"עת צרה היא ליעקב"...

כרגע אני רואה את בנינו שכינינו וחברינו עוזבים את הבית המשפחה הילדים האחים וההורים ונפרדים בכאב מהשיגרה ושמים את פניהם כדי להגן על עם ישראל בשעות מלחמה קשות אלו.

כיצד נהוג לברך את ההולכים והיוצאים לקרב או לדרך  ?

'לך לשלום' או 'לך בשלום'? 'שוב לשלום' או 'שוב בשלום?'

בספר שמואל א'

בדברי עלי לחנה "לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ"(פ' א' פס' י"ז )

אך יש גם 'לך בשלום' (שמואל א כט, ז; שמואל ב טו, ט).  

במקרא רגילה הברכה 'לך לשלום', למשל החילופים בין אותיות היחס ב' ול' מוכרים גם במקרים אחרים, כגון 'בלא' ו'ללא', 'באחרונה' ו'לאחרונה', 'קָשׁוּר ב־' ו'קָשׁוּר ל־'. גם בביטוי אחר שבו המילה 'שלום' יש חילוף כזה: 'שאל בשלומו' ו'שאל לשלומו'. נראה אפוא ששתי הברכות 'לך לשלום' ו'לך בשלום' מכוּונות לעניין אחד, ובעיקרון שתיהן טובות גם בימינו.

ואולם חז"ל, ששמו לב לַשינוי במטבע הברכה, הציעו הבחנה בין שתי הגרסאות ואף קבעו הנחיה מפורשת מתי לנקוט כל אחת מהן:

ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו 'לך בשלום', אלא 'לך לשלום'. שהרי יתרו שאמר לו למשה 'לך לשלום' עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום 'לך בשלום' הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו 'לך לשלום' אלא 'לך בשלום', שנאמר 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום' (בבלי ברכות ס'ד ע"א ועוד).

ההנחיה מתבססת בעיקר על ההקשרים שבהם מצויות ברכות אלו במקרא: את הברכה 'לך לשלום' אנו פוגשים בהקשרים חיוביים כגון ברכת יתרו למשה (שמות ד', י'ח), ואילו הברכה 'לך בשלום' מוכרת מדברי דוד לבנו אבשלום (שמואל ב ט'ו, ט') זמן קצר לפני המרד שבסופו נהרג אבשלום. ייתכן שברקע הדברים עומד גם שיקול לשוני: 'בשלום' מכוון לפעולת ההליכה עצמה, אך לא בהכרח לתוצאותיה, ואילו 'לשלום' מכוון ליעד ההליכה, כלומר למצבו של ההולך לאחר שיגיע למחוז חפצו. בעקבות הדברים המובאים בשם רבי אבין רבים מקפידים לברך את היוצא לדרך במטבע הברכה 'לך לשלום', ואילו את המילים 'לך בשלום' הם אומרים רק בשעת פרדה מן המת .                            ("לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין").

ומה בדבר הברכות 'שוב (או חזור) לשלום', 'שוב (או חזור) בשלום'? בביטויים אלו הגרסה המקובלת בימינו היא דווקא 'בשלום'. כך אנו מוצאים תמיד גם במקרא, למשל: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כ'ח, כ'א). בהמשך לנימוק הלשוני שהוזכר לעיל אפשר לומר שבעת החזרה סביר למקד את הברכה בדרך ולא ביעד המוכר והבטוח.

בספרות חז"ל משמשים באותה הוראה פעלים הגזורים מהשורש חז"ר (בהשפעת הד"ר שבארמית), ובברכות שכוללות פועל הגזור מהשורש חז"ר שאליו מצטרפת המילה שלום, יש שהיא מצטרפת באמצעות ב כגון "חזר בשלום" (תנחומא בובר שמיני ג'), אבל רווח יותר שהיא מצטרפת באמצעות ל כגון "ותחזירני לביתי לשלום" (תפילת הדרך המובאת בבבלי, ברכות כ'ט ע"ב). ואולם כאשר מוזכר בהקשר זה פועל הגזור מהשורש שו"ב, בין במובאה מן המקרא בין שלא במובאה מדויקת מן המקרא, מילת היחס ב מצטרפת למילה שלום בראשה, ולא ל.

אם כן הרוצה להקפיד על המסור לנו מן המקורות, ינקוט לאחר פועל מן השורש שו"ב בשלום על דרך המקרא, ואילו לאחר פועל מן השורש חז"ר לשלום כדרך המלך בלשון חכמים                                (אם כי כאמור אפשר למצוא אצל חז"ל גם מעט בשלום.

הביטוי הקרוב 'בא בשלום' רגיל בצורה 'בשלום' ולא 'לשלום' – גם במקרא וגם בספרות חז"ל (לפי כתבי היד). ואולם אפשר למצוא 'לשלום' בביטויים קרובים אחרים: "שהכנסתני לשלום […] שתוציאני לשלום […] שתגיעני לביתי לשלום" (תוספתא ברכות ו,  ט'ז–י'ז). ובימינו מקובל לאחל 'סע לשלום'. כך גם באיחולים 'בואכם לשלום', 'צאתכם לשלום' ודומיהם.

לסיכום : מצד הלשון אפשר לאחל 'לך בשלום' וגם 'לך לשלום', 'שוב בשלום' וגם 'שוב לשלום'. מי שמבקש לדבוק בהנחיה שבתלמוד יקפיד על מטבע הברכה 'לך לשלום'.

נאחל לכל היוצאים שילכו לשלום וישובו בשלום ולשלום.