בתקופה שבה המגמה בעולם היהודי הייתה, למרבה הצער, התרחקות מדרך התורה, פרנץ (יהודה) רוזנצווייג היה לאחת הסנוניות הראשונות המבשרות על תנועת התשובה.
הוא נולד וגדל במשפחה יהודית מתבוללת בגרמניה. אביו היה תעשיין אמיד וחבר מועצת העיר של קאסל. פרנץ למד רפואה אך בהמשך פנה לפילוסופיה. כמו צעירים רבים בגרמניה של תקופת ההשכלה, המגע עם העולם הנוכרי הוביל אותו למסקנה שאין לו מה לחפש עוד בעולם היהודי. היהדות שהכיר בעיניו הייתה דלה מכדי לעורר בו עניין, וממילא הפריעה לקידומו האקדמי. וכך הוא קיבל החלטה מזעזעת להשתמד, רח"ל.
אבל רגע לפני שחתך את הקשר האחרון שלו עם העם היהודי, הוא החליט לנסוע לברלין, ושם מצא את עצמו מתפלל תפילת יום כיפור בשטיבעל החסידי הקטן ברחוב טירגרטין. רוזנצווייג לא הסביר מעולם מדוע עשה זאת: אפשר כי הדבר אירע בדרך מקרה, ואפשר שחשב שעליו להיפרד מהיהדות באופן מסודר, בטרם יעזבנה לצמיתות.
בכל מקרה אותן שעות אחדות שהעביר בשטיבעל הברלינאי שינו אותו לצמיתות. "נדמה לי שמצאתי דרך תשובה", כתב לידיד. לא די שנסוג בו מכוונתו להתנצר, אלא הוא נעשה ליהודי שומר מצוות. באותם הימים כמעט ולא נמצאו יהודים מתבוללים שבחרו בדרך זו, לא כל שכן אינטלקטואל שנחשב לכוכב עולה בשמי הפילוסופיה הגרמנית. הרצאותיו בענייני יהדות משכו את בני הנוער, ואת רעיונותיו המרכזיים כתב בספרו 'כוכב הגאולה'. הוא הדגיש את הצורך לא להסתפק ברעיונות יהודיים כלליים, אלא לשמור מצוות כדת וכדין.
רוזנצווייג לא הצביע על התפילה באותו יום כיפור כדבר ששינה את תוכניותיו, אבל מרמזים שפיזר במכתביו, עולה כי זו אכן הייתה נקודת המפנה בחייו.
קדושה מחוללת שינוי
בזמן בית המקדש, ביקשו השונאים להיכנס להר הבית, אך נפלה עליהם אימת המקום, והם תרו אחר יהודי בוגד שיעשה עבורם את העבודה השחורה. את מבוקשם מצאו אצל יוסף משיתא, יהודי שכפי הנראה לא נמנה עם ל"ו הצדיקים. "היכנס, וכל מה שתמצא בתחילה כך לעצמך!" אמרו לו.
נכנס יוסף לקודש והוציא מנורה של זהב. ראו השונאים את הכלי המרהיב, וחמדוהו לעצמם. "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזה", אמרו לו. "את המנורה תשאיר בידינו ואתה היכנס בשנית והפעם תוכל לקחת לעצמך מה שתרצה".
להפתעתם, דחה יוסף את ההצעה גם כשניסו לפתות אותו בהענקת שלוש שנות מס. בכעסם הרב עינו אותו האויבים, אולם יוסף התמיד בסירובו, עד שיצאה נשמתו בקריאת: "אוי, שהכעסתי לבוראי!"
תמה רבי יוסף כהנמן זצ"ל, הרב מפוניבז': מה פשר המהפך הקיצוני שעבר על יוסף, ממצב בו היה מוכן לבגוד ביקר מכל, לפעם השנייה בה התייסר קשות, ובלבד שלא לחלל את הקודש?
וביאר: כיוון שנכנס יוסף לבית המקדש נעשה בו שינוי רוחני. הוא הושפע עמוקות מאווירת הקדושה, מהכלים הטהורים שראה - ופתאום תפס שהוא יהודי. הוא עדיין הצליח להוציא את מנורת הזהב, אבל ברגע שיצא משם, הבין שאינו מסוגל לחזור שנית. נשמתו שהתעוררה לא תניח לו!
שער נפתח
שורשי נשמתו של כל אדם בישראל משתלשלים עד לעולמות עליונים, וכאשר הם חשים את בקדושת המקדש מתעוררים באדם נימים סמויים. גם יהודי פשוט היה עולה לרגל שלוש פעמים בשנה, ואף שוהה בירושלים לצורך אכילת מעשר שני ונטע רבעי. מטעני הטהרה ויראת השמיים ששאב באותם ביקורים, היו חוזרים איתו הביתה ומלווים אותו ימים רבים, עד לפעם הבאה.
אפשר ודבר מעין זה אירע גם לפרנץ רוזנצווייג באותו מקדש מעט בו התפלל. מראה המתפללים העטופים בטליותיהם ושופכים צפון לחש בפני בוראם, אווירת בית הכנסת עצמו על ארון הקודש והפרוכת שבו, כל אלה פתחו בפניו שער להוויה רוחנית שריחפה תמיד מעל נשמתו אבל הוא לא היה ער לקיומה.
נקודת מפנה
כאשר מאזינים לסיפוריהם של האלפים שחזרו בתשובה בסמינרים של 'ערכים', עולה נקודה מעניינת. מתברר שההרצאות בסמינר חשובות והסדנאות מעוררי השראה. אכן, חשוב לתת תשובות נהירות לשאלות היסוד של היהדות, ובסמינרים עושים זאת היטב.
אבל רבים מהם יספרו, כי עצם השהייה במשך כמה ימים בסביבה שבה מנותקים מהסחות הדעת, אוכלים מזון כשר וממלאים את הנשמה בתוכן רוחני מרומם - הם כשלעצמם כבר מעוררים את הניצוץ היהודי ומעלים אותו על דרך המלך.
בימינו אין לנו את המשכן בו היה יהודי זוכה להשגות שרוממו אותו טפח מעל לקרקע, אך באמצעות המפגש הבלתי אמצעי עם אווירת הקודש, עדיין נותרה בבואה מאותו כוח רוחני שמסוגל לשנות אדם!