|
תכין לך דרך
תכין לך דרך
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
במה זכה חודש אלול לרמזים כה רבים?
מהו הקשר שבין "עיר מקלט" לחודש הרחמים והסליחות?
|
אלול- עיר מקלט
סודו וכוחו של "אלול"- לא נכתב במפורש בתורה, אך רבותינו, הראשונים והאחרונים מצאו לו למעלה מעשרים רמזים בתורה, בנביאים, ובכתובים.
מה פשרם של רמזים אלו? במה זכה חודש זה לרמזים כה רבים? ומיישבים המפרשים שריבוי הרמזים מלמדנו על תוכו ומהותו של חודש זה. בכול רמז יש את המסר הנדרש מעמנו להתבונן ולהוסיף לקח בזה החודש.
רבינו האר"י הק' זי"ע מביא את אחד הרמזים לחודש 'אלול' מפרשת "ערי מקלט" שבה נאמר: "ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום" ( שמות כ"א י"ג) ר"ת: "אלול'. מה מהות הקשר שבין פרשה זו ל'אלול'?
נאמר בתורה החובה להקים שלושה ערי מקלט בארץ ישראל ושלושה בעבר הירדן. מלבד הקמתם, חובה לעשות שילוט בכל פרשת דרכים שמובילה לערי מקלט, צריך שעל דרך זו יהיה שילוט המכוון לשם בלשון: "מקלט- מקלט", כלומר, שמכל מקום צריכים לדעת מהי הדרך לאותו מקלט, דין זה נלמד מפרשתנו: "תכין לך הדרך" (דברים י"ט ג') ותמוה הדבר, שכן כמותם של הרוצחים בשגגה אינה כה רבה, וכי בשביל כמה בודדים אלו צריך למלאות בשלטים את צמתי הארץ ?!
מיישב הגאון המופלא רבי משה שפירא זצוק"ל (מעובד) לאור דברי האר"י הק' שפרשת ערי מקלט מרמזת על סודו של אלול, ללמדנו שחודש זה צריך להיות נתפס אצלנו כדומה לעיר מקלט! זהו המקום שעלינו לברוח לשם. השילוט מורה לברוח לשם. ריבויים של הרמזים הוא בבחינת קיום דין של: "תכין לך הדרך", כביכול בורא עולם מכין לנו 'דרך מילוט'. כנגד כל הרע הנמצא בעולם, ברא השי"ת דרך מילוט. לאן נמלטים? מהו מקום המילוט?
המקור לרעיון זה נמצא ברבינו יונה: " מן הטובות אשר היטיב השי"ת עם ברואיו כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם. ולנוס מפח פשעיהם". בסעיף ב' מוסיף רבינו יונה על חומרת המאחר לשוב: " ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאוד עונשו בכל יום. כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס שמה. והמנוס הוא- התשובה."
וכאן מוסיף רבינו יונה את המשל המפורסם: "משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שׂר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?!"
שואלים כולם על עצם המשל, הלא אסיר זה ראוי ל'תעודת הוקרה" על נאמנותו לחוק , וכאן דווקא השר, שומר החוק, מכהו?!
עונה הגר"מ תשובה נפלאה: כשהשׂר מכהו, הוא לא מפני שלא ברח, אלא על שמוטט את כל מהות התפקיד של 'בית הסוהר'! מהותו של בית הסוהר הוא מקום הענשה, מקום רע וטחוב שאמור להרע ליושביו, ובכך לאיים על החפצים לחטוא, ומכיוון שכך כשיש אפשרות בורחים בית הסוהר... אך אם לא, כנראה שזהו בית מלון נחמד... ובזה מתמוטט האיום על הפושעים הפוטנציאלים.
ניתן להמליץ על רעיון זה במשל על תלמיד שובב שהפריע למורה במהלך השיעור, וכשכלו הקיצים סלקו המורה מהכיתה. כידוע מסדרון ביה"ס משעמם הוא, אין מקומות ישיבה, אין משחקים, אך יש את מנהל שמסתובב... בלית ברירה נקש הילד חרישית על דלת הכיתה וביקש את סליחת המורה, עם הבטחה שלא ישוב על איוולתו.
יום אחד החליט השובב לעשות לזה סוף, לא סוף לשובבות, אלא סוף לשעמום... הוא הביא מביתו שולחן קטן וכיסא, משחקים, ספרים, מוזיקה, וממתקים לרוב... עם תחילת השיעור הוא מיד הפריע , המורה שלח אותו אחר כבוד מן הכיתה . בשמחה הוא דילג וקיפץ למסדרון... כעבור זמן רב התפלא המורה מדוע השובב לא שב, יצא למסדרון, ולא האמין למראה עיניו.... הוא הבין שאפסה התקווה עם השובב. ברגע שטוב לו במסדרון, מה יחזירהו למוטב?!
רבינו יונה מלמדנו זאת במשל, ובעיקר בנמשל, החטא הוא מקום שממנו צריך לנוס ולברוח, הצרה הכי גדולה שהאדם מסתגל לחיי חטא, משלים עמו, ואפילו נהנה ממצבו רח"ל.
זה דינם של ערי מקלט, כאשר האדם רצח בשגגה רח"ל, הוא כבר לא ככול האדם המוגן לפי חוק, אלא הוא נמצא תחת איום ממשי של "גואל הדם" , במידה מסוימת הותר דמו של הרוצח. הוא במעמד של קיין אחרי החטא, שהתבטא בפחד : "והיה כל מוצאי יהרגני", (בראשית ד' י"ד) מה עשה? " וישב בארץ נוד", ומדוע שם? מבאר רש"י: "בארץ שכל הגולים נדים שם". נוד הייתה עיר המקלט הראשונה בעולם.
תחושה זו צריך לחוש היהודי כלפי החטא, רצון לא להימצא במקום זה, מקום שאי אפשר לחיות בו. הרמב"ם בפרוש המשניות מבאר מדוע לא אומרים הלל בר"ה וביו"כ וז"ל: "לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו, ומברח מנוס אליו". כלומר, יש כאן הגדרה חדשה לימים האלה: "ימי מברח ומנוס"
רבינו האר"י ז"ל מלמדנו שימי אלול צריכים להפעיל בנו רצון לברוח ממקום החטאים, לאן בורחים באלול? התשובה היא כמשל הידוע על אותו חוטא הנרדף ע"י אנשי החוק, במהלך מנוסתו בשדות הוא רואה מרחוק את המלך בכבודו ובעצמו מטייל בשדה. רץ אליו האיש, השתטח לרגליו, ופרץ בבכי תמרורים שיעניק לו הגנה מרודפיו- שליחי המלך... נמכרו רחמי המלך והגן עליו. ומדוע? כי המלך הוא המחוקק אך הוא גם מעל החוק. ביכולתו לתת הגנה לחוטא אם הוא זכה להגיע עד אליו.
אלול הוא הזמן לברוח מהמקום שבו היינו, אל המקום שבו אנו צריכים להיות.
|
|
|
|