אפשר היה לשמוע את המבוכה בקולו של שדרן הרדיו. "מילא העולם המוסלמי שונא אותנו, אבל איך אפשר להסביר את האיבה ליהודים במקומות כמו שבדיה, דנמרק, בריטניה וארצות הברית?".

"פשוט מאוד", השיב המרואיין, פרופסור להיסטוריה יהודית באחת המכללות בארץ. "קוראים לזה אנטישמיות, וכפי שמן הסתם ידוע לך, אין זו תופעה חדשה".

האנטישמיות אכן איננה תופעה חדשה. את הביטויים הקדומים ביותר שלה אפשר למצוא כבר בתקופת פרס ומדי, במאה הרביעית והחמישית לפני הספירה. אבל בימינו הדיבורים על קיומה של אנטישמיות מעוררים אי-נחת עמוקה. יש לכך כמה סיבות. ראשית כל, אם אכן קיימת שנאה היסטורית מיוחדת כלפי היהודים, שנאה שעוברת מדור לדור ושקשה להסבירה לגמרי בנימוקים רציונליים, משתמע מכך שיש משהו מיוחד ושונה בעם היהודי.

אבל מעבר למה שהאנטישמיות אומרת על היהודים, צריך לבחון מה היא אומרת לגבי העולם הלא-יהודי.  האנטישמיות מתאפיינת בחוסר היגיון עמוק. את שנאת שהעולם המוסלמי כלפי יהודים וכלפי ישראל ניתן עוד איכשהו לתלות בשילוב של גורמים מדיניים דתיים ופוליטיים. אבל איך אפשר להסביר את שנאת ישראל של השבדי הנאור והאינטליגנטי, האנגלי המתורבת והמשכיל, והצרפתי המלומד ואנין הטעם?  

העובדה ששנאה כה חסרת הגיון יכולה לקנן בליבו של ה"עולם הנאור" מאלצת את הישראלי החילוני להכיר בעובדה שהעולם הנאור הוא הרבה פחות נאור מכפי שהוא מחשיב את עצמו. פתאום מתברר שמתחת לפני השטח קיימת איבה שורשית ועמוקה ששום תואר אקדמי או מעמד דיפלומטי בכיר אינם מצליחים למחוק. פתאום מתברר ששנאת ישראל איננה עניין שתרבות או אינטליגנציה יכולים לעקור, ושבעצם לא צריך שום סיבה מיוחדת כדי לשנוא יהודים כי השנאה נותרת גם כשהסיבות מתחלפות. פתאום מתברר שהם שונאים פשוט משום שהם ש-ו-נ-א-י-ם.

וכאשר מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שגם העולם המערבי נגוע בווירוס האנטישמיות, אין מנוס מלתהות על מידת מוסריותו ונאורותו של "העולם המערבי". ואם העולם מערבי איננו בהכרח מוסרי ונאור נשאלת השאלה - למה צריך לראות בו קנה מידה ערכי ומודל לחיקוי והערצה?

מי שהשקפת עולמו נעוצה בתורת ישראל אינו מוטרד מתהיות שכאלו משום שהוא מעולם לא יחס משקל רב למוסריות של מה שנהוג לכנות "העולם הנאור". אבל עבור מי שהתרגלו לראות בסופרים, באומנים, ביוצרים ובמדענים סוג של מצפן מוסרי נוצר כאן פרדוקס עצום  שמאיים למוטט השקפת עולם שלמה.    

אני נזכר בספר אותו כתבו שני חוקרים יהודיים (גרוסר והלפרין, "אנטישמיות: סיבות והשלכות") שניסו  לנתח את תופעת האנטישמיות בכלים הגיוניים ונורמלים. השניים עשו עבודה יסודית מאוד, ניתחו ובחנו את הגורמים השונים שעוררו אנטישמיות בתקופות ובמקומות שונים, ובסופו של דבר מצאו לא פחות ממאה ושמונה עשר (!) גורמים שצריך לגייס כדי להסביר את פשר האנטישמיות.

כל הסבר בפני עצמו נשמע הגיוני, נורמלי ואף משכנע לחלוטין. רק כשאתה מגיע לסוף הספר אתה פתאום תופס את המציאות האבסורדית המתוארת בה: איזה עם אחר אתם מכירים שקיימים לגביו 118 סיבות "הגיוניות" לשנוא אותו?