מאה מול מאה  

   סיפר אחד מבאי ביתו של רבינו מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך זי"ע: פעם הגיע לביתו תלמיד חכם מופלג שחלה במחלה קשה רח"ל, ושאלתו בפיו: במה יוכל להתחזק כדי להרחיק את החרב המונחת על צווארו? הרב  חשב מעט ואמר: ראה נא, איני רגיל לייעץ לאחרים מה עליהם לעשות, אוכל רק לומר לך מה אני הייתי עושה כפי שדורשת ההלכה זהירות בעניין:  ' מאה ברכות כל יום'  ואיני מדבר על אמירה סתמית, הוסיף הרב, אלא בכוונה רבה, אם חלילה נקלע הייתי למצב זה. אני הייתי מחזק את עצמי באמירת מאה ברכות כול יום.  מעניין לציין, הוסיף וסיפר, כי כאשר אמר הרב  את הדברים,  בערו פניו כ-אש, נראה היה כי הדבר בוער בעצמותיו עד מאד. זאת למרות שבכל מהלך חייו היה הרב  ידוע כמי שזהיר עד מאד בכלל ענייני הברכות, והיה מוציאם מפיו בכוונה עצומה, מכל מקום ראה לנכון להוסיף בזה חיזוק על חיזוק עד סוף ימיו.

נאמר בפרשתנו  (דברים י י"ב) : "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". מכאן דרשו חכמינו ז"ל שצריך לברך מאה ברכות בכל יום כפי ששנינו בגמרא (מנחות מ"ג) :

"תניא היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה ". מבאר רש"י: "מה ה' אלקיך, קרי ביה- מאה". התוספות מבאר בדברי רש"י: כלומר שחייב מאה ברכות"

יש להתבונן בפשר המושג : "אל תקרי מה אלא מאה" הלא לו  חפץ היה  הקב"ה בתורתו לכתוב מאה  היה כותב: "מאה ה' שואל מעמך" אך הוא רצה אחרת וכך נכתב בתורתו: "מה"  כיצד א"כ מורים חנו חז"ל אל תקרי כך אלא כך!?  ובנוסף הרי ברור לכול שאם בעל הקורא יקרא כפי שתיקנו חז"ל: "ועתה ישראל מאה ה' אלוקיך שואל מעמך" כל בית הכנסת ישאג בזעקה: "מה" "מה"... ויחזירוהו מיד! ז"א שלכאורה התיקון לא התקבל!? ובפרט שכאן חז"ל בשינוי מי 'מה' ל 'מאה' הם גם הוסיפו אות  לנכתב בתורה וגם שינו את משמעות המילה. 

מבאר השל"ה הק' ברור לכול שהתורה שניתנה לנו היא סגורה וחתומה. כפי הנאמר(דברים ד' ב') : "לא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אלוקיכם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם"  ע"כ אין כל אפשרות לשנות ולו אות אחת בתורה. אלא כול פעם שחז"ל מתנסחים בנוסח: 'אל תקרא' כך אלא תקרא כך. הכוונה שאם תקרא את הפסוק כמו שהוא תעורר לך שאלה. וכדי להשיב שאלה זו, עליך להתבונן בתיקון שהציעו חז"ל בעת שתקרא את הפסוק כמו שהוא,  אך תהרהר בתשובה שהציעו חז"ל ובזה תתיישב השאלה. 

מה א"כ השאלה שהתעוררה בדברי הפסוק: "מה ה' שואל מעמך", התשובה היא, לכשנתבונן בתוכן הפסוק, הקב"ה פונה לעמו ישראל ומבקש למלא בקשה אחת קטנה: "ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה"… שואלת הגמרא: אטו יראה מילתא זוטרתי (מלשון זוטר- קטן) היא?  האם יראת ה' דבר קטן הוא? כלומר, מלשון הפסוק נשמע שמה בס"ה מבקש מעמנו: "יראת שמים" הלא אצל אברהם אבינו רק לאחר הניסיון ההרואי של "עקידת יצחק" נאמר (בראשית כ"ב י"ב) : "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אלוקים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" ומבאר הרמב"ן : "כי עתה ידעתי" - מתחילה הייתה יראתו בכוח לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה ועתה נודעה במעשה והיה זכותו שלם" . כיצד א"כ ניתן לכול יהודי באשר הוא להעפיל  לדרגת: " יראת שמים" ?!   

