כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם

(ל', יב')

גם בזה אנו שונים.

כל מדינה מתוקנת חייבת לדעת את מספר תושביה. הדבר משליך על תחומים רבים בחיי הציבור, ואכן אחת לכמה שנים, מתבצע מִפקד שכזה.

אך כאן באה לידי ביטוי פעם נוספת, ייחודיותו ושונותו של עמנו מכל עמי עולם.

בעם ישראל אין מונים ואין סופרים את האנשים והנשים ישירות, אחד אחד, אלא באמצעות דבר אחר. כגון: כסף - מחצית השקל בפרשתנו או באמצעות חרסים - המפקד הראשון של שאול ("וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף" (שמואל א' יא', ח')), או באמצעות טלאים - המפקד (השני) של שאול ("וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה" (שמואל א' טו, ד)), או כל אמצעי אחר.

ומדוע? הרי בסופו של דבר נדע את המספר הסופי, אם כן, מה זה משנה באיזה צורה נגיע אליו?

מבארים חכמינו: מהותו של עם ישראל היא אחת - "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". אמנם נכון כי כל אחד הוא גוף שונה, אך נשמותיהם שאין להן מגבלה מחוברות.

כלשון הזוהר הקדוש: "קודשא בריך הוא, אוריתא, וישראל חד". לומר, הקב"ה, התורה וישראל הם אחדות אחת.

התורה היא המקשרת בין נשמת עם ישראל, שהיא אלוקית וניתנה באדם, לבין הקב"ה.

ועל כן, שוללים ומונעים כל פעולה שמפרידה ומחלקת, כגון: מנין ומספר של כל אחד ואחד בפני עצמו. אין מניעה להגיע לתוצאה על ידי ספירת הכסף, או החרסים, או הטלאים, אבל לא להצהיר כי כל אחד הוא נפרד מהכלל.

רעיון זה מונח ביסוד הערבות, והאחריות ההדדית בין אדם לחברו. הדעות שונות, הגופים מחולקים, והמראה שונה - אך הנשמה אחת היא.

ולוואי ונאזין למסר זה ותרבה האחדות בינינו.

(מתוך הספר עלי ברוש)