץ ימים רבים, ותחשוב שהיא שלך לחלוטין! ומי יקחה מידך?! על כן אמר בסיום הפרשה: ולמען תאריך ימים על האדמה אשר השם אלוקיך נותן לך כל הימים - כי בכל יום ויום הוא נותן לך נתינה חדשה! לא לחלוטין! אלא בכל יום על תנאי אם תשמור מצוותיו."
אך רבינו הנצי"ב מבאר: "ונושנתם בארץ – ד-כל זמן שהיה ביאת הארץ חדש אצלם הבינו כי כיבוש הארץ אינו אלא מעשה השם כמו שאמרו ליהושע: ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את השם... כי השם אלוקינו הוא המעלה אותנו ואת אבתינו מארץ מצרים.(יהושע כ"ד) אבל כאשר נתיישן הדבר ולא יהיה העסק רק בפרנסה בגידולי קרקע וכדומה, תאמינו כי כמו כל העולם מתנהג בכוח עבודה שאומות העולם משתחווים לשמש וכסבורים שמסר הקב"ה הנהגת העולם לה (לשמש) ח"ו, כך תחשוב שארץ ישראל תתנהג כמו כן." כלומר, הביטוי: "התיישנות" היא התעלמות ושכחה מהעבר, ממי הם קבלו את הארץ, ולשם מה הם קבלו.
בסגנון זה מבאר הרש"ר הירש זצוק"ל: " 'ישַן' בניגוד ל: 'זַקֶן' איננו היפוכו של 'צעיר', אלא הוא היפוכו של 'חדש ו'רענן', ומבאר את דבריו: "אחרי שכבר יעברו על האומה שניים ושלושה דורות בארץ, אזרחיה יראו את עצמם כבני עם שנולד בארץ, צמח בארץ, וישתכח מלבם הזמן כאשר עדיין היו מחוסרי מולדת ונטולי קרקע. כך ישכחו את מוצאם ויסיחו דעתם ממי שנתן להם את הארץ, ומקיים אותם בארץ. ומשום כך נתנו לנו מצוות רבות הבאות לקדם את סכנת "ההתיישנות"... ומפרט שם הרש"ר מצוות רבות שנתנו לנו בעניין כמו זיכרון "יציאת מצרים": "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (שם ט"ז ג') במצווה זו ארג השם את גאולת מצרים בתודעתנו היום יומית למען נזכור אותה בכל עת מחדש."
אם נחבר את ביאורם של: החזקוני והכלי יקר לביאורם של הנצי"ב והרש"ר יצא שתופעת ההתיישנות, היא שאננות ובטחון שגויים הנובעים מהסתגלות להווה תוך שכחת והתעלמות מהעבר.
התיישנות זו מובילה את העם לעבודה זרה: "והשחתם ועשיתם פסל... ועשיתם הרע בעיני השם אלוקיך להכעיסו" ע"כ מזהיר אותם משה רבינו: " העידֹתי בכם היום... כי אבֹד תאבדון מהר מעל הארץ... והפיץ השם אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים... ובקשתם מִשָם את השם אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (שם כ"ז –כ"ט)
יש להתבונן בפשר העונש של: "והפיץ השם אתכם בעמים", כיצד הפצה זו תגרום להם שדווקא "משם" יבקשו עם ישראל את הקב"ה? כן יש להבין מדוע הגזירה תתבצע "מהר" ולא כמפורש בכתובים שהנהגת השי"ת בארץ ישראל תהיה באריכות אפיים?
מבאר הרש"ר הירש (מעובד) שיש להבדיל בין 'אבדון' לבין 'השמדה', אבדון היא היעלמות יחסית מול השמדה שהיא טוטאלית. כאשר יראה הקב"ה שתגיע ההשחתה לרמה חמורה של התדרדרות, ירחיקם השי"ת במהירות, כי הצלתם הרוחנית והמוסרית היא הגלות בין העמים. כפי שקרה בחורבן בית המקדש. המדינה אבדה, המקדש חרב, אך עדיין נותר בלב העם שריד ממורשתו הרוחנית, וכך יצא לגלות על מנת למלא את תפקידו הגדול. הפיזור בין העמים יהיה רחב מאד, בשום מקום לא יצטרפו למספר גדול ומיוחד. לפיזור זה יש שתי מטרות: א. חיי גירות על אדמת גויים, בתוככי אווירת עבודת אלילים. ב. שהותם בין העמים ישפיע גם על הגויים עצמם מול תרבות השקר יתייצבו עם הנצח עם תורת הנצח. נוכחותם תשפיע על מקומם לחיי מוסר וערכים. הפצה זו היא לא של חורבן אלא כהפצת "זרעים" ברחבי העולם.
