לו הייתם מספרים לרב שמואל חיים לפני כמה שנים, שהוא עתיד להיות אברך כולל המקדיש את רוב עתותיו ללימוד התורה, הוא היה מביט בכם בפליאה ותימהון. באותם הימים קשה היה לשכנע אותו להתיישב אפילו לשיעור תורה קצר-לא כל שכן לשבת רוב היום בבית המדרש.
מגיל צעיר ברור היה לרב שמואל כי הוא ולימוד הם שני קווים מקבילים שאינם נפגשים. הוא גדל במשפחה דתית בירושלים אך שמירת המצוות אצלו הייתה די רופפת. "דתי לפי דעתי", כהגדרתו. הוריו שלחו אותו למוסד חינוך דתי אבל הלימודים לא ממש עניינו אותו. "לא אהבתי לשבת בכיתה ולא אהבתי לפתוח ספרים. ההורים שילמו לי כסף בשביל שאקרא משהו-אבל זה לא עזר".
לבית הספר הגיע בעיקר עבור ההווי החברתי. הביצועים הלימודיים היו בהתאם. בסוף השנה הביא הביתה תעודה עם ממוצע ציונים של 45. "בדרך כלל כותבים בתעודה כמה ימים התלמיד החסיר. אצלי הם היו צריכים לכתוב בכמה ימים הייתי נוכח", הוא מספר. "חלק מהמורים לא ידעו שהיה להם תלמיד בשם שלי..."
לאחר שסולק מהתיכון בו למד, שלחו אותו ההורים למוסד חינוכי ברמת הגולן. אבל, שינוי המקום לא הוביל לשינוי במוטיבציה. הוא נהנה מהנופים היפים ומההווי החברתי, אך לא גילה עניין בלימודים. באופן טבעי, עד מהרה הוא סולק גם משם.
הוא מצא עבודה כמלצר במדרחוב בירושלים והעביר שם את זמנו עד למועד הגיוס. שמירת המצוות, שגם קודם לכן לא הייתה ברמה גבוהה, נעלמה כמעט לחלוטין. בצבא הוא שירת ביחידה קרבית ובתוך כך התרחק עוד יותר מחיי תורה. לקראת סוף השירות התחיל בתכנון הטיול הגדול לחו"ל אליו התעתד לצאת יחד עם חבריו.
כמה חודשים לפני שעמד לסיים את שירותו הצבאי הציע לו חבר להצטרף אליו לסמינר 'ערכים' בנתניה. "סוף שבוע במלון במחיר של שלוש מאות ש"ח בלבד", ניסה לשכנע אותו.
רק המילה 'שיעור' גרמה לו לרצות לתפוס את הרגליים ולברוח כל עוד נפשו...
"אנחנו מגיעים רק בשביל המלון והים, לא בשביל הרבנים", החבר ניסה לשכנע.
ואכן, זמן קצר אחרי שהגיעו למלון הם כבר היו בדרכם אל הים, כאשר עיניו של שמואל נפלו על לוח התוכניות התלוי על קיר הלובי. הרצאתו של הרב מיכאל לסרי משכה את תשומת ליבו. הוא זכר במעורפל כי מדובר במרצה משעשע, ולכן התיישב בשורות האחוריות של האולם, כדי שיוכל לחמוק החוצה בקלות במקרה הצורך. אך, תוך רגעים אחדים מצא את עצמו מתגלגל מצחוק. בדיחה רדפה בדיחה אלא שאט אט גלש הרב לסרי מעולם ההומור לאתגרי שלום בית.
"כל בר דעת מבין שאי אפשר לשלוח נהג לכביש ללא הכנה", איתגר הרב את שומעיו. "הנהג חייב לעבור שיעורים ולהצליח במבחן עיוני ומעשי. כיצד אפוא מצפים מאיתנו להקים בית, שהוא אתגר מסובך בהרבה מנהיגה ברכב? איך תדאגו שהבית שאתם בונים לא יתפרק? אילו וויטמינים רוחניים מעניקים לו עמידות לאורך ימים? היכן רוכשים את הכלים לכך?"
