התקפת המחבלים האכזרית בדרום הארץ הכתה את תושבי ישראל בהלם ופחד. האם יש מענה לפחד? לחרדה? לאימה? רבים עדיין חוששים לצאת מהבית, מבקשים להתמגן. חוששים על חייהם וחיי יקיריהם. זו היא בדיוק מטרת ארגוני הטרור. טרור היא מילה מהשפה הלטינית שמשמעותה: הטלת אימה ופחד! ובזה בדיוק עוסק המזמור הכל כך מיוחד של נעים תהילות ישראל: מזמור ז"ך.

מזמור כ"ז בתהילים הוא אחד מתוך ארבעה עשר מזמורי בטחון בספר תהילים, כאשר התחושה העולה מן המזמור היא של מצוקה ובדידות גדולה, של אדם שמוקף אויבים מכל עבר, מבית ומחוץ, ובכל זאת מוצא את המענה שלו בהישענות על הקב"ה. אפשר לראות בפרק זה גם תפילה של עם ישראל, המוקף מכל עבריו באויבים הזוממים להשמידו, מבפנים ומבחוץ.

הבה ונראה מהי התשובה של דוד המלך לפחד.

מהפסוקים עולה מענה מדויק למי מתוכנו שחושש או מפחד. וכך עולה בביאור הפסוקים למזמור שמתאים למצב הנוכחי באופן כמעט מדויק.

"א. לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד", דוד המלך קובע מאחר שה' מאיר את דרכי (בגלוי) ומושיע אותי (בנסתר), אין אני מפחד (מאוייב גלוי) ואין אני מתיירא (מאויב נסתר). "ב. בקרב עלי מרעים לאכל את־בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו", אנשים רעים שמתקרבים אלינו כדי לאכול אותנו פיזית (אמנת החמאס מדברת בפירוש על הצורך להרוג כל יהודי ויהודי) הם יכשלו ויפלו. "ג. אם־תחנה עלי מחנה לא־יירא לבי אם־תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", גם אם האויבים חונים מכל עברינו ומכינים מחנות אימונים וכלי נשק וטילים מעזה, סוריה, לבנון, איראן, וגם מתוך ישראל, וגם אם הם יפתחו במלחמה "בזאת" - בתוכן המזמור הזה אני בוטח. "ד. אחת שאלתי מאת־ה' אותה אבקש שבתי בבית־ה' כל־ימי חיי לחזות בנעם־ה' ולבקר בהיכלו" דוד המלך מבקש מה' להינצל מאויביו כדי שיוכל ללמוד תורה ולזכות לקרבת האלוקים. "ו. ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'" כאשר ננצח את אויבינו, נודה לה', נשיר ונהלל אותו. ט. אל־תסתר פניך ממני אל־תט־באף עבדך עזרתי היית אל־תטשני ואל־תעזבני אלהי ישעי י. כי־אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. "יב. אל־תתנני בנפש צרי כי קמו־בי עדי־שקר ויפח חמס" אנחנו מבקשים מה' שלא יתננו בידי אויבינו, שמבוססים על עדויות שקריות – שהם בעלי הארץ ושאנחנו התוקפים ומשתמשים בהאשמות שווא אלו כתירוצים לתקוף אותנו ולהילחם בנו. כדוגמת החמאס. "יב. לולא האמנתי לראות בטוב־ה' בארץ חיים" בזכות זה שאני בוטח בה' ומאמין בו שיעשה איתי רק טוב, בזכות כך אני נשארתי בחיים. "יג. קוה אל־ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל־ה'" אסור לפחד, אלא עליך לחזק את ליבך ולקוות אל ה', ולחזור ולהתפלל ולקוות אל ה', ואל תיחלש מדברי האויבים אלא חזק את ליבך שתהיה התקווה תמיד ולא תמוש מלבבך!

סיום המזמור מזכיר את מה שעשה דוד לאחר שעמלק פשטו על עם ישראל בדרום, שרפו אותו וחטפו נשים וילדים כולל נשות דוד. מה עשה דוד (שמואל א', ל): "ויתחזק דוד בה' אלוקיו". זה היא התשובה הניצחת לטרור. לא לפחד כלל ולבטוח בה'. להיות בטוחים באהבתו של ה' ובנוכחותו בתוכנו.

איסור הפחד מהגויים הוא מצווה שהתורה חוזרת ומצווה אותנו עליה כמה וכמה פעמים. הרמב"ם ב"ספר המצוות" כותב: "המצוה הנ"ח היא שהזהירנו מלירא מן הכופרים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולהתחזק נגד העם האחר. וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה. והוא אמרו יתעלה (ריש פרשת עקב) 'לא תערוץ מפניהם'. ונכפלה האזהרה ואמר (סוף פרשת דברים) 'לא תיראום'. ונכפל הצווי בזה הענין הרבה. כלומר שלא יברחו ושלא ישובו לאחור בעת המלחמה. כי בענין זה אפשר לקיים אמונת האמת". וכן כותב ספר החינוך (מצוה תקכ"ה) "משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום לה' יתברך מבטחו, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לה' ברוך הוא ולעמו". רבנו יונה (שערי תשובה ג, לא-לב) מרחיב על האיסור לפחד. הוא לא מוגבל לעת מלחמה, בכל צרה אסור לאדם לפחד, וצריך לבטוח בקב"ה: "הוזהרנו בזה, שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה".

חז"ל הייטיבו לסכם את מצבנו היומיומי ובמיוחד מצבנו הנוכחי. "תנו רבנן  ארבעה צריכים חזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין? שנאמר: 'רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה'. חזק - בתורה. ואמץ – במעשים טובים. תפלה מנין? שנאמר: 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''. דרך ארץ מנין? שנאמר: 'חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו' (ברכות לב, עב)

שדרך ארץ צריך חיזוק גם העולם יודע. אבל אנו יודעים, כי במקביל חייבים חיזוק בתורה, תפילה ומעשים טובים. זוהי התרופה האמתית לטרור.