אי שם על אי בודד בלב לבו של האוקיינוס. שהתה חבורת קבוצת אנשים שנסחפו אל היבשה לאחר שספינתם טבעה בים. אנשים מיואשים שאיבדו תקווה לשוב אי פעם אל ארץ מולדתם, וניסו לעשות את המיטב כדי שיוכלו לחיות על האי שאליו נקלעו. רק רב החובל הקשיש הפיח בהם רוח תקווה. הוא לא הניח להם להתייאש. "יום יבוא ונצא מכאן", הבטיח.

פירות היער המגוונים סיפקו מזון בשפע. מקורות מים גם הם לא חסרו. מבחינה זו היה האי מקום אידיאלי לקיים בו חיים שלווים.

בעשר אצבעותיהם, ללא כלים ואמצעים מתאימים, החלו משקיעים בבניית מושבה ארעית. הם חטבו עצים בעזרת שברי סלעים משוננים, קלעו חבלים עבים משיחים שצמחו שם בשפע, ובעזרת כלים מאולתרים הכשירו את העצים לשמש כקורות בניה ורהיטים. אט אט החל המקום לקבל צביון של מושבה. הגברים היו עסוקים בציד ובדייג, והנשים עסקו בבישול, באריגה, ובטיפוח גינות הנוי שהוסיפו רוח חיים למקום.

בחבורת הניצולים היה ילד יתום. הוריו טבעו עם הספינה ולא הגיעו אל החוף. בודד נותר בעולם. רב החובל פרש עליו את חסותו ודאג לו כאב. בתחילה הסתובב הילד יחד עם כל המבוגרים, מסייע להם לחטוב, לגרור, לתפוס ולצוד.

כשעמדה המושבה על תילה, הודיע לו רב החובל בחגיגיות: "הגיע הזמן ללמוד!"

"ללמוד מה?" תמה הילד, "לדוג?! לצוד?! לבנות?! לשחות?! הכול אני יודע, לא צריך ללמד אותי מאומה".

"יש לך מה ללמוד, יקירי, יש הרבה דברים שאינך יודע".

קיסמים דקים שאסף רב החובל משאריות הבניה, שימשו כסימני האותיות. תחילה צירף מספר קסמים קטנים ויצר את האות אלף.

"זוהי אלף!" אמר. "אמור אחרי בבקשה - אלף!"

"אלף, מה?!"

הילד הביט ברב החובל כמי שהשתבשה עליו דעתו: "למה אתה מציק לי?!"

רב החובל הביט בילד היתום ברחמים גלויים: "אכן, כעת אינך מבין מה בדיוק אני רוצה ממך, כאן באי אינך יכול להבין מדוע זה יועיל לך, עד כמה זה יכול לסייע לך בחיים. אין לי אפשרות להסביר לך עכשיו את התועלת שבלימוד סימנים אלו. אבקש רק שתסמוך עלי, שתבין שאת טובתך אני מבקש. כשתגדל תבין, יבוא יום ותודה לי".

שנים חלפו, הילד גדל והיה לאיש. הוא ידע קרוא וגם כתוב. במשך השנים לימד אותו רב החובל גם קצת חשבון, היסטוריה וידע כללי. אבל עניין הקריאה הציק לו תמיד, הוא לא הבין בדיוק מדוע היה כל כך חשוב לרב החובל שידע לקרוא.

עד שיום אחד נקלעה למקום הבחינה ספינה. המלחים הבחינו באנשים שעל האי, סירות הצלה נשלחו אל החוף. האנשים נפרדו ברגשות מעורבים מהמקום שהיה להם בית שנים כה רבות, אך שמחו לחזור אל המקומות ואל האנשים שהשאירו מאחוריהם לפני שנים.

עכשיו הוא הבין. השלטים, המודעות, העיתונים, הספרים, הכול דיבר אליו, את הכול הוא הבין. הוא נחשף לעולם חדש, לעולם הכתוב שעד כה היה רק מדע תיאורטי, הכול הפך למוחשי ומובן כל כך.

* * *

רק מי שכבר הגיע לדרגות רוחניות מתאימות בהבנת התורה וירידה לפנימיותה, יכול להבין את פשרן של אגדות חז"ל שמכילות אוצרות של ידע פנימי עמוק ומקיף.

לא הבנת, לא נורא. יבוא יום, וכשתגדל תבין.