|
|
|
השאלה
|
|
מה הקשר בין מזל מאזנים לחודש תשרי?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
עם עלות השחר ביום א' בתשרי, מופיעה במזרח השמים קבוצת כוכבים דמויית מאזניים. המאזניים מסמלים את המשפט, כפי שנאמר: "פלס ומאזני משפט לה" (משלי ט"ז, י"א).
א’ בתשרי הוא היום הראשון בשנה החדשה. זמן של חשבון נפש ושל הערכה מחדש, הן במישור האישי של האדם והן במישור הכלל עולמי.
הבחירה החופשית היא המובילה את כל מהלכיו של האדם בעולם. השכר הוא גמול על ניצול איכותי ונכון של האפשרויות שניתנו לו. העונש ניתן על שימוש לא נכון בכוחות אלו. הדין - המאזניים - מאפשר שיקול ואיזון מחדש של מערכת זו, סיכום של העשיה מחד, ושל המחדלים מאידך.
ימי הדין לא נועדו לבלום את כוח היצירה שניתן לאדם, להפך: אלו הם ימי מאזן, המקובלים בכל חברה עסקית, כחלק מהפעילות השוטפת. המאזניים, השיקול והדין שומרים על 'עסק' העולם מאבדון!
אדם הראשון נברא ביום א' בתשרי, יום עלייתו של מזל מאזניים באופק. כל האנשים בתבל הם צאצאיו, ולכן מזל מאזניים אינו ייחודי לאלו שנולדו בחודש זה, אלא הוא מזלו של כל אדם המהלך עלי אדמות! ביום זה נערך דין לכל באי עולם.
ביום כ"ה באלול, היום הראשון לבריאה, ברא הקב''ה עולם חדש. לפני בריאת העולם לא היה במציאות כל קיום פיזי - היה זה מצב של "אין". הבריאה היתה חידוש, יצירת קיום ה"יש" - "יש מאין".
תהליך הבריאה נמשך ששה ימים, בכל יום נברא חלק נוסף בבריאה. כל חלק הוא שכלול של הבסיס שנברא ביום הראשון. בכל יום יצר הבורא קיום חדש, עד שביום השישי, א' בתשרי, נשלמה הבריאה ביצירת האדם.
כבעלי חשיבה אנליטית, המנתחים ומגדירים כל יום כיחידה נפרדת, קשה לנו להבין את מצב הבריאה ביום הראשון לקיומה. השמים והארץ טרם הופרדו זה מזה. החומר שנברא ביום זה אינו החומר בצורתו המוכרת לנו כיום. היה "תוהו ובוהו". "תוהו" - שמתהה (גורם פליאה ותהיה) את האדם, איזה שם יקרא לו? "בוהו" - קיצור המילים "בו הוא", כל מה שקיים ומוכר בבריאה גנוז בו.
ביום הראשון נברא האור - מצב קיומי של הארה בהירה של המקור העליון שבבריאה, אשר לנו אין אפשרות להביט בה.
ביום השני הופרדו השמים מן הארץ ונוצר עמעום של אור המקור. מעתה נראו השמים והארץ כיחידות נפרדות. האדמה שעליה יחיה האדם קיבלה את צורתה, וגם השמים שמעליה. העמעום שחל בבריאה לא כיבה את האור העליון לחלוטין, אלא העלים וגנז אותו אל תוכו. היקום נקרא 'עולם', מלשון העלם.
ביום השלישי הופרדו היבשות מן הימים וקם עולם הצומח.
ברביעי נתלו המאורות ברקיע. באמצעותם ייקבעו גם יחידות מוגדרות של זמן (יום, לילה, חודש, שנה).
ביום החמישי נבראו העופות, הדגים והשרצים.
בעלות השחר של יום שישי נבראו החיות והבהמות. לבסוף באה בריאת האדם אשר השלימה את המעגל. בכוחו של האדם לגאול את העולם מן ההעלם שנגזר עליו ולגלות את צפונותיו הרוחניות.
האדם הוא תרכיז של חומר ורוח - גוף ונשמה, המתפקדים כיחידה אחת. אם ישכיל לנצל את הכוחות שבידו, אם יבין שעליו לגלות את גנזי היקום שעליהם הוא חולש, כי אז יגאל את העולם מהעלמו וישיבו כאבידה אל בעליה.
הידיעה כי ההבנה בבריאה אפשרית רק מן היום השני ואילך, מובילה למסקנה כי העולם הנראה הוא רק בבואה של מערכת עליונה יותר - של כל מה שהיה קיים ביום הראשון בצורה ערטילאית.
בריאת האדם ביום ההארה של מזל מאזניים אינה מקרית. היכולת למצוא את האיזון הנכון בין עולם החומר הגלוי לבין עולם הרוח הגנוז, הוא תפקידו של בן אנוש בעולם.
בא' בתשרי כל בני העולם עוברים לפני ה' "כבני מרון" ביטוי תלמודי לכבשים היוצאים למרעה אחד אחד, במובן דין אישי, או כחיילים במסדר, ואז הדין הינו על התפקוד בקבוצה. ביום זה מביט ה' על בני האדם הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט, לראות האם פעלו כיאות, האם השכילו להוציא את כוחם אל הפועל באופן הנכון, כי אז יזכו בדין.
המאזניים נראים בעלות השחר של יום בריאת האדם, הוא היום שבו קיבל האדם את השלטון על העולם ובו ביום חטא והסיט את הבריאה מן המסלול המיועד לה. מאזנים אלו הם עוגן הצלה לאדם ולעולם. הדין המתקיים ביום זה וקול השופר הנשמע בו, פונים למי שרוצה להאזין לזעקת העולם המתחנן לתיקונו, ומסייעים לו להיות מאוזן ולהאזין לזעקת הנשמה המתריעה מפני ירידת עולם החומר. היא משמיעה לפניו את זעקת המקור הנקי והטהור השואף להגיע ולהעפיל אל בוראו.
השהייה הממושכת בבית הכנסת וסדר התפילות שתיקנו לנו קדמונינו לראש השנה מסייעים לנו להתכנס ביום זה לתוך עצמנו, לערוך את חשבונו של עולמנו הפרטי ואת חשבונו של העולם כולו. תוצאותיו של מאזן זה – בידינו הם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
