בעיבורו של רובע קז'ימז' היהודי בקרקוב מתנשא בית כנסת נאה בשם 'אייזיק שול', שנבנה לפני ארבע מאות שנה בתרומתו של הבנקאי העשיר אייזיק יעקל'ס.
כל תייר יהודי שפקד את קרקוב בשבת מכיר את בית הכנסת הזה, אך לא רבים מכירים את הסיפור שמאחוריו. לפי המסופר, אייזיק יעקל'ס אינו אלא הגיבור הראשי של מעשיית הפולקלור המפורסמת ביותר של יהודי קרקוב, זו העוסקת ביהודי אייזיק שנודד בעקבות חלומו עד לגשר פראג, רק בשביל לגלות כי המטמון הסתתר אצלו כל הזמן במטבח. מסתבר שלאחר שהודה לה' על מזלו הטוב, הקדיש אייזיק חלק מהמטמון שמצא להקמת בית כנסת, ומכאן ה'אייזיק שול'.
אזהרת מסע
בין שיש גרעין היסטורי בסיפורו של אייזיק ובין שלא - גרעין של אמת בוודאי קיים בו. אנשים אכן נוטים לחשוב כי אושרם ועושרם מצויים אי-שם במרחקים – מעבר להרי חושך, גשרי פראג או כל יעד אקזוטי אחר.
מכאן הנדידה ההמונית של אנשים המכתתים את רגליהם מעל כל הר ומתחת לכל גשר בתקווה ללקט גרגרי אושר. תיירי פראג יסעו לקרקוב ומטיילי קרקוב יארזו מזוודה לפראג. זה יוצא וזה בא, זה נע וזה נד. בשעה שהם עוברים אחד על פני השני בטרמינל הם יחליפו מבט כמי ששואלים - שמא במקום ממנו אתם באתם גדול האושר מזה הקיים במקום ממנו אנחנו באנו?...
גם אלו שנשארים בבית נוטים ללקות בתפיסה הגורסת כי מימוש האושר מותנה בכיבוש פסגה כלכלית, מקצועית או משפחתית. ההנחה היא שהאושר קיים אי שם – רק תמיד מעבר לאיזה אופק וירטואלי רחוק.
ארזת לבד?
ביהדות, השמחה היא אינה יעד שטסים אליו למרחקים, אלא הילוך נפש. אומנם אי אפשר לצוות על האדם להיות שמח, שכן רגשות אינן בשליטתו הישירה. מסיבה זו אפילו בחג הסוכות, כשיש מצווה מפורשת של "והיית אך שמח", מבארים חז"ל שהכוונה לעשיית פעולות שמוליכות לשמחה: בשר ויין, בגדים לנשים, קליות ואגוזים לקטנים. מלבד פעולות קיימות גם השקפות ואמונות המכוונות את האדם להלך נפש של שמחה.
למשל, מי שמאמין שהעולם הוא מקום עיוור ואקראי, קשה לו להגיע לשמחה. וכי במה ישמח? הרי כל מציאותו ארעית ומתעתעת. משול הוא לאלה הרוקדים על סיפון האנייה לצלילי סימפוניה עליזה, בעוד זו נסחפת לעבר מפל אדיר שתרסק אותה למצולות. אדם כזה זקוק לבריחה מתמדת מהמציאות החומרית הסוגרת עליו מכל עבר. תפיסת עולמו היא בהכרח פסימית וקודרת.
שונה לגמרי מבטו של מי שאופקיו הרוחניים גבוהים. בכל מצווה ומעשה טוב הוא אורז לעצמו מזוודות מלאות קדושה ומשמעות. כל רגע של לימוד תורה מוסיף לו תעצומות רוח. השגחה פרטית מלווה אותו בכל צעד ושעל.
שמחה בהישג יד
בהשקפה האגגית העולם כולו הוא 'פור' - זירת התרחשות אקראית שבה יד המקרה שולטת בכולנו. בעולם כזה ההצלחה מאירה פנים לחזק ולערמומי. אך "פור המן נהפך לפורינו" – מגילת אסתר מלמדת כי העולם אינו אקראי. מה שנדמה כאירוע סתמי, יתגלה בהמשך כחלק מתוכנית גדולה.
היוונים הקדמונים תיארו את העולם במילה "קוסמוס" – סדר. הם הבחינו כי העולם מתנהל לפי חוקים מסודרים וראו בכך את תכונתו הבולטת ביותר. לעומת זאת, היהודי מכנה את הקוסמוס – "עולם". גם הוא רואה את הסדר, אך לדידו עובדה זו מוליכה לתעלומה: הואיל וקיים סדר, מיהו המסדר?
בחג הפורים, מתוך אפלולית הסתר הפנים, הבליח חיוך של ההשגחה. הקב"ה הזכיר לעם ישראל כי הוא נמצא לצדם תדיר, ומלווה אותם גם כשאין הם רואים אותו במוחש. והתוצאה: "ליהודים הייתה אורה ושמחה". כאשר המציאות נעשית נהירה ומוארת, השמחה היא כבר תוצאה מתבקשת. הבנה זו הוליכה את עם ישראל לקבלת תורה מחודשת מתוך אהבה ולב שלם.
מכאן גם מסקנה הלכתית: "טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר: 'ליהודים הייתה אורה ושמחה' ודרשינן אורה זו תורה" (רמ"א אורח חיים תרצה, ב). לפני שניגשים לסעודת הפורים אנו מזכירים לעצמנו כי בשביל קורטוב של אושר לא צריך כלי חפירה וגשר. מספיק להושיט יד לארון הספרים הקרוב. במקום לכבוש הרי חושך, כדאי להתחיל בגילוי המאור שבתורה.