הרופא עיין בתוצאות הבדיקה בפנים חתומות. כשסיים, הוריד את משקפיו, תקע בו מבט חמור, ואמר בעברית רצוצה:

"תקשיב טוב, אדון גולדשטיין, זה לא טוב מה אני מחזיק ביד, זה הכול לא בסיידר. הרבה שומנים יש בדם שלך, כמו סופגנייה. המוגלובין נמוך כמו כנרת. כולסטרול גבוה כמו מגדל שלום, וסוכר יש גם כן, כמו גלידה. אם אדוני רוצה לראות נכדים שלו, אדוני צריך לאכול בריא, רק בריא. אדוני מבין? בכלל לא חשוב טעים! מעכשיו מה חשוב לאדוני, זה רק בריא! אדוני, יש מבין?"

אחרי רשימה כזאת, מי לא יבין?

לאחר ביקור ב"סופר" למוצרי בריאות, הוא הגיע הביתה עם ארבעה ארגזים ממוחזרים ומתכלים, ופיזר את תכולתם על השולחן במטבח.

הביט באשתו ואמר: "מהיום אני מתחיל לאכול רק בריא. לא טעים, לא דביק, לא שומני, רק בריא. אה... איך שכחתי... גם נרשמתי למועדון כושר...".

זה לא היה קל. כל בוקר, כשעמד ליד דוכן הלחם, התנהלה בתוכו מלחמה אכזרית: "מה יש? למה לא תרשה לעצמך איזו לחמנייה קטנה? בריא, בריא, אבל לא צריך להגזים", לחשה לו בטנו. אך מוחו עמד בפרץ והשיב לה דברים נכוחים: "אין ויכוח, גברתי. לחמנייה זה טעים, אבל אנחנו עכשיו בקטע של בריאות, נקודה. אנחנו עכשיו אוכלים רק בריא, גם אם זה לא טעים, תאלצי להתרגל, מה לעשות".

אחרי שבוע, כשהגיע אל דוכן הלחם, לא האמין למראה עיניו. על הדוכן נחה שקית לחמניות מן הסוג הבריא, ועליה נרשם באותיות גדולות: "גם בריא וגם טעים!"

פנה אל המוכר ושאל:"תגיד, אדוני, זה נכון מה שכתוב פה?"

"כן אדוני, בהחלט! פטנט חדש, אלו הן אותן לחמניות בריאות, רק התווסף טעם, וזה באותו מחיר".

ששה בטנו ואמרה: "מה עכשיו? למה לא תיקח? כשאמרת שאתה בקטע של בריאות, שתקתי. אבל עכשיו? לא תפנק אותי קצת? קח בריאות ותן קצת טעם. הרופא אמר בריאות, לא סבל!"

צודקת הבטן, אמר לעצמו, ו... קנה.

אחרי שהתרגל ללחמניות הבריאות והטעימות, גילה בדוכן הלחם שקית חדשה שעליה נכתב באותיות קידוש לבנה: "לחמניות לאניני טעם, בריאות ולא מזיקות". כן, כן... היו אלו אותן לחמניות שהיה רגיל לקנות לפני ה"מהפכה", אלו הטעימות והלא בריאות, אלא שעם שינוי קטן ומשמעותי, "גם טעימות וגם לא מזיקות".

פנה אל המוכר ושאל: "תגיד אדוני, מה זה 'טעימות ולא מזיקות', איך זה יכול להיות? אני לא מבין, זה בריא או לא בריא?"

"תקשיב, אדון יקר. לחמניות בריאות זה יקר, אנשים לא אוהבים לשלם הרבה. הם מצאו נוסחה, גם טעים וגם לא מזיק, ובאותו מחיר של ה'רגילות', הבנת? רוצה תקנה, לא רוצה, תאכל סובין!"

גרד בפדחתו וחשב.

"מה אתה חושב יותר מדי", פסקה בטנו כנגדו, "הרופא אמר שאתה צריך לאכול בריא, נכון? נכון. מה התכוון הרופא? שלא תאכל דברים לא בריאים, נכון? עכשיו תגיד, מה לא בריא בלחמניות האלה? הן מזיקות? לא. יפה, אז מה הבעיה?"

צודקת המנוולת הזאת, חשב לעצמו ו... קנה.

אחרי חצי שנה של "טעים ולא מזיק", הגיע כמדי בוקר לחנות המכולת, ולהפתעתו, גילה את הלחמניות מלפני "המהפכה הבריאותית", אלו "הטעימות והלא בריאות".

"מה קרה היום? איפה 'הטעימות והלא מזיקות'? שאל את המוכר.

"לא הגיעו היום, היתה תקלה במאפיה".

נטל את השקית, שילם ויצא.

בדרך אמר לו מוחו: "תגיד, מה איתך? זה לא בריא".

