באחד הימים ירד המושל אל הים לצנן את גופו. גלים גבוהים הגיעו וסחפו אותו הרחק הרחק מן החוף. בתחילה ניסה לחתור אל החוף, אולם משראה כי לשווא יאבד את כוחותיו, עצם את עיניו והניח לגלים לעשות בו כחפצם. כעבור זמן פלטו אותו הגלים אל אחד החופים הרחוקים מעיר הבירה. שכב המושל על החול באפיסת כוחו, והמתין לאדם שיזדמן למקום וירחם עליו.

לא חלף זמן רב ויהודי שעבר במקום גילה אותו שוכב על החוף מחוסר כול. מיהר האיש להביא בגדים מביתו והלביש בהם את המושל, נטלו עמו אל ביתו, האכילו והשקהו. מששבה אליו רוחו, הודה לאיש שהציל את חייו וביקש כי יואיל להביאו אל עיר הבירה, שם ישלם לו כגמולו הטוב.

העלה היהודי את המושל על חמורו והחל רוכב אל עיר הבירה. כעבור שעות ארוכות ומעייפות נראו חומות העיר מרחוק. נכנסו השניים אל העיר, והמושל כיוון את היהודי אל ארמון המלוכה העומד במרכז העיר. היהודי שהחל לתמוה מהי הזהות של אורחו, נדהם לראות את שומרי הארמון פותחים את השערים לרווחה, כשקריאת הפתעה פורצת מפיהם. הם היו בטוחים כי המושל טבע ומת. והנה הם רואים אותו שב אל הארמון בריא ושלם.

משנכנסו אל הארמון ומשרתים קדו מלוא קומה, החל היהודי להבין כי אורחו אינו אלא המושל בכבודו ובעצמו.

כעבור שעה חזר המושל לבוש בגלימתו, פנה אל היהודי ואמר: "שאל ככל אשר תחפוץ, עד חצי המלכות ואתן לך".

שתק היהודי דקה ושתיים. ראה המושל כי מהסס הוא, שב והדגיש כי כל בקשה לא תכבד בעיניו.  אמר היהודי: "לא הרבה אבקש לעצמי, אך דבר אחד, אם תוכל לעשות למעני. יש לי שכן שיש לו חנות ליד חנותי, אנא צווה לסגור את חנותו ולגרשו מעירנו".

* * *

כאשר ניגמל משנאת חינם, נזכה לשוב ה' לציון ברחמים.