דוד ברוורמן

שלא עָשַׂנִי  עבד

בסמינר לתורמי "ערכים" שנערך בשבת האחרונה, הוצגו בפני המשתתפים טבלאות מקצועיות על תהליך התשובה שעובר על משתתפי הסמינרים. הוצגה טבלה המראה כמה מהמשתתפים זוכים לחזור בתשובה שלמה. מתברר שב"ה כיום התוצאות הם:  65%!! שזהו נתון מדהים.

פנה אלי אחד המשתתפים בשאלה מרתקת, הרי נאמר בפרשתנו:   "וַחֲמֻשִׁים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ח י"ג) רש"י מבאר כמה ביאורים : "חמושים- מחומשים- אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה" במדרש מכילתא מובא עוד שתי דעות בעניין :" ויש אומרים: אחד מחמשים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות!"

בכל שנה מחדש התזכורת הזו מופיעה, רגע לפני קריעת ים סוף ויציאת מצרים: רק אחד מכל חמישה יהודים יצא ממצרים.  כלומר 80% נשארו מאחור, כי כלל לא האמינו ברעיון הגאולה  ולא התלהבו מהבשורה, נשארו אדישים אלו מול כל הניסים המופלאים ב"עשרת המכות", והעדיפו להישאר. רק 20%  מהעם יצאו ממצרים, וגם מהם חלקם 'התגעגעו' לסיר הבשר שבמצרים...  כיצד א"כ אתם בסמינר 'ערכים'  ללא כל ניסים ונפלאות מצליחים בעשרות אחוזים יותר מאשר משה רבינו ואהרון הכהן?!... 

נראה שהתשובה היא, שאותם שישים וחמשה אחוזים החוזרים בתשובה בעקבות הסמינרים הם צאצאים של אותם עשרים אחוזים... אלו אבותינו הגיבורים מאין כמוהם שהתעלמו מהלעג של אחיהם ובחרו כן לצאת ממצרים!! וכי אנו מעלים על דעתנו איזה כוח וגבורה צריך להתעלם מהרוב ולצאת אל הלא נודע אל מדבר צייה ושממה, ללא כל ידיעה מנין יחיו במדבר!! וכי פלא ש65% מצאצאי אותם יוצאי מצרים חוזרים לבסוף בתשובה?! הפלא היותר גדול הוא על ה35% שעדיין לא שבו!!... 

אנו אומרים בתפילת ערבית מידי ערב:  "ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם" יש להתבונן בפשר המושג: "חירות עולם" שמשמעותו על דרך הפשט חירות מוחלטת לעולם. אך הסבר זה קשה:

א. הרי אנו אומרים בליל הסדר  מידי שנה את הלשון: " הָשַׁתָּא עַבְדֵי לשנה הבאה בני חורין" כיצד נוסח זה מסתדר עם המילים "חירות עולם"?! 

ב. מובא בגמרא במסכת מגילה (יד, ע"א),  מדוע לא אומרים הלל בפורים? אמר רבא  מכיוון שגם לאחר הנס: "אכתי עבדי אחשורוש אנן". כלומר, אנו עדיין עבדים של מלכות גויים כאחשוורוש ושכמותו,  והרי הלכה זו הרי נאמרה לדורות ולא רק לזמנה! משמע שאנו עדיין עבדים !

ג. שואל ה"בני יששכר" כיצד בכלל ניתן להבין נוסח זה אחרי כל כך הרבה צרות, גלויות, רציחות, ואסונות אין ספור רח"ל עד כדי חריפות לשון ה"בני יששכר" שצרות אלו הם גרועות ממה שעברנו במצרים! (אחרי השואה הנוראה ניתן להבין את דבריו החריפים) מתחזקת לה השאלה מהי אותה: "חירות עולם".

שמעתי תשובה נפלאה מהגאון רבי יוסף הירשמן שליט"א  ראש ישיבת "שומרי החומות", ישנם שתי בחינות במושג עבדות. העבדות הרגילה היא מה שאנו מכירים מהתורה: "עבד כנעני" הגדרתו היא כ"שור וחמור"  של האדון. אין לו כל מהות עצמית, הוא ברמ"ח ושס"ה משועבד לאדונו כחפץ. כפי שהיה בתקופות העבדות בארה"ב כשהיו פוגשים אפרו אמריקאי מזדמן לא היו שואלים אותו לשמו אלא של מי הוא...

