חכמי המקובלים אומרים, שנשמותיהם של רוב בני-אנוש החיים עתה, כבר הופיעו בעבר בעולמנו. מעשיו של האדם הם החורצים את גורל נשמתו. אם אין לו חובות נוספים שהינו צריך לתקן בעולם הזה, הנשמה מסיימת את שהותה כאן, ושבה אל מקורה העליון. לעומת זאת, אם נותרו חובות, הנשמה או חלק ממנה, שבים שוב אל העולם הזה, עד אשר יושלם תיקונה של הנשמה. לעתים קורה שרק ניצוץ אחד של הנשמה שב אל העולם הזה. השאר כבר תוקן.

הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) כותב בפירושו לספר 'איוב', שגלגול נשמות הינו תשובה ברורה ביותר לשאלה ידועה: מדוע קורה בעולם הזה שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו. התשובה לכך היא, שלעתים האדם מתייסר בכדי לתקן את החטאים שעשתה נשמתו בגלגול קודם. כמו כן, לעתים הוא מקבל שכר עבור מעשים טובים שנעשו בגלגול הקודם.

השיבה הנוספת לעולם הזה בגלגול נשמות היא עונש עבור הנשמה. הנשמה חפצה מאוד לסיים את תפקידה בעולם ולזכות ליהנות מזיו השכינה בגן עדן, אולם אם לא תיקנה את כל הטעון תיקון עליה לשוב לעולם הזה בגלגול. היא מקבלת גוף חדש עד סוף תקופת החיים שהוקצבה לה. בגוף זה צריכה היא לתקן את החטאים שלא תוקנו בגלגול הקודם.

המקובלים מדברים גם על תופעה הנקראת 'עיבור נשמות'. זוהי ירידה זמנית של הנפש לעולם. כאשר אדם מקיים מצוה, יורדים ניצוצות של נשמות צדיקים לעולם הזה דרך נשמתו. ככל שהאדם מרבה בעשיית מעשים טובים, מתרבה מספר נפשות הצדיקים היורדות, והעולם נעשה איכותי יותר ורוחני יותר. העושה מעשים טובים באופן תמידי, מסוגל לזכות לניצוץ מנשמת משה רבנו.

נשמת הצדיק באה גם לאדם החוזר בתשובה כדי לסייע לו, שהרי נאמר בתלמוד: "הבא לטהר – מסייעים לו מן השמים". גם אדם בן דורנו יש בכוחו להוריד נשמה של צדיק אל העולם הזה, שהרי אמרו חכמינו: "לא קיים דור, שלא יהיו בו אנשים כאברהם, יצחק ויעקב". והכוונה היא, שניצוץ מנשמתם מצטרף לנשמות החיות בעולם.

נשמתו של הצדיק יורדת אל האדם משתי סיבות. האחת - היא עוזרת לאדם החי לתקן את עצמו ולהתעלות לרמת הצדיק. והאחרת - גם נשמתו של הצדיק מתעלה בזכות הסיוע שהיא מגישה לאנשים אחרים בקיום מצוות ומעשים טובים.

גדולת הצדיקים מתבטאת בכך, שגם לאחר מותם יש להם, כביכול 'תולדות' בעולם הזה, כלומר, יש להם זכות ללמד אנשים חיים ולעזור להם, כשם שאדם עוזר לבנו. כאשר אדם מקיים מצווה, נפש הצדיק זוכה בחלק ממצווה זו, שהרי היא שותפה בקיומה.

חשוב להדגיש, שלעומת זאת אם האדם חוטא, אין הצדיק נושא בעונש החטא, שהרי הצדיק 'משאיל' את נשמתו לאדם החי אך ורק לצורך עשיית מעשים טובים. משום כך, כאשר האדם מתחיל לחטוא, הצדיק פורש ממנו, כאורח שהתקבל בבית המארח באופן לא ראוי. יש לדעת, כי הזכות ל'רכישת' נפש הצדיק אינה מוקנית על ידי כל מעשה טוב. היא ניתנת רק בזכות עשיית מצווה חשובה במיוחד או בזכות מצווה שאדם מקיים אותה בהתמדה לאורך זמן רב.