יש שיאמרו ששחרור מחבלים עם "דם על הידיים", יעודד את המשך פעילותם של ארגוני הטרור. יש שיאמרו, כי תאוותם של אוכלי אדם אלו, מעולם לא פחתה ושחרורם של אלו לא יעודד את הטרור, מעבר לעידודו הקבוע, ובכלל - הטרור אינו זקוק לעידוד, הוא מעודד ועומד מעת לידתו ואין הוא זקוק לתמריצים מלאכותיים כדי להתקיים.

לעומתם, יש הטוענים, כי שאלת שיחרורו של חייל מן השבי, אינה כרוכה במחיר, יהא אשר יהא,  אין זה משנה כלל מה תועלת תצמח לאויבינו ממהלך זה, מה שחשוב הוא, מה אנחנו נרוויח. וכדי שתדע כל אם עברייה, כי צה"ל עושה הכל עבור חייליו, יש לשחרר את גלעד מיד, ו"בכל מחיר"!!!. לצערי, בנתיים לא הגיעה מדינת ישראל להערכת המחיר המדוייקת עבור גלעד שליט, ואם הגיעה הרי שאינני מודע לכך, כך או כך מתפלל אני לשלומו ולהשבתו המהירה לארצו לביתו ולמשפחתו.

השוואת מחירים

חושבני כי כל ישראלי ממוצע יסכים איתי, כי גשמים הם ברכה. כשם שאין צורך להיות ספורטאי מקצועי, כדי להבין את רמתו הגבוהה של הספורט הישראלי. כך בדיוק ובאותה מידה, אין צורך להבין את רזי משק המים הישראלי לעומקם, כדי להגיע למסקנה שגשמים הם  ברכה. ואם בימים כתיקונם כך, בימינו על אחת כמה וכמה.

האמנם גשמים מביאים ברכה? בטוחים? בטוחים מאוד? בסדר. ובכן ביטחוניסטים שלי, נסו לשכנע קשישה בת תשעים  הצופה  בזכרונות חייה, הצפים מול עיניה וגוועים לאיטם באגם המאולתר שבביתה, שגשמים הם ברכה. מסופקני אם היא תתעודד מכך שמפלס הכנרת עלה "על חשבונה" בעוד כמה סנטימטרים. כמו כן מסופקני אם המעודד התורן יחפוץ לשמוע את תשובתה, אך אל דאגה גם אם ישמע לא יבין. מדוע? כי כשאנשים כועסים הם בדרך כלל נוטים לדבר בשפת אמם, הם פשוט יכולים להתבטא בשפה זו באופן מדוייק יותר.  

כמו כן, נסו ללחוש על אוזנו של חקלאי דרומי העומד מול חממותיו ובין בכי לבכי מנסה לאמוד את נזקיו העצומים. נסו ללחוש על אוזניו, כי הגשם מביא עמו ברכה. או בעצם אתם יודעים מה... אולי עדיף שלא תנסו. אם אתם חושבים שתצליחו, כנראה שמעולם לא הרגשתם את תחושת האובדן של חקלאי הניצב מול עציו ילדיו ומגלה כי כל פירותיו נשרו טרם זמנם.

מי משלם?

למי שהמפגש היחיד שלו עם פירותיה של ארץ ישראל, נערך ליד דוכן הפירות והירקות בשוק העירוני, יקל מאוד לקבוע בבטחון ישראלי טיפוסי כי "גשם זה ברכה". את צערם של אחרוני החקלאים הישראלים, יפטור באמרה השדופה - "מה לעשות זה מחיר הגשם... העיקר... שמפלס הכנרת עלה".

אנחנו מומחים ב"לשלם" את מחירם של אחרים, כל עוד אין אנו נדרשים לשלמו בפועל. אך האם היינו מוכנים להציף את ביתנו באופן יזום וחד פעמי, גם אם מדובר בזינוק של מטר אחד שלם?. האם היינו מוכנים להאכיל את אחד מנחלי מדבר יהודה במכוניתנו החדשה, תמורת הבטחה ברורה לעוד שבוע של גשם? נו נו...