"אתה צודק", השיב לו, "אבל בינינו, מה יש בזה? בסך הכל לחמנייה. אתה יודע שאני מקפיד על הבריאות, אבל פעם אחת? מה כבר יכול לקרות?"

הרופא עיין בתוצאות הבדיקה בפנים חתומות כשסיים הוריד את משקפיו, תקע בו מבט חמור,ואמר בעברית רצוצה:

"תקשיב טוב, אדון גולדשטיין, זה לא טוב מה אני מחזיק ביד, זה הכול לא בסיידר. הרבה שומנים יש בדם שלך, המוגלובין נמוך, כולסטרול גבוה, ודם מלא סוכר. אדוני צריך לאכול בריא, רק בריא. אדוני יש מבין?"

הוא יצא מקופת החולים מהורהר. מה קרה? איפה נכשלתי? החלטתי לאכול בריא, איפה נפלתי? שיחזר את מהלכיו מול דוכן הלחם והבין. זה התחיל ב"טעים ולא בריא", עבר ל"בריא ולא טעים", משם עבר ל"טעים ובריא", המשיך ל"טעים ולא מזיק", ואופס... ל"טעים ולא בריא", וכאן קצרה הדרך בחזרה לרופא.

היכן החלה ה"נפילה"? ב"בריא וטעים"? מה פתאום? מה רע בכך? וכי נאסר על שוחר הבריאות לפנק את חיכו? ב"טעים ולא מזיק"? מדוע? והרי אינו מזיק כלל?

ובכן, זהו סודו של היצר הרע. גם אם לא נתקלתם בו מעולם, כדאי שנערוך הכרות קצרה עימו ועם שיטתו.

היצר הרע אינו בא אל האדם עם מכנסיים קצרים וגופייה! הוא חכם מאוד! הוא יודע שכדי שנשמע לו, הוא צריך להראות סמכותי. ערמומי הוא היצר, ועל כן אינו מפתה את האדם באופן ישיר לעברה, שהרי מוח לו לאדם, ויודע הוא שעברה היא, וכיצד זה ייכשל בה?

כאן מתגלית לעינינו שיטת היצר הרע במלא הדרה.

בתחילה הוא נעשה שותף מלא להחלטתו של האדם לשנות את הרגלי אכילתו. יודע הוא שאינו יכול להתנגד ל"תוצאות הבדיקות", ומצטרף להחלטתו הנכונה. בתחילתה הוא אף מעודד את האדם לאכול "בריא", גם במחיר הגבוה של "לא טעים". כשחקן שחמט מוכן היצר "להקריב" חייל או שניים, וזאת מתוך שמחשב הוא את מהלכיו לטווח ארוך. יודע הוא היטב שחפצו של האדם ב"טעים" לא אבד, אלא שהוא נכבש עקב רצונו בבריאות. לכן, הוא מסייע לו בכבישת ה"טעים" למען ה"בריא". לאחר שהתרגל האדם ל"בריא ולא טעים", שולף היצר את הקלף הראשון מן החפיסה.

בתחילה מציע הוא לאדם "בריא" כרצונו ו"טעים" כתאוותו, מהלך שאין בו פסול כלל וכלל. מיהו זה שיטען כי נדרש האיש הבריא להצטער? אלא שבמהלך זה מחדש היצר את השתעבדותו של האדם ל"טעים", אף שמתיר הוא לו בינתיים להתהדר ב"בריא". לאחר שהשתעבד ל"טעים", מסיר היצר את ה"בריא" ומניח תחתיו את ה"לא מזיק". גם נגד מהלך זה לא ניתן להציב טיעון הגיוני, שהרי כל תכליתו של המאכל הבריא למנוע את נזקי המאכל שאינו בריא. ומה רע בו במאכל שאינו מזיק, וכי מדרדר הוא את בריאות אדוניו?

למעשה, נטישת ה"בריא" לטובת ה"לא מזיק", אף שאין בה פסול, נזק יש בה. גורמת היא לליבו של האדם לזלזל ב"בריא", שניטל ממנו ערכו העצמי. לאחר שלמד להתייחס ל"בריא" כאמצעי, נסדקה חומת התנגדותו, ומעתה ניתן מקום ליצר להתגדר ולכרסם בבריאותו אט אט.

אם נבקש לנצח את יצרנו, נדרשים אנו לעיין היטב במהלכים אלו וללומדם. רק כך נוכל לנצחו.

עקב אכילס

אם נבקש לגלות את נקודת המפנה שבה הצליח היצר ללכוד את האדם ברשתו, רשאים אנו להצביע על הרגע שבו שכנע היצר את האדם לאכול את ה"טעים והבריא". ברגע זה נלכד האדם ברשת יצרו, וזאת אף שאין בה כל פגם. משום שכל עוד תר האדם אחר ה"בריא", לא היה כל פסול בצירוף ה"טעים" עימו. אולם ברגע שבו הפך ה"טעים" לעניין בעל ערך עצמי, אף שנלווה הוא אל ה"בריא", השתעבד לו האדם ונפל במלכודת שאותה טמן לו יצרו. כדי לנצח את היצר נדרש האדם להניח גדרים וסייגים בפני יצרו, אף סביב ה"טעים" המותר, וזאת כדי להזכירו כי נלווה הוא לבריא אך אינו בעל ערך עצמי.

