זה עתה חזר אברהם מהר המוריה, שם חווה את הקשה שבניסיונות שהביא עליו האלוקים, את ניסיון עקידת יצחק. עתה הוא עומד ליד מיטת אשתו הדגולה אשר מתה בעת שעשה את דרכו בחזרה מהר הניסיון והאמונה. הוא מטולטל מניסיון האמונה שבו התנסה במרומי ההר, אל ניסיון חדש שהתרחש בהיעדרו. ניסיון הסתלקותה הפתאומית של שותפתו הגדולה והנאמנה לכל אורך דרכו המיוחדת. אם לא די בכך, הרי שניסיון זה היה כרוך בניסיון נוסף, קשה אף הוא. הוא, אברהם, אדוני הארץ לעתיד, חייב להתמקח עם בני חת, בעליה הזמניים של הארץ, על הזכות לקבור את אשתו בארצו שלו, בארץ שהבטיח האלוקים להורישה לבניו.

עתה עומד אברהם ליד ארונה של אשת נעוריו ומבכה אותה, כפי שנאמר: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כ"ג, ב').

יום ההסתלקות מן העולם הוא יום סיכום לשנות החיים כולן. אין לך שבח גדול יותר שניתן לשבח בו את האדם, מן השבח המתאר את חייו כחטיבה אחת שלמה. חטיבה שרעיון וחזון מרקיעי שחקים, כחזונו של אברהם, מפעילים אותה ללא זעזועים - בכל נפתולי החיים. לצורת חיים כזאת אין כמעט אח ורע בין בני אנוש. גדול היה אפוא אבלו של אברהם. ואז, בעודו נתון לשרעפיו ולבכיו: "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת" (בראשית כ"ג, ג'). הוא קם כדי לקנות אחוזת קבר לרעייתו, לו ולשאר אבות האומה.

אברהם העשיר ונשוא הפנים, המכובד על הכול, כפי שנאמר: "נשיא אלוקים אתה בתוכנו" (שם ו'), עומד כעני בפתח. לאברהם, שאלוקים הבטיח לו את ארץ כנען, לא היתה בארצו שלו אף פיסת קרקע אחת לקבור בה את אשתו.

משום כך, חייב היה אדון הארץ לעתיד, לבוא בדברים עם שליטיה הנוכחיים. להיכנס איתם למשא ומתן ולשטוח לפניהם את בקשתו לאחוזת קבר בארץ מגוריו.

פעולותיו של אברהם אבינו ברכישת מערת המכפלה נועדו להוכיח ליושבי הארץ את האמונה בה', מחיה המתים. כוונתו של אברהם אבינו בקניית מערת המכפלה היתה להנחיל לעולם את האמונה בהשארת הנפש ואת האמונה ביום הדין הגדול שיתקיים לעתיד לבוא, ביום שבו יקומו ישני עפר מקברם לתחייה.

בני חת, תושבי חברון, היו סבורים שקבורת המת היא עניין של כיבוד זכרו האחרון של הנפטר בעיני החיים. מנקודת ראות זו הם הסבירו לאברהם שאין צורך להשקיע ממון ברכישת קבר: "במבחר קברינו קבור את מתך" (בראשית כ"ג, ו'). לדעתם, אין כל משמעות לעובדה שחלקת הקבר אינה שייכת לנפטר. למי מפריעה העובדה שהקבר הוא זמני, והוא יחזור בבוא העת לרשותם של בני חת? הן עד אז לא ייוותר מן המת כל זכר. באותה שעה גם ההלוויה המכובדת שנערכה בזמנו כבר תישכח כליל.

אך אברהם אבינו הסביר לבני חת שאין הוא זקוק למקום שבו ניתן לקיים טקס קבורה. הוא גם אינו מעוניין להזדקק לחסדיהם של בני חת, שיעניקו לו את מיטב קבריהם. אף שכל חייו נדד ממקום למקום, ומעולם לא טרח לרכוש נחלה בארץ שהובטחה לו, ועד עתה הוא רק בבחינת: "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כ"ג, ד'), הוא עומד על כך שתינתן לו אחוזת קבר במחיר מלא. מטרתו שהמקום יהיה שייך לו בקניין גמור ונצחי, ללא פשרות.

אברהם גייס את כל בני חת, כדי שישפיעו על עפרון למכור לו את המערה. הוא לא הסתפק בקיום המקח בארבע עיניים. לדעתו, המקח חייב לקבל את אישורם של כל בני חת: "לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (בראשית כ"ג, י"ח). התמורה שולמה מיד לעיני כולם בכסף עובר לסוחר, כדי למנוע כל אפשרות של ערעור עתידי.

בני חת הכירו את אברהם וידעו שהוא אינו מייחס חשיבות לענייני נחלה ואחוזה. התנהגותו בפרשה זו היתה תמוהה מאד בעיניהם, חידה סתומה: מדוע המת זקוק לבית משלו?

אך המסקנה התבקשה וגם הובנה מאליה. אם המת זקוק לאחוזת נחלה, לא ייתכן שהגוף הוא אוסף של בשר ועצמות שסופם אך להירקב. חייבים לומר שלגוף זה תהיה תקומה בעתיד. לשם כך חשוב לו לקבל משכן קבוע. בני חת ראו לפניהם לראשונה מת שכולו חי, אדם שמאוהל ארעי בחייו מכניסים אותו לדירת קבע לאחר מותו. הלווייתה של שרה אמנו חוללה מהפכה בתפיסת עולמם של כל בני חת. אמונה חדשה חדרה לעולמם: האמונה בתחיית המתים.