פעם נפגשו מלאך ההצלחות ומלאך החלומות. שוחחו, החליפו חוויות והעבירו את שארית היום בצוותא.

החשיכה ירדה. שר ההצלחות פיהק ואמר: "עייפתי, הגיע הזמן לישון. אני מאחל לך עבודה פוריה!"

רוחו של שר החלומות היתה טובה עליו. סיפוריו של שר ההצלחות עוררו בו השראה מיוחדת, והוא החליט להקדיש את הלילה לשעשוע ובידור.

נכנס לאחד הבתים המפוארים בפאתי העיר שהתגורר בו אחד מבעלי ההון הגדולים של העיר.

היה זה בית דו קומתי מפואר, שחצר רחבת ממדים סביבו. גינה מושקעת ומאובזרת הקיפה את הבית. צמחי נוי ועצי פרי נדירים צמחו בה, מזרקות מים שופעות נבנו בפינות חמד. שביליה רוצפו באבן מיוחדת. אנדרטאות אבן עתיקות נשתלו בפינות הגן וסככות מוצלות פוזרו לאורכה ולרוחבה.

למרות הרבגוניות, יכלה עין בוחנת להבחין כי ימים ארוכים לא טיפלה יד בגינה. עלי שלכת מילאו את השבילים, הדשא החל צומח פרא, ופה ושם גם נראו אי אלו צמחים שגילו סימני עייפות מוקדמים.

מבט אל הבריכה הגדולה שבחצר האחורית גילה אף הוא שמשהו מוזר מתרחש. נראה היה כי המים לא הוחלפו בה זה זמן רב.

מנורה אחת עמומה האירה את הכניסה לחצר, אך בחצר כולה שררה אפלה. ובבית עצמו, המראה החיצוני יכול היה בהחלט להטעות. שטיחים רכים מקיר אל קיר, הסופגים את קול פסיעות בני הבית ושומרים על דממה יוקרתית. חדרים מאובזרים במיטב החידושים הטכנולוגיים. תמונות מקוריות מציירים ידועי שם תלויות על הקירות ומוסיפות הוד לתפארת העושר.

אך לו פתח מישהו את המקרר, היה נדהם. המקרר, חדשני ומעוצב, הצעקה האחרונה בתחום, היה ריק. לא שקית חלב, לא ביצה, אפילו לא שאריות גבינה.

ריק.

והאנשים בבית שוכבים במיטותיהם, ובטנם מקרקרת. פרוסת הלחם שאכלו לארוחת הערב לא השביעה אותם.

אבל זה מה יש. או יותר נכון "אין!".

חודשים ארוכים עסקיו של בעל הבית נמצאים בנסיגה.

את המלאי המזומן ניצל בימים הראשונים. האשראי בבנק מוצה עד תום עצביו הרופפים של מנהל הסניף. חשבונות הבנק רוקנו. הנכסים הזמינים נמכרו ונאכלו אף הם.

רק ההצגה נמשכה.

בעלי הבית המשיכו לחייך כאילו העסקים כרגיל. השתתפו במסיבות נוצצות, המשיכו לנסוע במכונית המפוארת, ושידרו על הגל הגבוה, כרגיל.

בבית אפשר היה למשש מיידית את המצוקה. הגננים פוטרו ראשונה, אחריהם סוכנת הבית וצוות העוזרים. אחרונה פוטרה הטבחית, כשכבר לא היה מה לבשל.

אל בית זה נכנס שר החלומות, היישר למיטתו של בעל הבית. הוא שתל במוחו חלום מדהים.

בחלומו רואה האיש ימים יפים יותר. השמש זורחת מחדש, חיסכון נשכח בבנק שוויצרי מציל את המצב ונותן לו ארכת נשימה כלכלית. הוא מצליח לשקם את עסקיו והופך את העסק המשפחתי למעצמה כלכלית. הוא רוכש חברות כושלות והופך אותן למכרות זהב. עשרות אלפי אנשים מועסקים ברשת העסקית שלו, ומאות סניפים פזורים ברחבי העולם.

