דוד ברוורמן

שלווה במבחן 

לוח זמני קבלת הקהל בבית רבן של ישראל רשכבה"ג מרן הגראי"ל שטיינמן זי"ע היה מורכב מזמני התפילות, השיעורים קבועים, וזמנים מסוימים לקבלת קהל. אך לשאלות דחופות והרות גורל, היו זמנים חריגים. הרב יוסף וליס שליט"א מנכ"ל ארגון 'ערכים'. נכנס באחת הפעמים אל בית מרן בזמן השיעורים, הימים היו קשים ביותר עבור ארגון 'ערכים' בשל מצבו הכלכלי, הגרעון היה ענק, החובות טפחו לממדים מבהילים. המצב היה ידוע למרן וכאב לו מאד, הוא גם פעל רבות לסייע, אך בעקבות המצב צצו שאלות ודילמות מורכבות כיצד נוהגים בתקופה זו, לשם כך עולים אל- "לשכת הגזית" שברחוב חזו"א 5, להכרעתו הברורה והבהירה. השעה הייתה שעת השיעור הקבועה באחת ממסכתות הש"ס בפני קבוצת תלמידי חכמים גאונים מופלגים. הכול שקט ושלו מסביב, מלבד המיית קולות לימוד התורה שבחדר, ממש מעין עולם הבא, הדיון שם בסוגיה היה לוהט, סברות לכאן ולכאן נשמעו והופרכו, והדיון נראה היה ללא מוצא.

הדלת נפתחה, נמסר למרן שהרב וליס מחכה בחוץ, מרן ביקש שיכניסוהו לשיעור, ולכשנכנס סימן  לו להתיישב בין הלומדים ולהצטרף לשיעור... כעת הפנה מרן את השאלה אליו: כיצד הוא מיישב את השאלה הקשה. הרב וליס הסביר בחיוך ביישני שהוא עסוק כעת במסכת אחרת לגמרי... אך מרן חייך ואמר: "אז תעבור למסכת שלנו..." ולא ויתר. אחד מהיושבים נאות להסביר לרב וליס את הרקע לסוגיה. מרן המתין וביקש לשמוע את סברתו, וכשאמרה, האזין לה ברוב קשב. ובקשו להישאר בשיעור עד תומו. ורק לאחריו נאות לענות, להכריע, ולברך.

הרב וליס הנפעם סיפר זאת במפגש מנהלי המחלקות בארגון, ואמר שהוא למד ממעשה זה כמה לקחים: א. למרן יש הרי כל כך הרבה "בנים יחידים" הנמצאים בקשיים אדירים, עולם התורה והיהדות כולו נופל על כתפיו הצנומות, והוא כקברניט מנווט את הספינה בין הגלים הכה סוערים. ולכאורה עול כה כבד היה אמור להטרידו משלוותו, אך ראו איזה פלא, מרן שקוע כול כולו בכול שעות היממה בשלווה מופלאה בשיעורי התורה המגוונים תמידים כסדרם. ומכאן למדתי שלא משנה כמה עסוק  וטרוד אתה, כמה קשיים ובעיות משׂתרגות על צווארך, לימוד התורה הוא מעל הכול ובכול הזמנים.  ב. כדי לזכות לסייעתא דשמיא לקבל את ההכרעות הנכונות צריך את הזכות והארה של לימוד התורה.  ג. המחמאה הגדולה ביותר שניתן לקבל ממנו בעבור העיסוק ב'זיכוי הרבים', זו הזכות להשתתף אצלו בשיעור.               

 לאחר התלאות שחווה יעקב אבינו בדרכו לבית לבן, ובשהייתו שם בחזרתו משם. מתיישב סוף סוף יעקב אבינו בארץ מגורי אבותיו בכנען. היה נראה לכאורה, כי הגיע אל המנוחה והנחלה וכעת יכול הוא לשקוד בשלווה בתורתו משוש חייו. אך לא כן  פני הדברים, נאמר במדרש רבה: "אמר רבי אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה ומבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג. אמר (השטן): לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?! תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו, שביקש לישב בשלוה בעולם הזה, נזדווג לו שׂטנו של יוסף".