ומתרצת הגמרא, שלגבי משה דבר קטן הוא. ואנו עומדים משתאים: וכי אנו בדרגת משה רבינו שהדבר יהיה קל עבורנו?...הרי הפסוק שואל ומבקש " מֵעִמָּךְ ", מכל אחד ואחד מישראל, אז מה זה עוזר לנו אם לגבי משה "מילתא זוטרתי היא"?…

ע"כ עונים חז"ל שיש דבר אחד שכול יהודי שומר המצוות מקיים אותו. אך אם יעשה זאת בכוונה ראויה הוא יזכה  בקלות יתר ל"יראת שמים"  ומה הוא- מאה ברכות כל יום! 

יסוד החיוב למאה ברכות כל יום נמצא במדרש תנחומא  (קרח סימן יב) מובא  בהרחבה בתוספת ביאור ב"טור" (או"ח סימן מו) : "דוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות, ד-כתיב הוקם על - ע"ל בגימטריא מאה הוו, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן להם לישראל מאה ברכות, ועל כן תיקנו חכמים ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו, להשלים מאה ברכות בכל יום".

 וכתב הב"ח שם, שלא לחינם בחר הטור לציין את הטעם לחובה זו, כי סגולה זו היא לא רק לדורו של דוד המלך ע"ה אלא מדובר בסגולה לדורות. ואף בימינו ניתן על ידי אמירת מאה ברכות למנוע מגיפה רח"ל. 

חביבות מופלגת רחשו רבותינו מאורי הדורות לתקנה זו על כלל סגולותיה ומעלותיה, ובספריהם האריכו לכתוב אודותיה הן בדרך נגלה והן בדרך הסוד. כך לדוגמא בספר ה'כל בו' (סי' א) כתב: 

"בוא וראה כמה חבב אותנו הקדוש ברוך הוא שציונו לברך מאה ברכות בכל יום, כדי שנשתכר אלף זהובים בכל יום. שהרי כל ברכה שווה עשרה זהובים, כפי שאמרו חכמים (חולין פז א): "...יצתה בת קול ואמרה: כוס של ברכה שוה מ' זהובין, עשרה זהובין לכל ברכה וברכה". ובפירוש הסידור לרוקח בתחילתו כותב: 

"ולפי שחטאנו לפניו וחרב בית המקדש, אין לנו מזבח וקרבן, לכן החפץ בשלום עמנו ציוונו לומר לפניו מאה ברכות, כמו שהבטיח לאברהם אבינו, שאף בזמן שאין בית המקדש קיים, אם יהיו אומרים לפני מאה ברכות בכל יום, מעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני כל הקרבנות". 

ובאר זאת מרן הנצי"ב מוולוז'ין זי"ע ב'משיב דבר' (ח"ה סי' צ): שכשם שבין הקרבנות ישנם כאלו שהיו מובאים על ענייני 'הכלל' וכאלו שהובאו על ענייני 'הפרט', כך תיקנו לנו חז"ל כנגדן את התפילות הקבועות כתפילת שמונה עשרה, שהן כנגד קורבנות הכלל.  וכנגדן את הברכות המתייחדות לכל מין ומין בפני עצמו, שהן כנגד קורבנות הפרט.  שעל ידי כך יושפע שפע רב לעולם גם לאחר חורבן בית המקדש.

אלא שיש לברר את הרעיון הרוחני המסתתר מאחורי המספר: 100 מדוע דווקא מתו מאה יהודים מידי יום רח"ל ובמה דווקא 100 ברכות ימנעו את המגיפה?

על דרך הסוד והרמז מבאר מאורו של עולם מרן בעל החתם סופר זי"ע  ב"דרשות חתם סופר"(חלק א' פ"ג ), שהמקור לדברים נמצא בפרשת "וישלח" במאבק הגדול שנאבק יעקב אבינו עם המלאך שׂרו של עשו עד שנצחו יעקב אבינו ככתוב ( בראשית לב כה): "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו". רש"י מפרש בשם רבותינו ז"ל כי איש זה שנאבק עם יעקב: "הוא שׂרו של עשו". ומקור הדבר במדרש (ב"ר ע"ח ג) : "שרו של עשו היה". במדרש תנחומא (פרשתינו סימן ח) מגלה לנו את שמו: "ויאבק איש עמו, זה סמאל שרו של עשו". וכן מבואר בזוהר הקדוש. 