אני מודע לכך שאינני מקורי. מסורת ישראלית היא, לשלח נביאי זעם משביתי שמחה אל התקשורת, כל אימת שדבר טוב קורה, ולו כדי להרגיע ולומר, שהטוב אינו טוב חס ושלום, אלא רע מאוד, והמחיר שאנו נשלם עבור הטוב הזה, יהיה יקר ביותר בעתיד. אך לפני שאמשיך אודה בפניכם - אינני משתייך לשומריה של מסורת זו, נהפוך הוא, מתרחק אני מהם כמטחוי קשת. מדוע אם כן משתמש אני בכלי נשקם?

ובכן, ראשית - כדי להדגיש שמקצוע זה עתיק הוא וככזה ראוי הוא שנעסוק בו בכובד ראש, לא הסופרים ה"חדשים" גילוהו כדי שנפתור אותו במנוד ראש מזלזל. הטלת מורך בליבות בני ישראל לא נולדה בחיקם של ה"אנארכיסטים נגד הגדר" וצרות העין בשמחת העם היהודי לא נתחנכה במועדוני ה"שלום" הישראליים.  אפשר אף לומר בבטחה כי  את לימודיה היסודיים סיימה היא מבלי לבקר בבית משפחת גולדסטון. היא נולדה במצרים ומשם יצאה עם בני ישראל בדרכם אל הארץ המובטחת.

ואם תאמרו - מה עיסקנו בשאלה זו? וכי מה אכפת לן מי הוא אביה מולידה? אומר, כי חשוב הדבר לאין שיעור. מדוע? - אם נדע מה מקורה של תופעה זו, נדע להתמודד עם נביאיה בנשקם שלהם. לא מאמינים? חכו רגע...

קורס בראיה תלת מימדית

לאחר עשר המכות שהונחתו על ראשו של פרעה מלך מצרים, ולאחר שהובהר בעליל ומעבר לכל ספק סביר, כי "אצבע אלוקים היא". ולאחר שבני ישראל יוצאים היו ממצרים ביד רמה, כהבטחת השם ביד משה, הם ניצבים מול ים סוף, כשהמצרים נוסעים אחריהם. לקול צעקתם קורע משה את הים ולמשמע הפקודה  - אחרי!!! צועד העם המופתע לתוך הים בחרבה!.

לאחר עלייתם ליבשה בצידו השני של הים, החל משה ב"שירת הים" ונתעלו בני ישראל באמונתם. מטילי המורך שלא יכולים היו לשאת התעלות זו החלו בפעולתם וכך ניסו להשבית את השמחה היהודית – "תראו זה לא בדיוק זה... אנחנו עוד נשלם את מחירה של הרפתקאה מפוקפקת זו ובמזומן... אל תחשבו שהמצרים ישתקו על "עסק הביש" הזה... המצרים לא כל כך טפשים כפי שאתם חושבים... הם לא נכנסו לים... הם יבואו מסביב ואז... ואז תתחיל החגיגה האמתית...

השקט המפחיד החל נותן את אותותיו והעם למוד הניסים החל מגלה סימני אנושיות ספקניים. נציגיו פנו אל משה – העם מפחד! אמרו. משה שהבין לליבם פנה אל הקב"ה והתוצאה לא איחרה לבוא: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ומפני מה? מפני ש -"היו מקטני אמנה. אמרו כשם שאנו עולים מכאן מצד זה אף המצריים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו. עד שרמז הקב"ה לים והקיאם ליבשה. אז וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים .לפיכך ויאמינו בה', אבל מתחלה לא האמינו".

נמצאנו למדים כי נביאי זעם המטילים מורך בלב העם הינה תופעה עתיקה ואף אם נטלוה בזרוע מהרסים ומחריבים שנולדו בביתנו ומחוצה לו, אין היא רשומה על שמם. מכאן מובנת היטב הסיבה בעבורה אינני חפץ לבוא בקהלם של נביאים מפוקפקים אלו.