וכיצד זה יגרום להם לשוב בתשובה? מבאר בהרחבה שם הרש"ר: שם תהיו משועבדים לאלילות שכל כך נמשכתם אחרי פיתוייה, שם תכירו את כוח השפעתה. בניסיון מכאיב תלמדו לדעת מה אחרית האדם שאלהיו הם מעשי ידי עץ ואבן. ומרחיב שם לבאר שהתופעה של ניפוץ שקר האלילות לעיני העם היהודי היא לא רק השתעבדות לפסל חומרי, אלא היא כוללת כל השתעבדות והערצה לבעלי כוח ועוצמה פיזית. שם בתוככי החומריות והארציות הם ייווכחו כיצד השתעבדות זו מערערת את כל אושיות המוסר והערכים שהוטבעו בנפש היהודית. הנפש היהודית שנצרבה בתודעתה אמת ויושר מהו, תיווכח בדרך הקשה והמפרכת את ההבדל "ביני לבין חמי".
ואז דווקא מתוך ניגוד זה: "ובקשתם משם את השם אלוקיך " - מתוך הניגוד הזה תאיר בלבם הקרבה המרוממת והמשחררת של ה-קל החי היחיד שהוא השם אלוקיך. מנת חלקם בעולם. תבקשוהו ותמצאוהו. גם בהיותם נתינים של עולם אלילי תכירו קרבתו המאירה, המעדנת והמשחררת, המשפיעה עליכם מוסריות ואושר.
כשנתבונן בהתגשמות דברי נבואת משה רבינו, ניווכח בפלא היסטורי מדהים עד מאד המנוגד לכול חוקי הטבע. על פי דרך הטבע צריך היה להיות שהאומות והאימפריות הגדולות בהיסטוריה יתקיימו עד ימינו אנו, הנה העובדות טופחות על פני המציאות הטבעית. האימפריות העולמיות אבדו מן העולם: מואב, עמלק, פלשת, כנען, האמורי, אשור, בבל, מצרים העתיקה, צור, ארם, עמון, פרס, מדי, יון, אדום, רומא, מדין, שומר, אכד, האימפריה הספרדית, הסובייטית, הנאצית, ועוד... כולם הושלכו לפך האשפה של ההיסטוריה! הם "קיימים" רק בארכיאולוגיה..
העם היהודי שיצא לגלות ברחבי תבל. מבחינה היסטורית, כל העמים שפוזרו ונפוצו, נטמעו בתוך האומות שהקיפו אותם. אבל העם היהודי ייחודי. אף כשהוא מפוזר, עדיין שומר על זהותו היהודית והתרבותית. מעבר לכך, עמים לא נשארים במספרים קטנים. או שהם צומחים או שהם נעלמים. אבל לא העם היהודי, ששרד תקופות ארוכות – למרות היותו קטן באופן בולט מבחינה מספרית. שמירת הזהות היהודית ללא עצמאות מדינית, ללא אדמה משלה, ללא שפה מדוברת אחידה, ולא מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל, ולמול רדיפות נוראות ורצופות, זוהי תופעה לא טבעית בעליל!!
היטיבו לתאר זאת הסופרים הפילוסופים וההיסטוריונים על הישרדותו המופלאה של העם היהודי בתוככי הגלות. כמו שמתאר הסופר הרוסי הנודע: 'לב טולסטוי' : "מה זה יהודי? שאלה זו אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מן יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסהו, רדפהו, שרפו, והטביעו, והוא, על אפם ועל חמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי - שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם שמדכאו הציעו לו בלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו. יהודי הנו סמל הנצח. הוא שלא יכלו להשמידו לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה לא הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר דבר ה'; הוא אשר זמן רב כל-כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה לא יכול להיעלם. יהודי הנו הנצחי - הוא התגשמות הנצח.(מתוך מאמר שפורסם בג'ואיש וורלד לונדון 1908)
הפילוסוף הרוסי הנודע 'ניקולאי ברדייב' מציין את התפעלותו בחדות: "... ואמנם, לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה הייתה אומה זו מזמן לעבור מן העולם!... קיומה היא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה..." (משמעותה של ההיסטוריה 1936).