רש"י נוקט לשון מעט שונה: " ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף...".  מעניין ללמוד מדברי רש"י שרוגז ושׂטן זה היינו הך... זהו דרכו של השטן להביא את האדם לידי רוגז וכעס ומשם הדרך קצרה ליפול.  

שאל רבינו האלשיך הק': "למה לא יאכל הצדיק פירות ומצות בעולם הזה, והקרו לעולם הבא!? הרבי בעל ה"שם משמואל" זי"ע התנסח בלשון חריפה יותר: " ויש לתמוה, מה עוול מצאו בו ביעקב, שביקש ליישב בשלווה, שבוודאי לא חפץ בשלווה להתענג בתענוגי העולם הזה, רק לעבוד עבודתו עבודת הקודש בלב פנוי מטרדות, וכן כל הצדיקים, בוודאי אין מגמת פניהם לתענוגי העולם הזה ואם כן, למה לא יבקשו ליישב בשלווה על התורה ועל העבודה" ?!

לאור הדברים  יש להבין את דברי המדרש  בטענה על עצם בקשתו של יעקב ליישב בשלווה בעולם הזה ולהתעסק בעניינים שברומו של עולם, ללמוד תורה ולהתקדם במעלות היראה, וכי יש בעיה לפרגן לצדיקים חיים שלווים גם בעולם הזה?

המפרשים מוסיפים שלכאורה בקשה זו, של ישיבה בשלווה, מעוגנת אף בהלכות תשובה ברמב"ם(ט' ב'):" ומפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכויות, שאין מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא".

התשובה שנוקטים רבים מן המפרשים על דרך הפשט, היא על עצם בקשת השלווה - בעולם הזה שאינה מתאימה, משום ששלווה כזאת, אף-על-פי שהכמיהה אליה נובעת מן הקדושה, אין מקומה בעולם הזה אלא רק בעולם הבא. שם יושבים הצדיקים "ונהנים מזיו השכינה". אך כאן, בעולם הזה, הדגש הוא על עבודה, על התמודדות עם קשיים ובעיות. עבודת-השם מתוך שלווה היא בבחינת 'שכר' בעבור הצדיקים ואינה בבחינת 'עבודה'.

אך הרבי בעל ה"שפת אמת" זי"ע מלמדנו תשובה מופלאה על דרך הדרוש לתמיהות אלו: " ביקש יעקב לישב בשלווה....לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף. מקודם עבר על יעקב אבינו ע"ה, מה שעבר להינצל מעשׂיו ולבן...ועכשיו שניצל מהם והפריש עצמו מה'סיטרא אחרא', עתה בא לתקן את כל אשר עבר עליו. ודבר זה נוהג בכל אדם, כי מקודם צריכים ללחום עם היצר הרע ולפרוש עצמו ממנו ולגבור נגד כל המחשבות והרצונות אשר לא להשי"ת המה, ואז נעשה "בן חורין" מיצר הרע ואינו משועבד 'לסיטרא אחרא'- הוא בן העולם הבא... אבל הצדיק לא די לו זה, הוא צריך לחזור ולתקן את כל אשר עבר עליו מעודו עד היום הזה שנעשה צדיק, והוא עניין ליישב בשלווה בעולם הזה גם כן...ומה שכתוב:" קפץ עליו רוגזו של יוסף" לא היה עונש על זה! רק שאי אפשר לתקן הכל בלי ניסיונות רבים כאלו...".

כלומר, בקשתו של יעקב אבינו לשלווה היא לא במובן הפשטני של המושג שלווה, ומשום כך 'נענש' ב"רוגזו של יוסף" , אלא בקשתו נבעה משאיפה רוחנית טהורה שיעקב אבינו חפץ בה מאוד להגיע לתיקון השלם בעולם הזה. בניגוד לשאר בני אדם בעולם, איננו מוכן להסתפק בפרישה מן היצר הרע ובכך לנחול את חיי העולם הבא. יעקב אבינו חפץ לתקן באופן מושלם את כל התיקונים האפשריים הנדרשים ממנו לפעול בזה העולם. יעקב רצה לחזור למצב של התיקון השלם כמו אדם הראשון קודם החטא. רק אז יוכל יעקב לשבת בשלווה שהיא שׂיא השלמות האפשרית בעולם הזה.