 מבאר בעל הח"ס סוד מכבשנו של עולם  שהפגם שפגע שרו של עשו בכף ירך יעקב, על פי מה ששנינו בגמרא במנחות (מג:) : "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום". מבאר ה"חתם סופר", כי זה היה הפגם שפגע שרו של עשו בכף ירך יעקב, רמז לו בכך שיגיע זמן שיהרוג מיוצאי ירכו מאה אנשים בכל יום כמנין כ"ף, ועל כך נאמר: "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו". אולם אחר כך גילה לו הס"מ עצמו איך לבטל מאה מיתות על ידי מאה ברכות בכל יום, וזהו שכתוב: "ויברך אותו שם", והנה הדברים בלשון קדשו: 

"ונראה שהמלאך ההוא שהוא הס"ם והוא ממונה על המות, והוא מסר לו ליעקב סוד זה, והנה בהאבקו עמו ותקע כף ירך יעקב, ורוצה לומר שזה המלאך תפס לו מיוצאי ירך יעקב מאה בכל יום גימטריא כ"ף שעולה מאה, והיינו כף ירך יעקב, ושוב מסר לו סוד זה ליעקב שעל ידי מאה ברכות בכל יום יחיו מתיו ולא ימותו, וזה רמוז ב"ויברך אותו שם", שלמדו סדר הברכות".

בדרך זו ממשיך ה"חתם סופר" לבאר מה שאמר המלאך ליעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל". כי מדתו של יעקב היא "אמת" ככתוב (מיכה ז כ): "תתן אמת ליעקב". והנה כאשר הס"מ הצליח להמית מאה מישראל ח"ו, כי אז הוא מוריד את האות א' מתיבת "אמת" ונשאר "מת", ועל ידי זה הוא ממית ח"ו כמו שהיה בימי דוד.

אולם על ידי מאה ברכות מבטלים המיתה ומחזירים את האות א' לתיבת "אמת", על כן תראה כי אמ"ת עם ק' ברכות עולה בגימטריא: ישרא"ל. וזהו שאמר שרו של עשו: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל", כי על ידי שיברכו ישראל מזרע יעקב שנקרא "אמת" מאה ברכות בכל יום, יצטרפו ק' ברכות עם אמ"ת שעולה בגימטריא "ישראל" .

מוסיף על כך לבאר בעל ה"שבילי פנחס" שיש לפרש הכוונה בזה, שצריך לברך ק' ברכות אלו בבחינת "אמת" ככתוב (תהלים קמה יח) : "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". נראה כי לפי דברי ה"חתם סופר" קישור פירוש הפסוקים כך הוא: "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו", כי יעקב מצד עצמו היה כולו קודש, "ויגע בכף ירכו" - שפגע בכף יוצאי ירך יעקב בדורות הבאים שלא יהיו בשלימות כיעקב, להמית מהם בכל יום ק' אנשים כמספר כ"ף, ומרוב צערו: "ותקע כ"ף ירך יעקב בהאבקו עמו".

"ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתנו", יעקב לא הסכים לשחרר את הס"מ רק אם ימסור לו ברכתו, כלומר שיגלה לו הסוד איך לבטל כוחו בעתיד שלא יוכל להרוג ק' אנשים מיוצאי ירכו בכל יום. והוכרח הס"מ לגלות לו הסוד: "ויאמר אליו מה שמך, ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל".

פירוש, כי בשם: "ישראל" רמוז ק' ברכות המצטרפות למדת אמ"ת של יעקב שעולה בגימטריא ישראל. וזהו שמפרש הטעם לשם ישראל: "כי שׂרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", כי בשם ישראל התגבר יעקב אבינו על הס"מ שלא יוכל להמית ק' אנשים מישראל בזכות ק' ברכות, "ויברך אותו שם", שגילה לו הס"מ הסגולה של מאה ברכות.

נמצאנו למדים מדברי ה"חתם סופר", כי שם: "ישראל" רומז על ביטול ק' מיתות מישראל, שכן ק' עם אמ"ת עולים ישראל. ויש לומר כי ענין זה רמוז בכתוב שמשם למדו חכמינו ז"ל שצריך לברך מאה ברכות בכל יום: "ועתה ישראל", מכיון שנקראת ישראל, מזה תשכיל להבין כי "מה ה' אלוקיך שואל מעמך", אל תקרי "מה" אלא "מאה" ברכות.

את שאלת השל"ה הק' הנ"ל על דברי הגמרא : "אל תקרי מה  אלא מאה " הלא בפסוק כתוב במפורש : "מה ה' אלקיך שואל מעמך" ולא מאה!?