אך יש סוג אחר של עבדות והיא : 'שלטון עַם על עַם אחר', כלומר, אומה הנמצאת שלא ברצונה תחת שלטון של אומה אחרת, והיא משליטה את חוקיה על אומה זו כרצונה. חיים אלו למרות שיש בהם עצמאות מינימאלית, אך עצם זה שהיא נשלטת ע"י אומה אחרת, יש בזה מושג של עבדות.

הראיה לחלוקה זו אנו מוצאים בפניה שפנתה אסתר לאחשוורוש לבקש רחמים על עמה  באומרה: "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי" (אסתר ז' ד') אסתר מצהירה שלו עמה היה נמכר לעבדים ושפחות, היא הייתה מחרישה. אך מרגע שנגזר עליהם כליה מוחלטת היא כבר לא תשתוק. יש להתבונן בדבריה הרי לפי דברי רבא הנ"ל אנו בכול מקרה בגדר: "עבדי אחשוורוש" מה א"כ הוסיפה בדבריה?!

התשובה היא שרואים מכאן שיש לחלק בין שלטון של עם על אומה אחרת, שבו יש עצמאות מסוימת לאומה זו,  לבין עבדות אבסולוטית של: "עבדים ושפחות".

עבדות מצרים כללה בתוכה את שני סוגי העבדויות. גם שלטון האומה המצרית על עם ישראל, אך גם עבדות אבסולוטית ב"חומר בלבנים" - עבדות של "עבד כנעני". והראיה לכך מהנאמר  לאברהם אבינו ב"ברית בין הבתרים" : " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם- וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית ט"ו י"ג) מוצאים אנו בפסוק זה את שתי הבחינות:

 א. "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" הם יהיו גרים תחת שלטון אחר.

ב. אך בנוסף: "ועבדום וענו אותם" הם ישתעבדו כעבדים כנעניים למצרים.

 בנוסח הברכה שאנו אומרים ב"הגדה של פסח": "וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ" מבאר מרן הגר"ח סאלאוויצ'יק זי"ע בדרכו הידועה  את החילוק וההבדל שבין: "גאולה" לבין "פדיון". 'גאולה' זו שינוי בעלים, אך 'פדיון' זה שינוי בחפץ.  'גאולה' זו העברת בעלות מראובן לשמעון. כמו גאולת בית מבעלות אחת לחברתה. אך 'פדיון' זה שינוי מהות  כמו פדיון "הקדש", או פדיון "מעשר שני" , החפץ השתנה, זהו כסף אחר, ההנהגה ההלכתית עמו השתנתה לחלוטין.

ובנוסח תפילת שחרית נאמר: "ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו", הכוונה היא לאותם שתי הגאולות- "ממצרים גאלתנו" היינו תחת שלטון המצרים, וכעת אנו תחת שלטון הקב"ה. ובו הוא נתן לנו את הבחירה החופשית. אך בנוסף אנו מודים על: "ומבית עבדים פדיתנו" – אנו השתחררנו ע"י הקב"ה מאותו מקום נורא של: "בית עבדים". וזו הסיבה ביארו המפרשים מדוע היה צריך את ההסכמה של פרעה לשלח את עם ישראל, מפני שהם היו עם של עבדים, ועבד לצורך שחרורו צריך: "גט שחרור", הם היו צריכים לשמוע באוזניהם מאת האדון המשעבד- פרעה הרשע  שהם כבר לא עם של עבדים!! 