וזה, אם כן, ביאור דברי המדרש: "ביקש יעקב לישב בשלווה", לטעום את השלווה של עולם הבא גם בעולם הזה, אלא שבאותה שעה לא היה ראוי לזה. אך רצה הקב"ה למלאות את בקשתו, ומה עשה? הוא גרם לכך ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף", ותיקן את כל הנדרש תיקון ועל-ידי כך זכה יעקב למעיין שלווה המוכנה לצדיקים בעולם הבא.

לפי ביאור ה"שפת אמת" יוצא חידוש מופלא בדברי מדרש זה: יעקב אבינו מבקש ליישב בשלווה כבר בעולם הזה, כדי להגיע לתיקון השלם והמלא בעולם הזה, וכדי להגיע לדרגה זו עליו להתמודד עם ארגז הכלים של השׂטן. כלומר, בקשתו של יעקב אבינו מתקבלת, ולכן שולח לו השטן  את רוגזו של יוסף, הווה אומר, ניסיונות הטומנים בחובם ייסורים גדולים, כדי לתקן את כל הנדרש ממנו מאז ומעולם.

ומדוע נדרש האדם החפץ להגיע אל השלמות לעבור קשיים וייסורים כאלו? מבארים המפרשים על דרך פנימיות התורה  שהרי מבואר בחז"ל במקומות רבים  שהבחינה של עבודת-השם מתוך צרות, צער וייסורים, מעלה את האדם לדרגות גבוהות ונעלות ביותר. על-ידי שהאדם מתגבר על הצרות ועובד את השי"ת למרות כל הקשיים - הוא מזדכך ומתעלה למדרגות גבוהות ביותר בעבודת-השם. כאשר יעקב רצה להגיע לדרגה גבוהה כל-כך של "שלווה", הוא היה חייב לעבור את "רוגזו של יוסף". על-ידי שעמד בניסיון זה - נהיה יעקב ראוי לשלווה האמיתית, שהיא בבחינת העולם הבא.

ניתן אולי לבאר ביאור נוסף בעניין. נאמר בגמרא בשמו של רב שאברהם אבינו נקרא בשם: "איתן האזרחי" (בב"ב ט"ו) שואלים המפרשים על הגדרה זו, הרי המושגים:  "איתן ואזרחי" הם מסמלים יציבות, וקביעות. ואילו ההיסטוריה של אברהם אבינו מלאה היא בטלטלות ונדודים ממקום למקום ?!

התשובה לכך תובן במשל: אב ובנו הקט יצאו לנסיעה בן עירונית. במהלך הנסיעה מתקשרת הרעייה לשאול היכן הם נמצאים. אזי אם את השיחה יקבל האב סביר להניח שישיב על המקום הגיאוגרפי שבו הם נמצאים. אך אם הילד הקט יישאל שאלה זו, הוא ישיב: "ליד אבא"... כך אברהם אבינו הצטיין באיתנות וביציבות דווקא במבחן הנוודות והטלטלות!... שהרי זו לא חכמה להיות יציב ואיתן במקומו הטבעי כשהכול שקט ורגוע מסביב! אברהם המאמין חש היכן שהוא נמצא הוא ליד אביו שבשמים, ומה זה משנה אם הוא כאן או שם. ולכן הוא ראוי לתואר: "איתן האזרחי".

 לאור הדברים ניתן לומר גם כאן על בקשת השלווה, שלווה, בעולם שמיועד לשלווה, אין בה כל חידוש והתפעלות, את זאת יקבלו הצדיקים בעולם העתידי. אך תחושת השלווה בעולם של רוגז, כאב, וצער, זו גדולה ומלכות! בקשת השלווה בעולם הזה היא בעצם מבחן האם מסוגל האדם לשמור על שלווה אל מול אתגרי הזמן. את זאת ביקש יעקב אבינו ועמד בכך בשלמות.

מוקדש לזכות נשמתו הטהורה של אביהן ולבם של ישראל מרן ראש הישיבה רבי אהרון יהודה ליב  בן רב נח צבי שטינמן זי"ע . ת.נ.צ.ב.ה. ביום א' כ"ד כסלו ערב חג החנוכה יום פקודתו.