מאיכן המנהג לעמוד בצפירה? האם זה מנהג גויים?

שלום וברכה, הרעיון לציין ימי אבל על אסונות לאומיים הוא רעיון כלל אנושי, שמקורו במוסר האנושי הבסיסי, שמכיר בעובדה שהאדם איננו סתם בעל חי או רהיט, שכאשר מסיימים את השימוש בו משליכים אותו לפח האשפה וחסל. גם חז"ל קבעו דיני אבילות לכל אדם פרטי, וגם ימי אבל כללים, על אסונות כמו הריגתו של זכריה בן אחיקם, ועוד, מלבד ימי אבל על חורבן בית המקדש. השאלה היא מה הדרך הנכונה להתאבל על המתים בכלל ועל אסונות כאלו בפרט. כל צורת עריכת הטקסים בימי הזכרון של מדינת ישראל, הם טקסים שזרים לתורת ישראל ולרוחו של עם ישראל. אין זה אומר חלילה שעלינו להתעלם מימים אלו. כאשר אדם מתהלך ברחוב בשעת הצפירה הוא מפגין זלזול בערכים של החברה הסובבת אותו, זלזול מיותר שעלול להביא לחילול השם ולהרחבה מיותרת של הקרע הקים בלאו הכי בחברה הישראלית. חשוב לציין, שמנהגי ימי הזכרון אינם מהוים "מנהגי גוים" במובן ההלכתי של הדבר, אלא רק במובן הרעיוני - השקפתי, ולכן אין בהם איסור גמור, למרות שהם אינם עולים בקנה אחד עם רוח ישראל סבא. תעיד על כך העובדה הידועה על גדולי ישראל כמו הרב מבריסק, שלמרות קנאותו הגדולה לא נמנע מלעמוד בשעת הצפירה כאשר הוא נקלע לרשות הרבים בשעת הצפירה. בברכה, נח.