הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע  קרא פעם לאחד התלמידים הצעירים בחסידות, ושאלו: "אם היית כאן לבד, ומוצא עכשיו 500 רובל על הרצפה, מה היית עושה?" אמר לו התלמיד: "עושה השבת אבדה!" בתגובה אמר  הרבי, "שקרן!", שאל הרבי תלמיד אחר את אותה שאלה. אמר לו התלמיד: "אני לוקח את הכסף לעצמי!" אמר לו הרבי: "אז אתה  גנב!"  המשיך הרבי ושאל תלמיד שלישי אותו שאלה, ענה התלמיד: "הרי יחד עם ה500 רובל יגיע היצר הרע... ואז יתנהל מאבק איתנים בין היצרים שבי. האמת היא שאינני יודע בירור מי לבסוף ינצח! אך מאבק, יהיה גם יהיה!"  חיבקו הרבי בחום ואמר: "אתה דובר אמת! למדת להכיר מה עומד מולך בחייך כיהודי עלי אדמות".

בסוף פרשת בראשית מתוארת ההידרדרות של אנשי העולם לשפל הנמוך ביותר, עד למקום שבו בעצם 'התחרט' בורא עולם  על בריאת העולם. פרשתנו 'נח' פותחת בתיאור הסוף המכאיב עם חורבן העולם בפועל, על ידי מי המבול.

לאחר המבול, מי המבול שקעו, האדמה החלה להתייבש, ולאחר שנת שהייה בתיבה, יצאו נח ומשפחתו אל העולם השמם. הדבר הראשון שנח עשה כשדרכו רגליו על האדמה, היה הקרבת קרבנות לבורא. הקרבת הקרבנות הללו השפיעה לטובה על ההיסטוריה כולה, בעקבותיה מודיע הקב"ה שהמבול היה חד פעמי, ולא יהיה שני לו. כפי הנאמר: "ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם  כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

רבים מהמפרשים תמהו לפשר הסיבה הזאת - "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". הלא בפרשת בראשית מפרטת התורה את הסיבה לחורבן העולם: "וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום... ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה"  - הרי שסיבת רעת האדם היא היות "יצר לב האדם רע מנעוריו"?!

רבנו סעדיה גאון מסביר את המילה 'כי' היא במשמעות של 'אף על פי'. כלומר, למרות שיצר לב האדם רע מנעוריו, הקב"ה נמנע מכאן ולהבא להוריד מבול על הארץ. אולם, יתר הראשונים פירשו כפשוטו: 'כי', במשמעות של נימוק. יש להתבונן מהו הנימוק. ועיקר העיקרים - יש לברר ולהעמיק מה פשרה של המילה: 'מנעוריו'. האם הכוונה שהאדם נולד חלילה רע ופגום? מהי אם כן הטענה עליו אם יבחר לחטוא? וכיצד זה מסתדר עם דברי הפסוק שלימדנו שלמה המלך בקהלת (ז, כט): "אשר עשה האלוקים את האדם ישר"?!

מבאר על כך הגאון רבי אשר וייס שליט"א: "אכן, כשנדקדק באלו המקראות נגלה את ההבדל ביניהם: לפני גזירת המבול נאמר 'וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום' - כל יצר, רק רע, וכל היום. הכל ובתמידות. לעומת זאת, לאחר המבול כשעלתה מחשבה לפניו וגזרה חכמתו יתברך שלא יוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם, כתיב 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. אין כל יצרו רע, אינו חורש רק רע, ואינו אוחז ברעתו כל היום.

"ובמה נשתנה אופיו של האדם מקודם המבול לאחריו? התשובה היא -  עסק לימוד התורה. העולם שלפני המבול, לא היה בו עסק התורה. כך שנינו בתנחומא ריש פרשת בחוקותי: 'אדם הראשון אילו שמר את התורה לא היה מת'. לא כן עולם שאחר המבול. נח ובניו יצאו מן התיבה, עסקו בתורה. 'מכל הבהמה הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל מכאן שלמד נח תורה'. וכן הוא אומר 'ותלך לדרוש את ד'' – לבית מדרשו של שֵם' (בראשית כה, כב, וברש"י שם). עולם שיש בו תורה שוב אין 'כל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום'. כן הודיענו נותן התורה 'בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין ותורה שמה'. נח מצא תבלין זה, זכה וזיכה לכל העולם. הוא וזרעו קיומו של עולם - על ידי עסק התורה".

בתקופת מלחמה אין לנו אלא זכות התורה שיכולה לבטל את הזוועות. התורה היא תבלין התורה ממתנת גם כסגולה על אירועים אחרים שקורים בעולם.