הוא מרגיש מלך העולם.

תמונתו מתנוססת בעמודי שער של מגאזינים עסקיים מובילים בעולם. שמו עומד בשורות הראשונות של עשירי תבל. מיליארדרים בעלי וותק מתקשים להבין את סוד הצלחתו המסחררת ומנסים להציב לו רגליים.

הוא חש מאושר עלי אדמות.

סניף חדש לעסק הכלכלי המצליח נפתח ביפן. בניין רב ממדים, פלא טכנולוגי מתנשא. אלפים מתכנסים לטקס הפתיחה, הוא עומד על דוכן הנואמים, מברך את אלפי המשתתפים באירוע הנוצץ. ואז הוא מבחין בו...

איש רעול פנים מסתתר מאחורי גרם המדרגות שבקצה האולם, רובה צלפים בידיו...

"ה---צ---י---ל---ו!" הוא משמיע קול צווחה, כמוה לא השמיע מימיו. קולו מתרומם לאוקטבות מחרישות אוזניים: "הצילו! תתפסו אותו! ה--צ--י--ל--ו!"

השכונה מתעוררת לקול הצווחות. הדלת נפרצת ואנשים מבוהלים ממלאים את הבית...

הוא מתעורר אפוף זיעה קרה...

גם הילדים מתעוררים: "אבא, אמא, אנחנו רעבים... לא אכלנו כלום היום...!"

הסוד התגלה.

שר החלומות יוצא מהבית, משימתו הושלמה. הוא הצליח לחמוד לצון. למחרת הוא פוגש שוב את שר ההצלחות. נלהב הוא מספר לו את חוויות ליל אמש. הוא מתאר לו בצבעים חיים את פניו של האיש שהתעורר, כשכולם רואים את האמת שמאחורי ההצגה...

"תתבייש לך! אין לך לב?! למה עשית לו את זה?! רוממת אותו מאשפתות, הבאת אותו לשיכרון חושים, ואז הפלת אותו למקום עמוק יותר. למה?!?!"

שר החלומות התרגז: "ואתה?! אתה טוב ממני?!"

"בוודאי!" התגונן שר ההצלחות, "אני מעניק לאנשים הצלחה אמיתית, אושר ממשי, לא חלום חולף".

"שקר!" הגביר שר החלומות את קולו, "אתה גרוע ממני עשרת מונים. אני צחקתי על חשבונו של האיש רגעים מספר. נכון, סודו התגלה, והוא ביקש לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה, אבל עכשיו לפחות יש לו סיכוי להשתקם. אנשים שומעים ויודעים, הם יעזרו לו".

"אבל אתה, צבוע שכמותך! אתה מביא על האדם הצלחה כלכלית 'אמיתית', מסחרר את ראשו ומשקיע את כל כולו בעסקים ובמסחר. אין לו לאותו אדם לא יום ולא לילה, לא משפחה ולא חברים. כל מה שמעניין אותו, הם עסקים והצלחה, מסחר וכסף".

"ואז?! הרי אף אחד לא חותם קבע בכדור הארץ. סופו של כל אדם מגיע. אם לא שעושרו יילקח ממנו, הוא זה שיילקח מעושרו. הוא יעצום את עיניו, וברגע אחד תסתיים כל ההצגה הארוכה שנתת לו במשך כל ימי חייו. הוא יגלה כי נשאר ביד עם כלום. בתכריכים אין אפילו כיס אחד!"

"אמור נא אתה, מי מאיתנו אכזר יותר?!"

* * *

רבים עומדים על הגבול הדק שבין החלום למציאות. הם עומדים שם ותוהים, האם המציאות עצמה אינה חלום מתמשך, שכולנו נתעורר ממנו בסוף בבעתה?