"והאלוקים ניסה את אברהם"

המילה "ניסיון" רווחת בשפת היום-יום. עובד חדש מתקבל למקום העבודה לתקופת ניסיון. תקופה זו נועדה להבטיח למעסיק, שהעובד החדש אכן מתאים לעבודה. הניסיון משמש לצורך השגת מידע על כישוריו של העובד. אנו משתמשים בניסיון, כדי לבחון את דמותו ויכולתו של הזולת.

כיצד, אם כן, נוכל להבין את ניסיונותיו של אברהם אבינו, והרי הקב"ה יודע מראש מהן יכולותיו של האדם? איזו מטרה משיג הקב"ה בנסותו את אברהם?

למושג ניסיון אצל הקב"ה, ישנה משמעות שונה.

נמשיך להתבונן במשמעות הניסיון, תוך הצצה לעולם הספורט.

הניסיון הוא מפתח להצלחה בתחום הספורט. מדריך המורה למתעמל לדלג מעל משוכה בגובה שני מטרים. הניסיון מתבטא בהצבת מכשול, כאמצעי להוצאת כוחותיו של המתעמל אל הפועל. באמצעות המאמץ והאימון מתגלים כוחותיו. הניסיון במקרה זה, אינו משמש כמבחן להשגת ידע, אלא כאמצעי להוצאה לפועל של הכוחות הטמונים במתנסה.

הקב"ה "בנה" עבור האדם "תכנית ספורט רוחנית". תוכנית זו מורכבת ממכשולים וניסיונות, שמטרתם להפכו למצטיין, כלומר, לצדיק.

בכל אדם טמונים כוחות רוחניים אדירים. תפקיד הנסיון להוציאם אל הפועל!

לשם כך ברא הקב"ה את היצר הרע. היצר הרע מציב לאדם "משוכות" בדרכו. כדי לדלג על פני משוכות אלו, עליו להתאמץ. אדם המצליח לעבור את המכשולים, הלא הם הניסיונות הזרועים בדרכו, מתעלה ומגיע לדרגת צדיק.

מכאן נבין את הנאמר בתהלים: "ה' צדיק יבחן" (י"א, ה). הפסוק מדגיש שרק את הצדיק ה' בוחן. השאלה מדוע?

המילה צדיק בפסוק זה כוונתה לבעל יכולת. לומר, שהקב"ה בוחן כל אדם בהתאם ליכולותיו. מי שקיימת בקרבו יכולת פנימית גבוהה, מעמיד לו ה' מכשולים, כדי שיתאמץ, יוציא את כוחותיו אל הפועל ויתעלה לדרגות גבוהות. אדם שאין לו פוטנציאל להגיע להישגים אלו, הקב"ה אינו מעמידו בפני ניסיונות קשים, שהרי ברור שייכשל, ואין הקב"ה מכשיל בני אדם (על פי הרמב"ן בראשית כ"ב, א').

כאמור, האדם הינו ''צלם אלוקים'', כי הקב"ה נפח בו נשמת חיים, חלק אלוק ממעל. בנפיחה זו עברו תכונות מהבורא לאדם בזעיר אנפין, הבחירה, נצחיות הנשמה ועוד. אולם נקודות אלו טמונות באדם. חובתו של האדם בעולמו להגשים כוחות אלו ולהוציאם אל הפועל. ע"י עמידה בניסיונות הוא משלים את צורת האדם שבו ומתדמה לבוראו.

נחזור לעולם הספורט כדי לעמוד על נקודה נוספת:

מלבד עצם ההישגים להם זוכים המצטיינים, הם זוכים גם לפרסום ולהערצה רבה. בכל קצווי תבל מעריצים את אלה שהצליחו להתגבר על מכשולים, והוציאו את כוחותיהם אל הפועל. משהצליחו הם משמשים מודל להערצה ולחיקוי. רבים שואפים ללכת בדרך זו, ומבינים שרק במאמץ מגיע האדם להישגים.

בנמשל הרוחני, אדם שהצליח לעבור את כל המכשולים ודבק בה' בכל מאודו, מתפרסם שמו, והוא הופך להיות דוגמא לאחרים השואפים ללכת בדרכו.

מוצאים אנו נקודה זו בפירוש המילה 'ניסיון'. רש"י מפרש את הפסוק: "בעבור נסות אתכם" - לגדל אתכם בעולם, שיצא לכם שם באומות, שהוא בכבודו נגלה עליכם. נסות - לשון הרמה וגדולה, כמו: הרימו נס" (שמות כ', י"ז).

שני שלבים מרכיבים את תפקידו של האדם בעולם: הראשון לפי דברי הרמב"ן, להוציא את כוחותיו אל הפועל. והשני, לפי דברי רש"י, להיות דוגמא לאחרים. זוהי משמעות הבריאה ותכלית חיי האדם בעולם, להיות דומה לבוראו בפועל ולקדש את שמו יתברך בעולם כולו.

לאחר העקידה אמר ה' לאברהם אבינו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" (בראשית כ"ב, י"ב). הפסוק נוקט בשני זמנים שונים: עתה – הווה, ידעתי - עבר. כוונת השינוי לרמוז שהניסיון שבו מעמיד ה' את האדם, אינו בא כדי לספק ידיעות לקב"ה על דמותו, שהרי הקב"ה יודע זאת עוד בטרם נוצר האדם. ניסיונותיו של אברהם אבינו באו כדי להודיע לעולם כולו מיהו אברהם. "עתה" התגלה לעולם כולו, את מה שאני ה' כבר "ידעתי", שירא אלוקים אתה. מעתה יצעדו רבים בדרכך.

ושוב אל עולם הספורט, כמשל. המצטיינים בתחומיהם, אלו שהגיעו לתהילה ולפרסום, זוכים להוקרה ולמתנות בכל מקום שבו תדרוך כף רגלם, כאות הערכה על שהתאמצו והוציאו את כוחותיהם אל הפועל.

כך גם האדם המושלם, שהגיע לדרגה גבוהה בעבודת ה', זוכה לשכר בעולם הנצח על המאמץ הרב שהשקיע בהליכה בדרך ה'.

האדם העומד בניסיון ועובר בהצלחה את כל שלבי התכנית, מביא את עצמו לשלמות עצמית בפועל, מקדש ומפרסם את שמו של ה' בבריאה, וזוכה לנצחיות העולם הבא.

האדם - גדול ממלאך

בפשטות נראה שמלאך הנמצא בעולמות עליונים, גדול הוא מהאדם, שהרי כל מעשיו מבוססים על טהרת הטוב המושלם, ללא תערובת רע כלל. אולם התבוננות בדברי רבותינו מגלה שהאדם גדול ממלאך, וזאת דווקא מפאת המכשולים העומדים בדרכו.

המלאכים הם נעדרי בחירה, אין להם אפשרות לסרב. הם מתוכנתים מראש לעשות את כל אשר יצווה עליהם הבורא. עשיית הטוב היא תוצאה טבעית והכרחית מדרגת הקדושה הטבועה בהם. לעומת זאת, לאדם יש בחירה. הוא עלול ללכת שולל אחר עצת היצר הרע. כאשר האדם מצליח להתגבר על יצרו ולעשות את הטוב בעיני ה', נובע הדבר מהחלטה ומרצון חופשיים, ולא מעצם טבעו.

האדם הוא היצור היחיד הקיים בכל העולמות, שעשיית הטוב אצלו נובעת מרצונו, מובן אם כן שהאדם גדול מהמלאך.