אמרה יהודית ישנה מיחסת את רצף הפרשיות אחרי מות , קדושים ואמור ללמדך כי אחרי מותו של האדם קדוש יאמר לו ואף אם בחייו לא בדיוק הקפיד על קלה כבחמורה, ואכן המסייר בבתי החיים יגלה כי גנבים ופורקי עול אחרים אינם הולכים לבית עולמם, שכן המצבות מלאות בדברי שבח והלל ולא נמצא בהם רבב על אותו אדם הטמון תחת להן, לא נמצאה מצבה עליה חקוק כאן נטמן הגנב וכדו'.
מיתוס זה מתנפץ לעיני המבקר בבית העלמין היהודי העתיק באמסטרדם בעיירה אודרקרק השוכנת על גדות נהר האמסטל.
 בין תחנות רוח ואגמים מרהיבים בין שדות מוריקים ונופים ציוריים שוכן לו בית העלמין הפורטוגזי, בית עלמין זה עתיק יומין הוא בן למעלה מארבע מאות שנה, בבית עלמין זה שוכנים כבוד, ענקי רוח שקמו לעם היהודי בתקופה האפילה של ימי האינקוויזיציה.
 בבית עלמין זה טמון הרב מנשה בן ישראל מחבר ספר מקווה ישראל ומיסד הדפוס העברי באמסטרדם, הרב מנשה בן ישראל שהצליח בחוכמתו לשנות הרבה מדפוס החשיבה הנוצרי האנטישמי ואף שכנעה את כריסטינה מלכת שבדיה ליישב יהודים בארצה, כמו כן טמון בבית עלמין זה גדול הלוחמים בפילוסופיה המודרנית הרב שאול מורטירה בעל הגבעת שאול  שעסק רבות בהחזרתם של היהודים האנוסים לתורת ישראל בגאון.
בכניסה לבית העלמין מוצב כתב החרם על הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה שחטא והחטיא וזה תרגומו: "בגזירת עירין ובמאמר קדישין אנו גוזרים חרם, נידוי, אלה ושמתא על ברוך דה אספינוזה, בהסכמת האל יתברך וכל הקהל הקדוש הזה.. ארור יהיה ביום וארור בלילה, ארור יהיה בשוכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, וה' לא ירצה בכפרתו ותבער בו חמת ה' וקנאתו... "ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום" ואנו מזהירים שאיש אינו רשאי להתקשר עמו בעל פה או בכתב, ולא לעשות לו שום טובה, ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת... ולא לקרוא שום חיבור שעשה או שכתב.
אלא שלמרבה הפלא  על רוב המצבות אשר עדיין עומדות על תילן ולא שקעו באדמתה הבוצית של הולנד ניתן להבחין בסמל מוזר המעורר תהייה, זהו סמלם הידוע של שודדי הים, חריטה של גולגולת ועל גבה עצמות מצטלבות. הדבר ללא ספק גורם לכל בר דעת לברר מדוע חרטו היהודים בגאון על מצבות קרוביהם את סמלם של שודדי הים?
מעקב אחר אחת המשפחות החשבות של מגורשי פורטוגל אשר נתיישבו בהולנד מאיר את עיניינו סיפורם של משפחת קוריאל .
במשפחת קוריאל היו שלשה אחים אברהם יעקב והאח המומר פרנצ'יסקו ששימש אף כאינקוויזיטור ומונה לארכיבישוף הראשון של מקסיקו, האח יעקב הידוע בכינויו דייגו פרז ד'אקושטא חזר ליהדותו בגלוי והחליט לקחת נקם מהכנסייה הקתולית, הוא הקים צי אוניות אשר שמו לעצמם מטרה להכות את הצי הספרדי שוק על ירך ולשדוד את אוצרותיו, בעוד הצי הספרדי האדיר מגיע לאיים הקרביים ובוזז מילידי המקום מכל הבא ליד זהב כסף יהלומים ותכשיטים, ארבו להם אוניותיו של ד'אקושטא אוניות בהם ישבו מלחים יהודים שומרי תורה ומצוות מחד ומאידך חגורי חרבות ומלומדי מלחמה.
במארבים מתוכננים היטב היו אוניות אלו מתנפלות על אוניות הסחר הספרדיות ומרוקנות מהן את רכושם, היה בזה נחמה פורתא  בנקמת דם אחיהם המעונים, אחיהם  שעלו על המוקד באוטו דה פה  ואלו אשר נפחו את נשמתם במרתפי העינויים של האינקוויזיציה .
יעקב קוריאל לא היה היחידי רבים מאנוסי ומגורשי ספרד הצטרפו לצי ההולנדי,וזאת  תחת אוניות בעלות דגל שחור עליו חרטו את סמל שודדי הים ופשטו על אוניות סחר ספרדיות את האוצרות הבזוזים היו מעבירים לשלטון לא היה להם צורך באוצר הכספי כל רצונם היה להטיל מורא על הצי הספרדי ולנקום בזעיר אנפין את נקמתם.
יעקב קוראיל החליט לעלות לחון את עפרה של ארץ הקודש ולעזוב את שוד האוניות זכה להסתופף בעיר צפת תחת צילו של רבי חיים ויטאל עסק בתורת הסוד יחד עם גורי האר"י זכה ונטמן תחת מרגלותיו של האר"י הקדוש בבית החיים של צפת, ואילו ידידיו הספנים אלו שזכו להגיע לקבר ישראל בהולנד או בריכוזים היהודים אשר באיים הקרביים חרטו על מצבותיהם את הסמל של שודדי הים לאות גבורה וכבוד על שנקמו נקמת דם אחיהם השפוך .