*

התורה מצווה על בני ישראל שינהיגו את עצמם בקדושה (ויקרא י"ט, ב'): "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם".

ציווי זה נעדר ביאור, וכיצד נקיימו? והרי לא ביאר הכתוב מהי קדושה ומהו פישרה? כיצד ניתן לקנותה? כדי להתקדש נדרשים אנו להבין את משמעותה של קדושה זו ואת תכליתה. וכך מבאר הרמב"ן, את ציווי הקדושה:

"כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה... אכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאווה מקום להיות בסובאי יין בזוללי בשר, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה, יהיה נבל ברשות התורה.

לפיכך בא הכתוב, אחרי שפירט את האיסורים, ציווה שנהיה פרושים מן המותר. ויקדש עצמו מן היין, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט, וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה... וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה ומן הדיבור הנמאס, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות. טעם הכתוב (ויקרא י"ט, ב'): "כי קדוש אני ה' אלקיכם" - לומר שאנחנו נזכה לדבוק בו בהיותנו קדושים".

בציווי: "קדושים תהיו", מורה התורה לאדם כיצד ימנע עצמו מלהגיע אל פרשת "עריות", המופיעה בסוף הפרשה הקודמת, פרשת אחרי מות. כדי לא להגיע אל "הטעים והלא בריא" וליפול בידי היצר, נדרש האדם לגדור את עצמו גם מ"בריא וטעים". סייגים אלו ימנעוהו מליפול אל ה"טעים והלא מזיק", ובכך יקטנו סיכוייו להגיע אל שפל המדרגה, דהיינו, אל ה"טעים ולא בריא".

בציווי "קדושים תהיו" מגלה התורה כי גם ה"מותר" זקוק לגבולות, וזאת אף שמותר הוא ואין בו איסור. גבולות אלו- מן החכמה הם באים, ומתוך ראיית הנולד הם נובעים. לצורך העתיד הם נקבעו, ומכאן, שרק ה"חכם" הרואה את הנולד, יבקשם ויחפוץ בהם.

הסייגים והגדרים, שהציבו חז"ל בתחום המותר מעידים כאלף עדים על הבנתם בדרכי פעולתו של היצר הרע האורב לנו.

יש בני אדם המלגלגים על סייגי חז"ל וגדריהם בטענות שונות. טענות אלו, יותר משמלמדות הן על חוסר הבנת הטוען בדרכי היצר, יש בהן כדי ללמד על חוסר חכמת בעליהן. כדי להצליח לשרוד בשלב ה"בריא וטעים", יש לתחום את הרצון כבר בשלב ה"בריא ולא טעים". ללא גדרים וסייגים בשלב מוקדם זה, ימצא עצמו האדם פעם אחר פעם בחדר ההמתנה של רופאו.

ומה נאים הם דברי רבי יהודה הלוי, בספר 'הכוזרי', בתארו בפני המלך את תפקיד סייגי התורה, אף במותר לאדם, וזה לשונו:

"התורה האלוקית לא העבידתנו בסיגופים, כי אם לימדתנו את המידה הנכונה, בצוותה עלינו לתת לכל כוח מכוחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצדק, בלי אשר נבכר את הכוח האחד על פני האחרים... כללו של דבר: שלשה הם יסודות עבודת האלוק על פי תורתנו: היראה, האהבה והשמחה.

התקרב אל אלוקיך בכל אחת מאלה. ואכן, בכניעתך בימי התענית, לא תקרב אל האלוק יותר מאשר בשמחתך בשבתות וימים טובים, אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה נכונה. כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כך גם השמחה בדבר האלוק ובמצוותו צריכה מחשבה וכוונה, למען תשמח במִצְוה עצמה מתוך אהבתך למְצָוֶה עליה, ותכיר מה מאד היטיב לך בה. וכאילו באת לביתו כקרוא אל שולחנו ומנעמיו, ותן שבח על כך בפיך ובלבך. ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת הזמר והריקוד, יהיו לך גם אלה עבודת האלוקים, ואף על ידם תדבק בעניין האלוקי. אך גם דברים אלה לא מסרתם תורתנו בידי איש ואיש, כי אם קבעה שעור כולם".

הסייגים והגדרים שהניחו חכמינו בפנינו, נועדו לקדש את כוחות האדם ולרתום אותם לעבודת האלוקים. זהו טבעה של קדושה וזו תכליתה.

"קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם".