קול בכי תמרורים הדהד בין קירות בית הכנסת. הפריץ המקומי שעבר במקום, כשהוא מסב על מרבד כרכרתו, שלח את העגלון פנימה כדי להבין מה קורה. כעבור דקה חזר העגלון: "סתם איזה מושקה שבוכה לאלוקיו". "קרא לו", הורה הפריץ. כפוף קומה, רועד כולו, ניגש היהודי אל הפריץ. מי יודע מה הוא עתיד לעולל לי, חשב. "מה כואב לך?" שואל הפריץ המדושן. "לא כואב לי מאומה, אך לחם לפיות עוללי הרעבים אין לי, ומה יש בידי לעשות אם לא אבכה ואתפלל אל אלוקי". "צר לי שאחד מנתיני סובל כל כך, אתן לך אחת משדותי, עבוד בה והתפרנס ממנה, ולא תצטרך עוד לבכות". שמח היהודי, הודה לפריץ, חזר אל בית הכנסת ובבכי של שמחה הודה לאלוקיו על כי שמע את תחנוניו.

ויהי היום,  ושוב עבר הפריץ ברחוב היהודים. התקרב אל בית הכנסת, ושוב שמע קול נהי בכי תמרורים. "מדוע הפעם בוכה מושקה שלנו, הן כבר נתתי לו שדה, אשר ממנה מביא את לחמו", נהם מתחת לשפמו. "קרא נא למושקה", פקד על עגלונו. מושקה נדרך כולו: הן כעת יחשוב הפריץ כי כפוי טובה אני וייקח ממני את חלקת השדה הקטנה. כפוף קומה ועיניו מושפלות ניגש אל הפריץ. "מה קרה שוב, מושקה, האין חלקת השדה שנתתי לך טובה דיה?" השיב היהודי: "פריץ יקר, טובה היא מאד וגדול חסדך, אך מה אעשה ואין כמות היבול מספקת כדי פרנסת משפחתי, ומה יש בידי לעשות אם לא להתפלל לאלוקי". "שמע נא, הפעם אני מציע לך את עסקת חייך", אמר הפריץ, "התייצב מחר השכם בבוקר עם הנץ החמה בארמוני אשר על הגבעה. דע כי כל אשר אתה רואה משם מלוא האופק שלי הוא, וזהו רק חלק קטן מנכסי. כאשר אתן לך אות, התחל לרוץ והקף ברגליך את כל אשר תוכל במשך היום כולו, וכל מה שתקיף ברגליך יהיה שלך לעולמי עד. אך בתנאי שבשעת שקיעת החמה, תהיה בארמוני, במקום שממנו יצאת".

למחרת, השכם בבוקר התייצב היהודי כולו דרוך בגבעה ליד ארמון הפריץ. הן היום ידרוך כוכב מזלו. המתין קמעה, והפריץ הופיע. נתן את האות והיהודי התחיל במרוצתו סביב נכסיו לעתיד. אך החל לרוץ, וקריאה נרגשת הגיעה לאוזניו: "רבי יהודי, עצור נא לרגע ממרוצת הבוקר, ובא והשלם לנו מנין". היהודי לא הסב את ראשו, המשיך לרוץ וקרא אל מעבר לכתפו: "מחר אבוא ואף אקים לכם בית כנסת חדש, אך אנא מכם, לא היום, עסוק אני, ממהר אנוכי לרכוש את עולמי". המשיך במרוצתו, ושוב שמע קריאה מפיה של אשה זקנה: "רבי יהודי, באת בדיוק בזמן. בתי ילדה תינוק ואין לי כסף לקנות עצים להסקה". היהודי המשיך במרוצתו וקרא: "אנא ממך, מחר אחזור ואמלא את כל מחסורך. כעת אני עסוק, ממהר אני לרכוש את עולמי". המשיך במרוצתו וחשב לעצמו: דוקא היום מזדמנות לידי כל אותן מצוות, איך אוכל לעשותן? אחמיץ רכוש השווה הון... הוא רץ ולא שם לב לפלגי הזיעה הניגרים בעוז, לא התייחס לנשימתו הקצרה, כי מה כל אלה לעומת העולם המחכה לו עם שקיעת החמה. קילומטר ועוד קילומטר, שטח אחר שטח, כובש לו היהודי והשמש כבר נמצאת במערב. ממהר הוא עתה להפנות את יעדו חזרה אל הארמון, רואה הוא מרחוק את הגבעה, ומאחוריה השמש העומדת לשקוע. מאמץ הוא את כוחותיו, כדי להספיק להגיע בזמן. חזהו כואב ורגליו כבדות, עוד רגע קל ועולמו בידו. מטפס הוא אל הגבעה, מבחין בפריץ הממתין לו. ברגע שבו הוא מגיע אל הפסגה, שוקעת השמש, ובאותו רגע שוקעת גם נשמתו ושבה אל מקור מחצבתה. לא זכה לראות בכוכב מזלו.

* * *

כשאדם מגיע לעולם האמת, וחסרות לו עוד כמה מצוות בודדות שבמו ידיו החמיץ אותן, אין לשער את צערו.