מדוע אם כן בחרתי בראשית דברי לדבר בגנותו של הגשם כמנהגם של עלובים אלו? מפני שמתוך גנותו של הגשם אתה בא לידי שבחו. אינני יודע אם אי מי מאיתנו מוכן היה להשחית את יבולו או את רכושו תמורת כמה סנטימטרים של גשם. אך מאמין אני בכל ליבי כי כל חקלאי ישראל ותושביה מוכנים היו לשלם את מחיר נזקי הגשם תמורת... לדוגמא... שחרורו של גלעד שליט. אם במחיר נזקים אלו ניתן היה לשחררו, מישהו מאיתנו היה זוכר את נזקי השטפונות? לא ולא. לא רק אנחנו העירוניים, לא רק החקלאים, כולם! גם מסעודה משדרות, גם הקשישה מנהריה שביתה הוצף, בקיצור - כווולם!!!

טוב... זה לא קרה... נכון? נכון מאוד. השטפונות לא יצרו חתירה בכלאו של גלעד שליט והוא אכן לא הצליח לברוח, נכון. אבל קרה משהו אחר. משהו שמשום מה לא זכה להד ציבורי.

הידיעה העיתונאית מובאת לפניכם במלואה.

"הזרוע הצבאית של ארגון הג'יהאד האסלאמי, פלוגות ירושלים, הודיעה כי ניסתה השבוע בלא הצלחה לחטוף חייל צה"ל סמוך למחנה הפליטים אל-בריג' שבמרכז רצועת עזה. בהודעה שפורסמה בידי הזרוע הצבאית של הג'יהד נמסר כי ההצפות הרבות באיזור הרצועה ובגבול עם ישראל מנעו מפעיליה לחטוף את החייל - צנחן שנפל בשוגג מזרחית למחנה הפליטים. בארגון הג'יהאד האסלאמי טוענים היום כי אנשיהם הצליחו לצלם את ניסיון חטיפת החייל הישראלי. בכירים בארגון ציינו כי סרטון קצר יפורסם "בזמן המתאים לכך".

ברכה ועוד איך!

עכשיו בואו ונקח דף ועט ונעשה חשבון קטן. האם היינו מוכנים לספוג את השטפונות האחרונים ולו כדי למנוע מן הצנחן האלמוני להפוך לגלעד שליט 2? האם זה כלול ב"בכל מחיר"? האם זה לא זול יותר ממחיר "בכל מחיר" הכולל דם על הידיים? אם כן, האם ניתן לכנות את השטפונות האחרונים על כל תעלוליהם בשם ברכה או קללה?  מה תגידו?.

בטוח אני בכל ליבי כי ל"מחיר" זה יסכימו גם אלו שנדרשים לשלמו ולא רק אלו התובעים לשלמו. ובכן חברים, לפעמים מציף הקב"ה את "מצרים על שפת הים", רק כדי שידע ה"משלם" את ה"מחיר" האמיתי. הסיבה בעבורה הראה הקב"ה לבני ישראל בעלייתם מן הים "את מצרים מת על שפת הים" נועדה ללמדנו כי גם אם לעיתים לא נזכה לראותם "על שפת הים". גם אם לעיתים ייראו דבריהם של מטילי המורך הלאומיים כהגיוניים, אל לנו ליפול ברשתם של קטני אמנה אלו. במקום זאת נחפש את המחיר על שפת הים. לפעמים כדי להעריך נכון את נזקי השטפונות יש להמתין קמעה עד שישקעו המים ואז לפתוח את ערוץ "אל ערבייה" ולההאזין לדובר הג'יהד האיסלמי. אם אתם לא מבינים ערבית אתם יכולים לקרוא את "שירת הים" כתחליף.

ויה"ר שהדברים הכתובים יעמדו לזכותו של גלעד בן אביבה הי"ו.