לאור הדברים ניתן כעת להסביר את המושג: " ויוצא עמו ישראל מתוכם חרות עולם" עומק הבשורה של אותה חירות עולמית כוונתה שמעתה כאומה לעולם לא נהיה לעבדים! לעולם לא נהיה כחפץ של אדון בשר ודם, כמו "שור וחמור", זה לא יקרה עוד! גם אם ישאל השואל: "וכי מה היה במחנות העבודה בשואה"?!...  התשובה היא מלבד שזו לא הייתה גזירה על כל העם, אך עיקר העיקרים הוא שדווקא משם ההוכחה החזקה והברורה ביותר לקיומה של הבטחה זו , הצורר הנאצי רצה בכול כוחו לשבור את הרוח היהודית, להטביע את המספרים על ידיהם של היהודים שיחשבו לעצמם שהם בס"ה כמספרים, כבהמות, אך שם בתוכי התופת הוכח הגבורה היהודית שמזימתו לא צלחה דווקא מפני שיצאנו ל: "חירות עולם".

שורש הדברים נמצא בסידורו של רבי יעקב עמדין זי"ע המבאר את המושג: "חירות עולם" על פי דרך הסוד, חירות זו היא "בסוד שחרור עבדים והיובל" כלומר, המושג האבסולוטי של עבדות עולם, לעם עולם, לא יקרה לעולם.  את זאת אנו מודים ומברכים כל בוקר: "שלא עשַׂני עבד".

לאור זה מיושבות השאלות הנ"ל, מה שאנו אומרים בהגדה של פסח: "השתא עבדי" הכוונה לשלטון של עם נוכרי על עם ישראל. ומשום כן אנו עדיין עבדי אחשוורוש במובן שאנו בגלות בין העמים, ומצפים שנעלה כולנו לארץ ישראל תחת שלטון לומדי ומקימי התורה.  

מבואר בזוהר הק' שעיקר הגלות במצרים הייתה: "גלות הדעת" הדעת של העם הייתה משועבדת במ"ט שערי טומאה. דעת העם הייתה משועבדת למצרים. וזה היה עיקר הקושי של משה רבינו להוציא את 'מצרים מתוך עם ישראל', הם איבדו את אישיותם לחלוטין, לא הייתה להם כל מהות עצמית. מובן כעת מדוע רוב עם ישראל לא יצא ממצרים, כי הם היו בעצם 'עם של עבדים', שפופים, מרוסקים, מדוכאים, וחסרי תקווה ותכלית. ככאלה, טוב יותר להישאר במוכר והידוע מצרים.

אך אלו שכּן נענו לבשורת הגאולה, ויצאו לחירות, עדיין הדעת לא שבה אליהם עד: "מעמד הר סיני" שם חזרה להם הדעת במלא הדרה. מאז מעמד "הר סיני, המלחמה היא בין "הטוב לרע", יש את הידיעה מה נכון ומה לא. הטוב והרע ברורים הם כשמש בצהרים. המלחמה היא לחבר את המוח ללב. בין מה שאנו יודעים לבין מה שאנו נדרשים לעשות.

המקור מאבק שבין המוח ללב, נמצא בדברי דוד המלך ע"ה לשלמה בנו ע"ה: "ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ד' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד" (דברי הימים כ"ח ט') מבאר המצודות דוד:  "דע את אלוקי אביך" - כאומר חקור בשׂכלך לדעת אותו, ואם תקצר השׂכל, על כל זאת  לא תעזבנו כי אלוקי אביך הוא, וסמוך על הקבלה כי בוודאי האב מעמיד את בנו על האמת". העבודה העיקרית היא להשליט את הדעת על הלב, על היצרים הרעים. וזהו: "דע את אלוקי אביך" בידיעה. "ועבדהו בלבב שלם" מבאר רש"י: " בלב שלם" - בלבב שלם לא נאמר שיהא משמע שני לבבות, אלא בלב שלם שלא יהיה לך אלא לבב אחד לאבינו שבשמים", כלומר, עליך לשעבד את הלב אל הידיעה.  

זהו הרעיון הנפלא הטמון במילים: "ויוצא את עמו ישראל לחירות עולם" הדעת שוחררה לחירות עולם, כיום קל יותר לשוב בתשובה כי בדמנו זורם דם של אבותינו היוצאים ממצרים, במהות, לכל יהודי יש את הדעת המשוחררת, עיקר עבודתנו לחבר אותה אל הלב אל התורה ומצוותיה. יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.