מיודענו היה עשיר בעל ממון רב, אך חסר טעם. כאשר ביקש פעם לקנות שטיחים לדירתו, מצא את עצמו מזמין שטיחים מקיר לקיר, המתאימים לחדר ילדים.

מיודענו לא הבחין מעולם בין ריהוט איטלקי לסגנון צרפתי, בין בנייה בסגנון ימי הביניים לבנייה מודרנית עכשווית. בעיניו היה הכול שווה.

באחד הימים נקרתה בפניו הזדמנות. עיניו צדו מודעה גדולה באחד העיתונים המכריזה על מכירה של תמונות עתיקות, נדירות ויקרות, פרי מכחולם של מיטב אמני הציור. מיטב השמות ומיטב הסגנונות. כל התמונות התקבצו לאכסניה אחת כדי למוכרן לחובבי אומנות.

ראה האיש את המודעה, וגמלה בליבו החלטה: מערב מכירות זה הוא יצא כשברשותו תמונה שתאפיל על כל חפצי האמנות שברשות חבריו.

הגיע היום, ומיודענו מיהר להיות בין הקונים הראשונים. נכנס אל אולם התצוגה, ולמגינת לבו גילה כי התמונות פזורות באופן שווה על קירות האולם. עמד אובד עצות ולא ידע באיזו תמונה לבחור.

לא ידע מה יעשה. הן לשאול את פי המומחים לא יאה ולא נאה לאדם במעמדו. אימץ את מוחו ולבסוף מצא פתרון. יברר איזו מהתמונות היא היקרה ביותר, ובה יבחר כקישוט לטרקלינו.

סובב בין התמונות, רשם את מחיריהן והשווה, עד שהגיע לתמונה שמחירה עלה על מחירן של יתר התמונות. הציור נראה בעיניו כקשקוש של צייר משועמם, אולם חפצו הגדול ביצירת אמנות של ממש העבירה אותו על טעמו, ולכן רכש את התמונה.

האנשים מסביב הביטו בו בהערצה על יכולתו להוציא סכום כה גבוה ללא הנד עפעף. צלמי עיתונות זריזים מיהרו להנציח את המאורע. התמונה נארזה אחר כבוד ונשלחה לביתו.

התמונה היתה מרשימה, ועוד יותר מסגרת הזהב שבה היתה נתונה. בזה אחר זה הוזמנו ידידיו של האיש להביע את דעתם על יצירת הפאר שרכש, והם לא חסכו שבחים. נדמה היה לו שהפעם הצליח במירוץ אל התהילה.

באחד הימים נקלע לביתו מומחה גדול בהערכת חפצי אמנות. הלה ניגש אל התמונה, הוציא פנס כיס, ובאבחנה של מומחה קבע: "חיקוי מוצלח מאד".

בעל הבית עמד נעלב: "חיקוי??? כיצד הינך מהין לומר דבר שכזה? הלא קניתי את התמונה במקום מכובד, שטובי המומחים נמנים עם שורותיו! כלום ייתכן כי רימו אותי ודרשו ממני סכום עתק בעבור חיקוי?!"

"הרגע ידידי", פנה המומחה אל העשיר הכעוס, "לא עשקו אותך. המחיר ששילמת הוא לא בגלל ערך התמונה, אלא מפני ערך המסגרת שבה היא נתונה..."

*           *           *

אנשים רבים שוחים נגד הזרם, אולם מעטים מגיעים אל המטרה, אל מהות עצמם.