כבר שנים רבות שהשם 'ערכים' מצטלצל בתובענות באוזני משפחת גולדשטיין. חברה טובה של הגב' המתגוררת בבני ברק אמרה לה תמיד שאם היא מחפשת תשובות לשאלות ולספקות בענייני יהדות-סמינר 'ערכים' הוא הכתובת המתאימה ביותר למציאת האבידה. דווקא היו שאלות שנזקקו לתשובות, אבל לסמינר היא לא תלך בלי רפי בעלה-ואילו רפי רחוק היה מעולמה של תורה כרחוק מזרח ממערב.
גב' גולדשטיין גדלה בחיפה במשפחה "מסורתית". האבא ז"ל הניח תפילין בכל יום ועשה קידוש בליל שבת. גם חגי ישראל נשמרו כסדר, כך שהייתה בבית אוירה יהודית מסויימת שליוותה את מעגל החיים לכל אורכו. אבל, היא עצמה נשלחה ללמוד בבית ספר חילוני מנוכר ואורח חייה היה בהתאם. לימים נישאה לרפי, ימאי במקצועו, שבא מרקע רחוק עוד יותר. בבית שהקימו נשמר קורטוב מסורת אך לא הרבה מעבר לכך. את החגים ציינו אמנם, אבל שבת לא שמרו ועל מצוות נוספות הס מלדבר.
עם השנים נולדו להם שלושה ילדים, ברוך ה'. הילדים גדלו וחלקם כבר נישאו. היום הגב' גולדשטיין מתגוררת בחדרה, סבתא מאושרת לחמישה נכדים, הרגילה לאורח חייה אותו היא מנהלת כבר שנים רבות. כך, החיים זרמו במסלולם. השינוי היחיד נרשם דווקא בתחום התעסוקה, כשלאחר שנים רבות בתחום המחשבים עשתה הסבה מקצועית. היא למדה משפטים והיום משמשת כעו"ד לענייני משפחה.
במעגל מכריה וחברותיה יש לא מעט שומרי מצוות, ווהיא שוחחה איתם לעיתים מזומנות בענייני אמונה והשקפה. שיחות רבות ודיונים שונים הסתיימו בהמלצה של מכריה שחשבו כי כדאי לה להשתתף באירועי 'ערכים'.
ההמלצות עשו את שלהן. היא אכן באה לחוגי הבית שהפעיל רכז 'ערכים', הרב נתנאל ג'אן, והחלה להשתתף בקביעות בהרצאות. אין מה לומר, היא התרשמה מאוד מההרצאות. הנושאים היו מרתקים, המרצים העלו את הדברים בצורה רהוטה ומעניינת, והשקפת היהדות הוצגה בטוב טעם. מדי פעם שקלה בדעתה האם להגיע לסמינר או לא, אך היות ולא רצתה לעשות זאת ללא בעלה, דחתה את הרעיון שבצבץ בה מפעם לפעם שוב ושוב. לפני חצי שנה היא החליטה בכל זאת להירשם לסמינר שהיה עתיד להתקיים מספר חודשים לאחר מכן. מי יודע, אולי עד שיגיע מועד הסמינר, היא תמצא דרך לשכנע את רפי לבוא איתה...
לפני כמה שבועות, שהו בני הזוג גולדשטיין בטיול בחו"ל. במהלך הטיול, השיג אותם לפתע צלצול הטלפון. על הקו היו בני המשפחה מהארץ ובפיהם בשורת איוב מאיימת. מסתבר שאחיה יוסי החליק מהגג במהלך עבודת שיפוץ, ועתה הוא מאושפז בבית החולים במצב קריטי כשהוא מונשם ומורדם. הרופאים נשמעו סקפטיים לגבי סיכויי ההחלמה.
"אין טעם שתחזרו לארץ", אמרו להם במשפחה. "ממילא לא תוכלו לעזור כאן. מוטב שתמשיכו בטיול ואם תהיינה התפתחויות נעדכן אתכם".