שמואל נפעם. השאלות קלעו לליבו באופן מדויק. אבל זה לא נגמר בקושיות. התשובות שהרב נתן להן היו חכמות, מדויקות ואמיתיות. הוא מעולם לא הקדיש מחשבה רצינית לשאלות הללו. בפעם הראשונה בחייו מצא שהוא לא רוצה שהשיעור יסתיים.
"בשיעור הזה נפתח לי הלב", משחזר הרב שמואל. "ההרגשה הראשונה שלי הייתה-איזו חכמה! מאיפה הרב יודע את כל הדברים האלה? אני חייב ללמוד בעצמי את הדברים האלה. אני מוכרח שהחיים שלי ייראו ככה, בדיוק איך שהוא מתאר".
באותה שבת, ימה של נתניה נשאר מיותם. אולם ההרצאות, לעומת זאת, היה מלא מפה לפה. שמואל הקשיב מרותק לכל ההרצאות ולא וויתר על אף אחת מהן.
במוצאי השבת גילה לו הרב לסרי היכן לומדים את דברי החכמה הללו: בישיבה. לראשונה בחייו החל שמואל להרהר ברצינות באפשרות שילך לישיבה.
כמה שבועות לאחר מכן פגש שוב את הרב לסרי, הפעם בהרצאה שארגנו חברים בקרית יובל. "לאיזה ישיבה עלי ללכת?" שמואל שאל אותו בסוף ההרצאה.
השאלה עצמה הייתה מוזרה בעיניו של שמואל, שכן גם בדמיון הפרוע ביותר לא דמיין את עצמו בישיבה ולא חשב שהוא מסוגל לכך. אבל ההכרח לא יגונה ושמואל היה מוכרח לדעת יותר על התורה. הוא חש שחייו תלויים בכך, לא פחות.
הרב לסרי המליץ לו על ישיבה מתאימה, ומאז הכל היסטוריה.
שמואל התיישב על הספסל בבית המדרש, ושוב לא מש ממנו.
"הייתי בחור נטול יכולת ריכוז כמעט. כזה שלא מסוגל לשבת ברציפות יותר מעשר דקות. כאשר נאלצתי להשתתף בשיעור הייתי יוצא כל רבע שעה בשביל לשתות. והנה פתאום מצאתי את עצמי יושב ומתענג על לימוד גמרא עם חברותא, כשמבלי להרגיש אני מגלה שחלפה כבר שעה. מבחינתי זה היה הישג עצום".
ההישג הזה היה רק תחילת הדרך. מני אז הספיק רבי שמואל חיים ללמוד סדרים רבים בבית המדרש. עולם חדש ומופלא של תורה וחכמה נפתח בפניו והוא שקע בלימוד בכל כוחותיו. לימים זכה להקים משפחה עם נוות ביתו, אף היא בעלת תשובה שהשתתפה בשבתות 'ערכים'. היום הוא אברך כולל ומגדל את משפחתו בשכונה חרדית בירושלים.
לאחרונה אף התחיל להעביר בעצמו שיעור תורה קבוע בחולון. בין המשתתפים נמצאים אותם חברים ששכנעו אותו אז להגיע לסמינר ששינה את חייו...
"אלמלא המחיר המסובסד של הסמינר בו השתתפתי-ספק אם הייתי מגיע", הוא אומר. "תורמי 'ערכים' צריכים להבין את גודל הזכות והאחריות שנפלה בחלקם. עבור המשתתפים הצעירים המגיעים לסמינר רווקים, המחיר המוזל עשוי להיות כל ההבדל בין עתיד רוחני מזהיר לבין ההפך מזה. האחריות היא גדולה והבחירה היא בידינו".