ברק (דב בער) יוסלביץ, הקולונל היהודי-פולני המפורסם, מפקד גדוד הפרשים בצבא פולין, ואף שותף פעיל בצבאו של נפוליאון, השתתף בקרבות רבים למען שחרור אדמת פולין מהכובש הרוסי. מעולם לא טרח להסתיר את יהדותו, אף שלא היה מתגאה בה. באחד המסעות, בהגיעו לפלך גליציה, מחוז שגרו בו יהודים רבים. היה זה לאחר שנפגע באחד הקרבות וביקש להתאושש בביתו של מכרו היהודי, ר' שמערל שניטקבר. חברי ילדות היו השניים, אלא שעסקי המשפחה של ברק יוסלביץ, הרחיקו אותו מהיהדות, ורוח השחרור הצרפתי הכתה גם במשפחתו.

ר' שמערל, יהודי ירא שמים, המדקדק בהלכה ומקפיד על קלה כבחמורה, שמח על ביקורו של ידידו המפורסם, ואירחו כיאות לאדם רם מעלה. יחד ישבו השניים והתרפקו על זיכרונות נעורים.

מכיוון שהחלמתו של ברק יוסלביץ ארכה יותר ממספר ימים, הרי שמטבע הדברים נפלה לה גם שבת באמצע. ר' שמערל שהזמין את ברק לכל סעודות השבת, צירף אליו גם מספר יהודים מגדוד הפרשים.

במהלך הסעודה התגלגלה השיחה גם על עניני דת, כיצד ניתן לשמור הלכה לצד השירות בשדה הקרב. לצערי, הדגיש ברק, אין ביכולת הגדוד לדקדק במצוות, שהרי פיקוח נפש דוחה שבת, ומכוון שכבר הורגלו החיילים בחילול השבת, אזי גולשים הם גם למעשים נוספים. כמו כן, הוסיף יוסלביץ, נושא הכשרות פרוץ עד מאוד בגדוד, וכי תעלה על דעתך שנוכל לספק לכל חייל את ההכשר אליו רגיל הוא מימי עלומיו. אל לך לשכוח כי בצבא לכל דבר עסקינן, ולכן מוגבלים אנו וקשורים למערכת השלטון הכללית.

תופעה מעניינת שר' שמערל שם אליה את ליבו, הייתה לבושם של בני גדוד הפרשים, ובפרט לבושו של מפקדם, ברק יוסלביץ. בגדים הדורים מלאי עיטורי כבוד. הוא עטה על חזהו שרשרות עיטורים, וצלבי זהב בכמות כה גדולה, עד שנראה היה כי משקלם עלול לגרום לסוסו האציל קריסת מערכות כללית.

ברק אף טרח להסביר לר' שמערל את משמעותו של כל עיטור. "צלב הזהב הפולני", הינו העיטור הגבוה ביותר הקיים בצבא פולין. זכיתי בו בקרב על שחרור פרגה, הסמוכה לוורשה, בירת פולין, תוך סיכון חיי. חרב הכסף הזו, אות גבורה הוא על אומץ מול האויב בקרב מול האוסטרים, שנערך על יד העיר קוצק.

ר' שמרעל שחשש כי אם יוסיף ברק לתאר את כל עיטורי הכבוד והקרבות בהם זכה בעיטורים אלו, עתידים הם להגיע לסעודת מלווה מלכה מבלי לטעום מאומה, האיץ בברק וידידיו כי ייטלו את ידיהם, יאכלו, ותוך כדי סעודה ימשיכו להשמיע את סיפוריהם.

הללו שרעבים היו, נענו בחפץ לב להצעה, וישבו לסעוד את ליבם, ומכוון שבבני אשכנז עסקינן, אי אפשר לה לסעודת השבת ללא גפילטע פיש וחריין (סלק אדום בשילוב חזרת). וכך, תוך כדי העברת המטעמים מאחד לשני, מבלי משים, התהפכה צנצנת החריין ולכלכה את מכנסיו של ר' שמערל .

שתיקה מביכה השתררה למספר שניות, אך ר' שמערל, שמנוסה היה בהכנסת אורחים, הגיב בשחוק מלבב, והסיט את השיחה לעניין אחר, מבלי להתייחס כלל לכתם שנוצר על בגדי השבת ההדורים אותם לבש.

ברק שהרגיש שלא בנוח מהמצב הקיים, הציע את שירותו בניקוי בגדיו של ר' שמערל, אך הלה סירב בתוקף, והוסיף לשבת כשבגדיו מוכתמים, כאילו לא אירע דבר.

משניסה אחד הנוכחים להעיר, כי במעט מים וסבון ניתן להסיר את הכתם, ואף עדיף לעשות זאת בטרם יתייבש הכתם, ולא יהיה ניתן להסירו, ניתקל אף הוא בסירוב מוחלט מצידו של ר' שמערל. בכדי להבהיר את סירובו הנחרץ, הכניסם בסוד ההלכה של כיבוס בשבת האסור מהתורה.

למחרת, ביום השבת, משהתייצב ר' שמערל לסעודה באותו בגד מוכתם, לא יכול היה ברק מלעצור את פליאתו, והעיר לר' שמערל: מדוע אין אתה מחליף את בגדיך? וכי זהו כבוד השבת לשבת בבגד מוכתם? ר' שמערל חייך את חיוכו המלבב: ראה, ברק ידידי, הרי במשך הסעודה התהדרת אתה וחבר מרעיך, באותות הכבוד אותם העניקה לכם הממשלה הפולנית, על מעשי גבורה שעשיתם. במהלך כל הסעודה לא הסרת את המדליות אותם רכשת בזיעת אפך ובטיפות דמך, מתוך הבנה כי אות כבוד הם לך, על שמסרת את נפשך למען המולדת ולמען העם. אף אני כן, כתם זה מדליה הוא עבורי, גאה אני בו, ואין בכוונתי להסירו או לכבסו עד לצאת השבת, שהרי המדליה היא של שמירת השבת. היא ההזדמנות שלי להודות לקב"ה על המתנה שנתן רק לנו, העם הנבחר.