יישב זאת בעל ה"ישמח משה זי"ע: על פי מה שכתב הרמ"א בסעיף הראשון בשלחן ערוך, לשון הרמב"ם ב"מורה נבוכים" עצה נפלאה להשיג יראת ה', על ידי שיתבונן תמיד שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה:

"שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד".

מקשה ע"כ ה"ישמח משה" לכאורה יש לתמוה, שהרי אנו רואים בעינינו כי ישנם בני אדם, אשר יודעים ומאמינים שהקב"ה הוא מלוא כל הארץ כבודו, ובכל זאת זה לא בדיוק משפיע עליהם ...הם לא חשים שכאילו הם עומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה!

מיישב זאת על דרך הסוד  שהעניין בזה, הוא על פי מה שכתב השל"ה הקדוש (פרשת חיי שרה תורה אור) כי שמו של השטן  הוא:  'סמא"ל'  מתחלק לשני חלקים . שתי האותיות:  'ס"מ' הן שייכות לצד של הטומאה, ואילו שתי האותיות: 'א"ל'  הן מצד הקדושה.

 לפי זה יש לומר כי מצד שתי האותיות: ס"מ שהם חלק הרע של השטן  שעולה בגימטריא: 'מאה', יש ליצר הרע מאה כוחות הטומאה המפרידים ומבדילים בין איש ישראל להקב"ה, ועל ידי פירוד זה קשה לו לצייר בפועל איך שהוא עומד לפני הקב"ה כדי שתפול עליו אימה ופחד.

על כן נתנו לנו חכמינו ז"ל עצה נפלאה לברך לה' בכל יום מאה ברכות בכוונה, כדי לסלק על ידם זה לעומת זה מאה כוחות טומאה הללו, ושוב לא יהיו כוחות אלו מסך המבדיל בינינו לבין אלקינו, וממילא נוכל לצייר שאנו עומדים לפני הקב"ה מלך מלכי המלכים ועל ידי זה תיפול עלינו פחד ה' ויראת ה'.

רעיון נפלא זה מדוקדק מאד במאמר חז"ל שדרשו על הכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", משמע מלשון הכתוב כי ליראה את ה' הוא דבר קל בבחינת "מה", והנה עינינו הרואות כמה קשה הוא הדבר...כפי שתמהו חז"ל : "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?!".

לכן כדי לתרץ קושיא זו דרשו: "אל תקרי מה אלא מאה", כלומר לא נוכל לקרוא תיבת "מה" שכתוב בפסוק: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", אשר מזה משמע כי יראה היא דבר של "מה" בכך, רק אם נקרא מקודם "מאה" ברכות בכל יום, להכניע בהם מאה כוחות הטומאה של ס"מ המבדילים בינינו לבין ה', ועל ידי זה נזכה לבוא בנקל ליראת ה' בבחינת: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", כי נוכל לצייר כאילו אנו עומדים לפני ה'.

מסיים בעל ה"שבילי פנחס" את דבריו: דבר בעתו מה טוב לעורר את עצמנו בימינו אלה, כאשר לצערנו רבים   מאחינו בני ישראל צריכים רפואה שלימה על כל מיני מחלות קשות ה' ישמרנו ויצילנו, והנה הם מחפשים בחיפוש בנרות כל מיני סגולות, כדי לצאת מצרה לרווחה ומאפילה לאור גדול להיוושע בדבר ישועה ורחמים, ובכל יום חדשים לבקרים צצים להם כל מיני סגולות. והנה הגם שאין לזלזל ח"ו בשום סגולה, אולם למה לנו לחפש סגולות חדשות להביא ממרחק לחמינו, כאשר יש לנו סגולה בדוקה מדברי חכמינו ז"ל בעלי התלמוד אשר רוח הקודש הופיע בבית מדרשם לדעת מקור כל הרעות ואיך להינצל מהם, כמו שכתב הטור (או"ח סימן מו) : "דוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות"

כתב ה"בית יוסף" (שם ד"ה ד-תניא) כי מאה ברכות בכל יום כלולות מברכות השחר, ברכות קריאת שמע, ג' תפלות שמונה עשרה בשחרית מנחה וערבית, ברכות הנהנין בשתי הסעודות שחרית וערבית. 

אנו הרי בכול מקרה מתפללים ב"ה שלוש תפילות, מברכים במגוון ברכות, רק צריך את הזהירות והכוונה. לזכור, להכיר, במי שאמר והיה עולם, ולהודות לו על כך. ובכך נזכה להיוושע תשועת עולמים.