הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שארץ ישראל תהיה נתונה לזרעו לעולם, וכך נאמר: "כי כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית י"ג, ט"ו). התורה הזהירה אמנם את ישראל שאם יעזבו את התורה, הם יגלו מארצם, והארץ תיהפך לשממה, אולם יחד עם זאת, נוספה כאן הבטחה שגם במצב זה, ארץ ישראל תישאר של עם ישראל, ולא תהיה ביכולתם של הגויים לרשת אותה ולשבת בה ישיבת קבע. וכדברי הפסוק בתורה: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כ"ו, ל"ב).
ארץ ישראל שומרת אמונים לעם ישראל. ואכן, מה נפלא הדבר! הארץ שהיתה מיושבת בעבר הרחוק במיליוני תושבים יהודים, נשארה שוממה במשך קרוב לאלפיים שנות הגלות. הגוים שכבשוה ניסו לישבה, אך הדבר לא עלה בידם. במשך רוב שנות הגלות מספר תושבי הארץ הנכרים לא עלה על עשרות אלפים בודדים. הארץ לא פרחה והם חיו בתוככי השיממון.
יוונים ורומאים רבים התיישבו בה בזמן הכיבוש הרומאי. בסוף ימי בית שני היה בארץ ישוב גדול של נכרים, אולם הוא החזיק מעמד, רק כל עוד היה בארץ ישראל גם ישוב יהודי גדול. עם חורבן הארץ וגלות ישראל, התבטל גם היישוב היווני-רומאי ונותרו ממנו מתי מעט בלבד.
בתקופה מאוחרת יותר הפכה הארץ להיות קדושה לכל העמים, הן לנוצרים והן למוסלמים. נערכו אליה מסעות מיוחדים במינם - מסעי הצלב - בהם נסעו מאות אלפי איש מארצם כדי לכבוש ארץ רחוקה ושוממה, רק מחמת קדושתה בעיניהם. למותר לציין, שנסיונות האחזותם בה לא החזיקו מעמד.
בתחילת כיבוש הארץ על ידי הטורקים, הצליחו הטורקים להחיות את הישוב ולבססו במידת-מה, ומספר תושבי הארץ הגיעו לכשלש מאות אלף. אולם ההשגחה העליונה סובבה, שרעידות אדמה תכופות פקדו אותה, הארבה פשט וכילה בה כל חלקה טובה, מגיפות פרצו והפילו חללים רבים, ובנוסף לכך עברו עליה מלחמות ומרידות שונות. לא זו בלבד שבנין הארץ נפסק, אלא שגם מה שהצליחו הטורקים להקים ולבנות - נחרב.
כך היה המצב במשך כל שנות הגלות. הגוים לא מצאו מנוח לכף רגלם בארץ ישראל, והיא נותרה נאמנה לעם ישראל בלבד. לפני כמאתיים שנה, כאשר עלו לארץ ראשוני העולים, תלמידי הגר"א והבעש"ט, הם מצאו אותה חרבה ושוממה, שמספר תושביה עשרות אלפים בלבד. רק עם חידוש הישוב היהודי בארץ ישראל, החלה הארץ לתת שוב את פירותיה ולהתנער משממונה. ניתן לראות ולהווכח בחוש, שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל, כפי שאכן הבטיח הקב"ה מראש לאברהם אבינו.
|
הרשם עכשיו!
