|
|
|
השאלה-בנימין
|
יש הקביעה הפילוסופית שכל דבר שאין לו ההתחלה לא יכול להיות לו סוף שמאותו סיבה שאין לו התחלה לא יהיה לו סוף וזה המושג נצח היה הוה ויהיה לעולם. אותו קביעה פילוסופית קובעת שכל דבר שיש לו התחלה מחייב שהיה לו סוף שמאותו סיבה שיש לו התחלה יהיה לו סוף(שאם הוא היה נצחי הוא לא היה נברא)א"כ מה הכוונה שעם ישראל ייתקימו לנצח עד כמה שהם ברואים?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת נח גוטמן
|
שלום וברכה,
שני תשובות על שאלתך.
א. כל הקביעות הפילוסופיות מהסוג הזה, נשענות על השכל אנושי המוגבל. הפילוסופיה האריסטוטלית ראתה בחישובים השכליים הללו תורה למשה מסיני. ואולם, אריסטו וחבריו היו נחרדים לשמוע על הגילויים של המאה האחרונה בפיזיקה. שערותיהם היו סומרות למשמע סיפורים כמו ניסוי שני הסדקים, תורת חוסר הוודאות, ועוד. הפיזיקה המודרנית הפכה את הנסיון להבין כל דבר בשכלנו המוגבל, על ידי סדרות של תרגילים מחשבתיים, לנחלת ההיסטוריה. השכל שלנו יכול לדון מעצמו אך ורק בדברים שאנחנו רגילים אליהם מחיי היום יום, ולא בדברים שהם למעלה שהשגתנו. ולכן עלינו לקחת את הקביעות הללו בערבון מוגבל.
ב. בספר הזוהר כתוב על הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים" - מאי דנפח, מדיליה נפח. ואף על פי שוודאי צריך להיזהר מלהבין את הדברים כפשוטם, והעושה כן עלול ליפול במחשבות כפירה, אבל בכל זאת נראה מדברי הזוהר שיש איזו בחינה שכביכול יש איזו שייכות בין נשמת האדם, לבין הבורא, שאע"פ שהאדם הוא נברא גמור, מכל מקום רצה הקב"ה שיהיה נחשב כך באיזה צד. ולכן, כשם שהקב"ה הוא נצחי, כך זכו נשמות ישראל שדבקו בקב"ה להיות נצחיות.
בברכה, נח.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