הוסיף לתאר ולהתפעל הסופר האמריקאי הנודע: 'סמואל לנגהורן קלמנס' המפורסם בשם העט שלו 'מארק טוויין': "אם הסטטיסטיקות נכונות, היהודים מהווים בקושי אחוז אחד מהמין האנושי. כמו שובל ערפילי ועמום, של אבק כוכבים אבוד בשביל החלב. באופן טבעי, בקושי היה צריך לשמוע על היהודי, אבל שומעים עליו, תמיד שמעו עליו. הוא בולט בעולם כמו כל עם אחר, וחשיבותו המסחרית נמצאת הרבה מעל לכל פרופורציה לגודלו הזעיר. תרומתו לרשימה העולמית של השמות הגדולים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה והעיון רחוקה גם היא מכל יחס לנחיתותו המספרית.
"הוא עבר מאבק מפליא בעולם הזה, בכל התקופות; ועשה זאת כשידיו קשורות לאחור. הוא יכול להיות גאה בעצמו, ונבין אותו. המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומילאו את העולם בשאון, הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר, והם שקעו, ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא אֻוכַּל באש של עצמו, ועתה הם יושבים בצללים, או אבדו בכלל.
"היהודי ראה את כולם, הכה את כולם והוא היום מה שהיה מאז. אינו מראה סימני שקיעה ולא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם, מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר." ("ביחס ליהודים", Harper's Magazine, 1988)
הגויים ,כמובן, אינם יכולים ולא מסוגלים להסביר פלא זה. אך הקב"ה בתורתו הקדושה מבטחנו: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם - לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם". (ויקרא כ"ו מ"ד)
וכנבואתו הברורה של ירמיהו: "כה אמר ה', נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו, ה' צבאות שמו, אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים". (ירמיהו ל"א, לד-לו)
כה דבריו הנחרצים של הרמב"ם ב"אגרת תימן": "וכמו שאי-אפשר שתתבטל מציאותו של הקב"ה כן אי-אפשר שנאבד ונתבטל מהעולם, שכן נאמר: "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג,ו).
ככל שעברו הדורות וככל שארכה הגלות, גדל הנס והפלא יותר ויותר; עד שיש מי שהעלה נס זה של קיום עם ישראל, במעלה יתירה מהניסים ונפלאות שהיו ביציאת מצרים. וכן כתב רבי יעקב עמדין זצ"ל: "מי שמעיין בייחוד עניננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה, שה פזורה, אחרי כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים... כל האומות הקדומות אבד זכרם... ואנו הדבקים בה' חיים היום, חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו" (בהקדמה לסידור בית-יעקב).
שבת זו הנקראת: "שבת נחמו". שבת הפותחת בסדרת שבע שבתות של 'נחמה'. נחמה הנותנת לנו את הכוח והעוצמה שנדע ונפנים שגם בתוככי הגלות שאנו שרויים בה, לא עזבנו ולא נטשנו השי"ת. כפי שנקרא בפרשת ואתחנן את ההבטחה המדהימה: "כי קל רחום השם אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך" (שם ד, לא). מבאר רש"י – "לא ירפך – מלהחזיק בך ידיו... לא יתן לך רפיון, לא יפריש אותך מאצלו". יש כאן הבטחה נפלאה: הקב"ה אבינו האב הרחמן מצדו לעולם לא יעזוב שום אדם מישראל! ליהודי יש את הבחירה חלילה לעזוב את "ידי" הבורא ולהישמט ממנו, אבל הקב"ה מצדו לעולם לא יעזוב את האדם!! כפי שמרן המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל(עלי שור ב, תנז) ממשיל את הרעיון לאימא שהולכת ברחוב כשהיא אוחזת בבנה, ופתאום הילד מוציא את ידו מידי אימו ורץ לדרכו... זהו ציור לאדם שרוצה ללכת לבד ולהישמט מתחת ידו של הבורא. אולם עלינו לדעת, שהבורא מצידו – לא מרפה מאיתנו אף פעם. (עלי שור תנ"ז).
יה"ר שנזכה לנחמה הגדולה בשוב השם ציון במהרה בימינו.
|
|
|
|