אילו היינו יכולים לחזות מראש את תוצאות מעשינו, כיצד היינו פועלים? גם בפרשה שלנו ישנה נקודת מפנה, בה הדברים היו יכולים להתגלגל לגמרי אחרת. האחים רואים את יוסף מרחוק ומתנכלים אליו להמיתו. הספורנו מבאר שהאחים דנו את יוסף כדין רודף. סכנת נפשות חמורה מרחפת על ראשו. אולם בשלב זה מתרחש מפנה. "וישמע ראובן ויצילהו מידם" (לז, כא).
ראובן מציע כי יוסף יושלך לגורלו באחד הבורות השכיחים בעמק דותן. לכאורה, הצעתו אינה מיטיבה עם יוסף שהרי גם הבור בחזקת סכנה. אולם התורה מעידה כי ראובן התכוון לטובה. הוא ביקש להרוויח זמן כדי שיוכל לשוב לבור, שלא בנוכחות אחיו, ולהחזיר את יוסף הביתה.
אילו היו הדברים מתגלגלים כפי שתכנן ראובן, הייתה ההיסטוריה נעה בציר שונה לחלוטין. אין לדעת כיצד הייתה מתפתחת הקנאה בין יוסף ואחיו, ובאיזה אופן הייתה מתקיימת גזירת הירידה למצרים; אולם מיעקב היו נחסכות עשרים שנות יגון ואנחה. גם יוסף לא היה נאלץ לעמוד בניסיונות הקשים שציפו לו במצרים, ולא היה יושב בבית האסורים על לא עוול בכפו.
אח אובד
אלא שכל זה לא קרה. כאשר שב ראובן, הוא נדהם לגלות שהבור ריק. מפשט המקראות עולה כי אף האחים הופתעו מכך. ראובן זועק: "הילד איננו ואני אנה אני בא" (לז, לא) ובפי האחים אין מענה לתמיהתו.
ואכן הרשב"ם וההולכים בשיטתו מבארים כי לא האחים הם שמכרו את יוסף למדיינים. יהודה אומנם הציע את הרעיון, אך כאשר הגיעו הדברים לידי מעשה נאמר: "ויעברו אנשים מדינים סוחרים, וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף" (לז, כח). האחים אינם נזכרים בפסוק זה. המדיינים הם המעלים את יוסף מן הבור והם המוכרים אותו לישמעאלים.
יוסף עצמו מרמז על כך באומרו: "גנוב גונבתי מארץ העברים" (מ, טו). לא נמכר, כי אם נגנב. הדבר אף מסביר מדוע לא חיפשו האחים אחר יוסף כל אותן השנים, ומדוע לא זיהו אותו בעומדם לפניו במצרים. סבורים היו שמת. כששילחו לאביהם את כתונת הפסים, לא שיקרו האחים ולא הוליכו אותו שולל. באמת ובתמים האמינו כי אחיהם מת, ואת כותנתו טבלו בדם רק כדי להסתיר את מה שאירע לפני היעלמותו.
למרות כל זאת, בעת שעמדו האחים לפניו, אומר להם יוסף: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי למצרים" (מה, ד). והרי הדבר מפליא: מעשה ההצלה של ראובן נכשל, ואף על פי כן אומר הכתוב: "וישמע ראובן ויצילהו מידם". ואילו כוונת האחים לא יצאה אל הפועל על ידם, ואף על פי כן הם מואשמים במכירתו למצרים. מה פשר הדבר?
המעשה ותוצאתו
את התשובה לכך אומר הרשב"ם בארבעה מילים קצרות: "שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו" (לז, כח). לא האחים מכרו את יוסף, אך מעשיהם החלו את שרשרת הנסיבות שהובילו למכירתו, ועל כן נזקף המעשה לחובתם. לא ראובן הציל את יוסף, אך מעשיו מנעו את מיתתו באותה שעה, והחלו את שרשת הנסיבות שהעלוהו לגדולה, על כן נזקף המעשה לזכותו.
למעשיו של האדם ישנן השלכות הנמשכות מעבר לאופק הנראה. התמונה הגלויה לעיניו מוגבלת בטווח הזמן והמרחק. לו היינו רואים את התמונה המלאה, היינו נרעשים מגודל האחריות וההזדמנות להשפיע על העולם.
המדרש אומר: "אמר רבי יצחק: בא הכתוב לומר כשאדם עושה מצוה יעשה בלב שלם. אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם' בכתפו היה מטעינו ומוליכו אצל אביו..." (ויקרא רבה לד, ח)
מבאר בעל ה'שפת אמת' [בשם סבו]: "ח"ו שהיה ראובן עושה כן מפני הכבוד שיעיד עליו הכתוב. רק אילו היה יודע שהדבר נוגע כל כך שהכתוב יכתוב עליו". לו היה האדם עומד על מלוא המשמעות של מעשיו, והתוצאות הנגזרות מהן לדורי דורות – עשייתו הייתה שונה.
השלכות לנצח
אחרי שעסקנו ביוסף ובאחיו, הבה נחשוב גם על עצמינו. נתאר אדם שבזכות תרומתו או פעילותו יהודי אחד הגיע לסמינר ערכים וחזר בתשובה. לו רק היה מסוגל לראות באופן מוחשי את תוצאות מעשיו; דורי - דורות של צאצאים שומרי מצוות, המקימים משפחות לתפארת על אדני התורה ומרבים בעולם קדושה וטהרה – כלום לא היה רץ בהתלהבות להטעין על כתפו עוד ועוד זכויות שכאלה?...