|
|
|
השאלה
|
|
כיצד לא נשכחה התורה מעם ישראל למרות כל הגלויות והרדיפות?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
ההבטחה הנבואית שתורת ישראל לא תישכח מעם ישראל, כפי שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים ל"א, כ"א), כוללת גם הבטחה, שכל הקמים נגד התורה יכשלו.
רבות מאומות העולם גזרו על עמנו גזרות שמד, כגון: אנטיוכוס היווני והרומאים שאסרו לימוד תורה, ועם ישראל צלח אותם.
אומנם ההבטחה האמורה כוללת גם את כשלונם של נסיונות יהודיים מתוך המחנה להשכיח את התורה. נציין ציוני דרך במאבק זה לאורך ההיסטוריה היהודית:
על תורת ישראל קמו בכל הדורות אויבים מבפנים. היו אלו מסיתים, נביאי שקר ומשיחי שקר, שמטרתם היתה להרחיק את עם ישראל מאביהם שבשמים ומתורתו. למרות תופעות אלו, שמר הקב"ה על תורתו, והיא לא נשתכחה מישראל.
בימי בית המקדש הראשון הועמדה תורת ישראל בסכנה על ידי היצר הרע של העבודה זרה, שהיה אז במלוא תוקפו. יד המלכים והשרים היתה ראשונה במעל, עד שבתקופות מסויימות גברה ידם של החוטאים, והם הרגו את נביאי ה'. היה זה זמן כה קשה, עד ש"לא נותרו בישראל, כי אם שבעת אלפים אשר לא כרעו לבעל" (מלכים א', י"ט). למרות הכל, לא הצליחו עובדי עבודה זרה אלו לשנות את אמונתו של העם, והוא נותר דבק בתורתו. עובדי הבעל נשכחו זה מכבר מתודעת העם, ואילו חוט השדרה של העם נותר החלק הנאמן לתורה ולמצוות.
בימי בית שני קמו על תורת ישראל מהרסים שניסו להחדיר את תרבות יון לאורחות חייו של עם ישראל, היו אלו המתייוונים שחוללו הרס רב ברוח העם. אחרי המתייוונים פעלו ממשיכי דרכם, הצדוקים, שניסו להרחיק את עם ישראל מהתורה שבעל פה. באותה תקופה שלט בעם ינאי המלך, שנהה אחר הצדוקים והרג כמעט את כל חכמי התורה. הורדוס, העבד האדומי האכזר, הרג אף הוא בחכמי ישראל.
נגד המתייוונים קמו מתתיהו החשמונאי ובניו וניצחום. מול הצדוקים נלחמו חכמי ישראל, שמעון בן שטח וחבריו. בחסדי ה', הם הצליחו לבטל את השפעת הקמים על התורה. וראה זה פלא, מהמתייוונים ומהצדוקים לא נותר זכר, ואילו עם ישראל נותר נאמן לתורתו.
בתקופת הגאונים נאבקה שוב תורת ישראל במחריביה. הפעם היו אלו הקראים. הם ניסו להרחיק את עם ישראל ממסורת התורה שבע"פ. בתקופה זו קם לתורת ישראל מושיע - רב סעדיה גאון, שבתורתו, בספריו ובפעולותיו יצא חוצץ נגד הקראים והשפעתם.
בתקופה מאוחרת יותר התפשטה הפילוסופיה העקרה, בעיקר בספרד. היא הסירה רבים מצעירי ישראל מהאמונה הטהורה, ושוב עמדו חכמי ישראל בפרץ, והרמב''ם בראשם, וחיזקו את העם באמונה בה' ובתורתו.
בתקופה האחרונה קמו על תורת ישראל תנועת ההשכלה ודומותיה, שמטרתן היתה להרחיק את עם ישראל מהתורה ומהאמונה. בלב קטני האמונה התעורר החשש שהפעם יעלה הדבר בידם, ובעוד דור או שנים לא ישארו, חלילה, יהודים שומרי תורה ומצוות. אולם הקב"ה שמר על תורת ישראל. מול תנועת ההשכלה קמה תנועה חדשה, היא תנועת החסידות שיסד רבי ישראל בעל שם טוב. היא עצרה בעד הרוחות הזרות שנשבו מגרמניה, לבל ישטפו גם את אירופה המזרחית. בליטא, בהשפעת הגאון מוילנא, גבר והתחזק לימוד התורה, ותלמידו, רבי חיים, הקים את הישיבה הראשונה בוולוז'ין, שהפכה להיות "אם הישיבות". ישיבת וולוז'ין והישיבות שקמו בעקבותיה היו למגן בפני ההשכלה הברלינאית. בקרוב לאותה התקופה זרחה בפרשבורג שמשו של החת"ם סופר. הוא לחם את מלחמתה של התורה וביצר את חומות היהדות הנאמנה בהונגריה ובסביבותיה, ומרבית היהודים שם נשארו חרדים לדבר ה'. גם בגרמניה, ערש ההשכלה, קם מושיע לתורת ישראל בדמותו של רבי שמשון רפאל הירש, שהחזיר עטרה ליושנה והוכיח שאין כל סתירה בין המדע לאמונה.
לאורך תקופות שונות נשרו חלקים גדולים מעם ישראל. רבים התרחקו מהתורה ומשמירת המצוות והתבוללו בגויים. הסכנה לקיום העם נראתה מוחשית. מי יכול היה לחזות מראש את קיומה של התורה בכל המצבים ולערוב לכך, שלמרות כל הקמים עליה תישאר תורת ישראל חיה וקיימת, ועד היום ימשיכו רבבות מישראל להגות בה?
נותן התורה הוא זה שכרת ברית עם עמו ישראל, והוא זה ששמר עליה מכל משמר עד היום הזה. וכך נאמר בנביא (ישעיהו נ"ט, כ"א): "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעתה ועד עולם". הברית נכתבה בתורה עצמה וניתנה לנו כהבטחה לכל הדורות. ההתרחשויות הרבות שצויינו לעיל, ורבות שלא צויינו, מהוות תעודה לדורות שה', שומר ישראל, שומר גם על תורת עמו ישראל לעד.
התורה גלתה מארץ ישראל עם בניה ועברה גלגולים רבים וקשים. תופעה מעניינת היא שעם חורבן מרכזי התורה בארץ מסויימת, קמו מיד במקומם מרכזי תורה במקומות אחרים, ובאופן זה התקיימה ההבטחה האלוקית "כי לא תישכח מפי זרעו". בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו ולהשכיח מאיתנו את תורתנו באמצעים שונים, והקב"ה מצילנו מידם ושומר את הבטחתו לישראל.
קיומו הפיזי של העם וקיומה של התורה בתודעתו של העם ובסדרי חייו, הם מן הפלאים הגדולים ביותר במהלך ההיסטוריה הכללית כולה. ניצבת לפנינו תופעה שאין לה אח ורע בתולדות כל העמים. בגלויות השונות בא עמנו במגע עם תרבויות זרות במשך אלפי שנים, ואף על פי כן נשארה התורה בצורתה המקורית ובטהרתה. עובדה זו מעידה כמאה עדים כי הקב"ה מקיים את הבטחתו לשמור על עם ישראל ועל תורתו לבל ייפרדו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
