היה זה לאחר פרידתו העצובה של משה מן העם. זה עתה העביר את ההנהגה לידי יהושע. והנה, מצווהו האלוקים לספר לבני ישראל במילים בהירות וקודרות את התרחשויות העתיד. הוא מבקשו שיוסיף לתיאור גם את התוצאות הקשות, המתבקשות ממעשיהם. עליו להרצות את הדברים באוזניהם, בלי להסתיר דבר. לספר בנאמנות מוחלטת לעובדות, בלא החלקה ובלא טיוח.

בן דורנו, אם ניחן הוא בחוש היסטורי, ועובדות היסוד של עמו ידועות לו, בוודאי יעמוד משתאה, מיוסר ונטול הבנה מול פרשה זו, הפותחת במילים הבאות:

"ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ... ועזבני והפר את בריתי... וחרה אפי בו... ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א, ט"ז-י"ח).

במבט לאחור, מנקודת התצפית של דורנו, פרשה זו מהווה תמונה מדהימה של ההיסטוריה היהודית, משום שפסוקי הפרשה התרחשו במציאות. העם אכן מרד, הפר את הברית וזנח את קיום המצוות. העם גם נענש, כפי שלא נענש עם מעולם. המילים הנוראות: "והיה לאכול" או "ומצאוהו רעות רבות", פורטו במשך הדורות לפוגרומים, למסעי הצלב, למדורות האינקוויזיציה, לאין ספור נגישות, מכל סוג, עד לאושוויץ.

מציאות כואבת מאד התרחשה לא מכבר באירופה הכבושה על ידי הנאצים. דומה, שאין אח ורע לכוס התרעלה ששתתה יהדות אירופה באותן שנים.

"כיצד הם הלכו כצאן לטבח?"

שאלה זו, נאמרת בדרך כלל כהתרסה כלפי דמות היהודי הגלותי.

אך למעשה, שאלה זו כבר נשאלה לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה: "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה?" (דברים ל"ב, ל'). כלולה כאן נבואה שבה שואל משה רבינו את שאלתם של אלו אשר חוו את חורבן יהדות אירופה:  כיצד שיתק פחדו של זקיף גרמני אחד את רצון החיים של מאות, אשר הצטופפו בקרונות המוות?

מן הראוי להדגיש כי בקרונות אלו הצטופפו לא רק רבנים ויושבי על מדין, אלא גם יהודים אשר השילו מעליהם זה מכבר את תדמיתו של היהודי הגלותי. גם הם לא ניסו למרוד ולהרים יד. כיצד קרה הדבר?

אותה פאסיביות אכן אינה נתפסת כהתנהגות טבעית. התהליך התרחש באופן זה, מפני שכך נגזר ממרום: "כי צורם מכרם וה' הסגירם" (דברים ל"ב, ל').

הנבואה המרה שבה נאמר כי יבוא יום שבו ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה - היא אשר יצרה את הסיבות הטבעיות שגרמו להליכתם של רבים אל מותם הנורא, ללא ניסיון התנגדות.

האסונות וייסורי התופת בעת שואת דורנו, הצמיחו, לדאבון לב, בלב רבים את מסקנת הכפירה באלוקי ישראל. עוצמת השואה וחריגתה מעבר לכל מה שנתפס בהיגיון האנושי, גרמו להם לפקפק בקיומה של השגחה אלוקית. אך, שימו לב! גם את הפרט הזה סיפר להם משה בצוו האלוקים:

"ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (שם י"ז).

דווקא העובדה שחורבן יהדות אירופה הוא בלתי נתפס לפי כל קנה מידה, מאששת את ההכרה כי יד מכוונת עליונה סובבה את המאורעות הללו. כאשר אנו נפגשים בתופעה החורגת מכל המקובל, הרי שדווקא עובדה זו משדרת כי יד נעלמה עומדת מאחורי הדברים.

עצם עלייתה של המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית נחשבת כתופעה שקשה להסבירה. עובדת השתלטותו של מטורף כושל, חסר השכלה פורמאלית, על אומה בת שישים ושנים מיליון נפש, נלמדת עד היום באוניברסיטאות השונות.

מקבוצה זניחה ומנודה, אשר נחשבה לתופעה מוזרה וחולפת, הפכה מפלגת השנאה למעצמה שהחרידה ממלכות ושינתה את פניו של כדור הארץ. מפלגה זו יצרה קשר מדהים בין תרבות הקונצרטים והאופרות של ברלין ופרנקפורט לבין תרבות הקניבאלים של יערות העד.

האומנם ניתן לפרש פרק היסטורי זוועתי זה במונחי חשיבה רגילים? האם לא יד ה' עשתה זאת?

בבראונשווייג שבגרמניה הרימו לראשונה יד בתורת משה, עת התכנסו צירי הרפורמים והחליטו על פתיחת דרך חדשה, אשר הביאה בעתיד לחילונו של רוב מניינו ורוב בניינו של העם היהודי.

בנירנברג שבגרמניה חוקקו לראשונה את חוקי הגזע שהפלו את בני העם היהודי, ואשר בסופו של דבר הביאו לצעד שהצוררים ראוהו כ'פתרון סופי'.

מחשבותיו של הבורא עמוקות הן מיני עמוק, מחוללות הן מהלכים היסטוריים חובקי זרועות עולם, מהלכים הנותנים את אותותיהם לדורות. את גורלו של עם ישראל ואת צעדיו בגיא הייסורים לקראת גאולתו השלמה, ניתן להבין רק בעין הבוחנת את הדברים מתוך אמונה וביטחון בבורא.

אכן, דווקא משום כך נכתבו הדברים בספר התורה. למען יידעו הדורות הסובלים, שגם הכפירה באלוקים, בעת הצרות הגדולות, נחזתה מראש. למען יבינו, שעצם תיאור המצב, אלפי שנים בטרם בוא הטרגדיה, נוטל את העוקץ מחריפות הכפירה. המודיע מראש על השתלשלות המאורעות ואימיהם, מכריז בעצם הודעה זו, שהוא עצמו קיים ושהתעלמותו מן המתרחש אינה אלא הסתרת פנים.