גב' גולדשטיין לא ידעה מנוח. אחיה תלוי ועומד בין החיים למוות ומה היא, מעבר לים, יכולה לעשות ממרחקים כדי לעזור לו בשעתו הקשה?
באחת השיחות עם אחותה המתגוררת בארץ, האחות, שומרת מצוות, סיפרה לה כי התחזקה בשמירת שבת לזכות אחיהם הפצוע. "נסו לקבל על עצמכם משהו לרפואתו", המליצה לזוג גולדשטיין. "כך תועילו לו יותר מכל עזרה אחרת שתנסו להגיש עבורו".
רפי הצטרף לשיחה. "אם יוסי מתעורר", אמר, "אני מתחיל להניח תפילין בכל יום".
את המשפט הזה הוא אמר כמובן בחוסר אימון. הפעם האחרונה בה רפי הניח תפילין הייתה בבר המצווה של בנו, עשרים ושלוש שנה קודם לכן. לומר על רפי שהוא יתחיל להניח תפילין יום יום, היה לתאר דבר שהוא בלתי אפשרי. למרבה הצער, הסיכוי שדבר כזה יקרה, שאף ממש לסיכויים שהאח יוסי ישוב לאיתנו ויתאושש מהנפילה האיומה...
הם סיימו את הטיול ושבו לארץ. בשבועות שלאחר מכן עשו פדיון נפש והרבו בתפילות. שפכו דמעות ופרקי תהילים וקבלו על עצמם חיזוקים בתחומים שונים. והנה, אירע הנס. יוסי פקח את עיניו והחל להתאושש קמעא קמעא. הרופאים היו מלאי התפעלות מהשיפור שחל במצבו, ועמדו אחוזי השתוממות למול הניסים המתחוללים לנגד עיניהם. ורפי? לא נותרה לו ברירה. הבטחות הרי צריך וחובה לקיים... אחרי עשרות שנים, הוא מצא את נרתיק התפילין שלו ובקול נרגש ברך על קיום המצווה.
לא עברו אלא כמה ימים ומ'ערכים' התקשרו להזכיר להם על הסמינר אליו נרשמה .
עם כל האירועים הסוערים שעברו עליהם הסמינר פרח לגמרי מזיכרונה. אך הנה, מסתבר שהסמינר מתקיים כבר בשבוע הבא ורפי, למרבה השמחה, הודיע שגם הוא מגיע. תפילין הוא כבר מניח, אז לסמינר לא יבוא?!...
הסמינר התחיל בצהרי יום חמישי במלון "ניר עציון". הרב אהרן לוי פתח בהרצאה מרתקת המציגה בבהירות את מעמד הר סיני ומסירת התורה. הקהל ישב מרותק. בני הזוג גולדשטיין לא הגיעו כמאזינים פאסיביים. הם שאלו שאלות והעלו קושיות. בחלק מהמקרים התשובות הניחו את דעתם, ובמקרים אחרים הם המשיכו להתדיין.
בערב שוב מצלצל הטלפון. מ"בית לוינשטיין" התקשרו להודיע שאחרי ששהה בטיפול נמרץ ועבר תקופת שיקום, האח יוסי משתחרר הביתה. כל זה קורה באותו היום שבו התחילו את הסמינר! וכי צריך איתות ברור מזה? מאז רפי כבר מחכה בשקיקה לסמינר הבא ובני הזוג משתתפים בפעילות 'ערכים'.
לפני כמה שבועות ערכה המשפחה מסיבת הודיה בבית כנסת בטבעון, ליד מקום מגורי האח.
"היה מחמם לב ומטלטל ממש, לראות איך יוסי חזר ללכת", אומרת גב' גולדשטיין. "גם אנחנו התחלנו לצעוד בדרך רוחנית חדשה. בעזרת ה' עוד נראה לאן היא תיקח אותנו".