הם עבדו יחד באותו מפעל במשך עשרות שנים. הם דרשו מעצמם מושלמות וגילו יעילות. הם גרמו לאנשים לראות אותם כחטיבה אחת המכונה: חיים ויוסי.

לאחר העבודה היה חיים מגיע לביתו, ממלא צלחת גרעינים ומתיישב מול המסך המרצד. מפצח, מפצח ומפצח. כשאזלו הגרעינים, כיבה את המסך והלך לישון. לעומתו, היה יוסי מגיע לביתו, מתיישב בפינת הסלון ליד הפסנתר הגדול, מקיש על הקלידים ומתמכר לצלילים. אצבעותיו היו כואבות מרוב מאמץ, אולם הוא לא הרפה. כל שעה נוספת של אימון היתה גורמת לו עונג רב.

ויהי היום, ושניהם הגיעו לגיל הפנסיה. לאות הוקרה והערכה העניק בעל המפעל לשני עובדיו המסורים פנקס שוברי קנייה וכרטיסי כניסה למופעים יקרים. "זמנכם בידכם, תהנו!"

הכרטיס שמשך את עינו של יוסי, היה כרטיס כניסה להופעה מיוחדת וחד-פעמית של אחת התזמורות הגדולות בעולם. כשעבר על רשימת הנגנים בעלי השם שיופיעו באותו ערב, ברקו עיניו. הוא שיתף בהתלהבותו את חיים, והלה הסכים לבוא רק מפני שיוסי הבטיח שהפעם יהיה מעניין.

בערב ההופעה נכנסו שניהם לאולם המפואר, קיבלו תכנייה מפורטת והתבקשו לגשת למקומותיהם. יוסי עבר בדקדקנות על רשימת הנגנים, התעניין בקטעים שיועלו במשך הערב, והיה מלא ציפייה.

לעומתו, דחף חיים את התכנייה לכיסו, התבונן סביבו, בחן את הפאר, סקר את הריהוט, בדק את נוחותם של הכסאות, התיישב על מקומו והמתין בסקרנות.

"תגיד, יוסי", פנה חיים לחברו, "מה בדיוק יהיה כאן הערב?"

"הו, באמת יהיה שמח. יעלו נגנים וכלים, יהיה מעניין!"

נו, אם יוסי אומר, כנראה, באמת יהיה שמח.

ההופעה התחילה. הקהל מחא כפים בלהט של ציפייה. המנצח עמד, ידיו עלו וירדו בתנועות קצובות, כשהתזמורת נענית לתנועותיו, והיצירה פשוט מושלמת.

יוסי יושב מהופנט, מרוכז כולו במתרחש על הבימה, קולט כל תנועה, מאזין לכל צליל. ונהנה.

חיים יושב לידו, מתופף ברגליו בעצבנות, מצפה שיהיה שמח... אבל מהר מאד קלט, שכאשר דיבר יוסי על "שמח", הוא התכוון למנגינות המשעממות האלו. הוא מביט בידידו ורואה כי פניו מפיקות קורת רוח של ממש.

הוא לא יכול להתאפק יותר ותוקע מרפק בצלעותיו של יוסי. יוסי מתנער: "לא עכשיו, עוד מעט, שב בשקט!"

ה'עוד מעט' הזה נמשך זמן, אבל משאך הוכרזה הפסקה, התנפל חיים: "תגיד לי, האם זה נקרא 'שמח', חבורת ליצנים שלא מפסיקה להשמיע קולות מונוטוניים?!"

יוסי התרעם: "איך אתה מדבר, האם שמעת מימיך יצירות כה נפלאות?! האם שמת לב להרמוניה של התזמורת, לאומנותו של המנצח?!"

"איזה מנצח?!" קורא חיים, "אתה מתכוון לליצן שעומד ומקפיץ את ידיו? גם כן מנצח! הנגנים ניצחו אותו. ראיתי אותם. כשהוא מסתובב ומסמן לכנרים, החצוצרנים שותקים. וכשהוא מסתובב לחצוצרנים ומפנה את הגב לכנרים, הם משתתקים. גם כן מנצח! מה עשיתי רע לבעל המפעל, שהעניש אותי לבוא לכאן?!"

*           *           *

אלו שהורגלו להנאות חומריות, מה יעשו בבוא היום, בעולם שבו משלמים ברוחניות?