לפני שנים רבות, חי מלך גדול שחשקה נפשו בחכמה.

עיסוקיו המרובים לא אפשרו לו מעולם לרכוש את החכמה שכה נכסף אליה. את ענייני הממלכה השוטפים ניהל בסיועו של צוות יועצים בכיר, שכולם היו אנשים חכמים איש איש בתחומו.

אולם כל זה לא השקיט את צמאונו לחכמה. שאיפתו היתה עזה להחכים וללמוד, אלא שזמנו לא עמד ברשותו. משום כך היה לו יועץ קשיש, איש חכם ונבון, רחב אופקים, בעל תפיסה מהירה וזיכרון פנומינאלי, אשר שימש כבכיר יועציו.

באחד הימים פנה אליו המלך ובפיו בקשה: "ראה, כבר שנים ארוכות אני מנהל את הממלכה, כשאני מדחיק את צמאוני הגדול לרכישת חכמה. חפש לי את תמצית החכמה והגש אותה בפני בצורה הקצרה ביותר שאפשר. קח את כל הזמן הנדרש לך לשם כך".

הקשיש קד קידה עמוקה ואמר:

"הוד מעלתך, איני זקוק אף לא לשעה אחת".

המלך הרים גבה והורה לו להמשיך.

"הרשה לי רק מילה אחת, הוד מעלתך!"

"הרשות נתונה!"

"גזר!"

"גזר?! איך זה בדיוק קשור למה שדברנו?"

"האם ראה אדוני המלך מימיו שדה גזר בעונתו?"

"לא, לא ראיתי", אמר המלך.

"אם תסלח לי, אדוני המלך, אבקש שתצווה להכין את המרכבה המלכותית. נצא אל השדה וכל דברי יובנו".

ואכן, בתוך זמן קצר הוכנה המרכבה המלכותית. המלך והיועץ נכנסו אליה, כשהיועץ מצווה על העגלון לצאת אל מחוץ לעיר.

לאחר שעה קלה של נסיעה באוויר הצח, הגיעו לשדה ירוק.

"אדוני המלך, האם תוכל לומר, בבקשה, מה יש כאן בשדה שלידינו?"

המלך, שראה שדה ירק, תיאר את שהוא רואה.

התכופף היועץ, אחז בצרור העלים הירוקים, משך בחוזקה, ומן האדמה עלה גזר כתום ובשל.

"זה לא סתם ירק, אדוני המלך, זה גזר".

המלך עדיין לא הבין את פשר החידה.

היועץ מיהר להסביר: "הנה, אדוני המלך, התבוננתי והגעתי למסקנה כי החכמה כמוה כגזר. מונחת היא לפנינו, ממש לרגלינו, אך אין אנו מבחינים בה".

* * *

מדוע האדם אינו מגיע אל לב לבה של החכמה, אל האמת? מפני שמתעצל הוא לכוף גוו...