האם יש מניע הגיוני לאנטישמיות?

ה"אנטישמיות" היא ההגדרה הכוללת של כל ביטויי השנאה של אומות העולם כלפי עם ישראל על גווניו השונים. ימיה של שנאת ישראל זו היא כימי היותנו לעם. מאז ועד עתה לא נס ליחה ולא פג תוקפה של אותה שנאה. דומה שאין עם ואין דור הנקי ממנה. שנאה זו היא עקרונית ובלתי מותנית. היא גם אינה תלויה בדבר, לא בתכונות אישיות של השונא, לא באופיו הלאומי, לא במצב כלכלי ולא בתנאים חברתיים, לא בצורת המשטר ולא בהתייחסות האזרחים אליו, לא בהצלחת היהודים ולא בכשלונם, לא ביופי ולא בכיעור, לא בנחשלות ולא בקידמה. בכל אלו התנסינו - והשנאה בעינה עומדת.

שונאים אותנו בתואנות אין ספור: על היותנו טובים מדי ועל היותנו מוצצי דם; על שאנו בדלנים ועל שאנו מתערבים בחיי העמים יתר על המידה. שונאים אותנו בתקופות שפע כלכלי ורודפים אותנו בעת שפל. מואסים בנו הן במשטר מלוכני, הן במשטר דיקטטורי והן במשטר דמוקרטי. כאשר משתררת אנרכיה, אנו מהווים טרף ראשון לכל בוזז. רואים בנו אחראים לכל כשלון, אך אנו מיותרים בעת הצלחה. מכים את המתרפס, אך גם תוקפים את זקוף הגו. מונעים את קיום מצוות התורה, אולם לא קולטים את המתבוללים. בכל שעה ובכל מצב מצויה עילה לשנאת ישראל.

מבט מעמיק לאחור, מבעד לכל הגלויות ועד לימי האבות, מוכיח בברור כי לא ניתן לתלות את האנטישמיות במצב נתון כלשהו. אנו מוצאים אותה בתנאים שונים, ואף בתנאים הסותרים זה את זה. היא פרחה והכתה בנו במצבים שהם קוטביים זה לזה.

עובדת יסוד למדנו מדברי חז"ל: "הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב". עשיו מסמל את אומות העולם, בעוד יעקב מסמל את כלל האומה הישראלית. כלל זה אינו טעון הוכחה, הוא מהווה הנחה פשוטה ויסודית: "בידוע". הוא גם אינו תלוי במאומה. השנאה אינה זקוקה לסיבה שתיצור אותה, היא נזונית מעצמה, פורצת מכוחה שלה, גואה וגולשת אל מעבר לגדותיה מכוחו של מוקד המצוי בקרבה.

שנאתו של עשיו מוטבעת בלבו עוד בהיותו ברחם אמו, באותה שעה שעליה נאמר בתורה (בראשית כ"ה, כ"ב): "ויתרוצצו הבנים בקרבה". עשיו לא הצליח לבצע את זממו כלפי יעקב בחייו, אך הוא לא נטל עמו את שנאתו אלי קבר. הוא הוריש אותה לצאצאיו בצוואת דמים. וכך מלמדים אותנו חז"ל: "אמר עשו לעמלק (נכדו): "כמה יגעתי להרוג את יעקב ולא ניתן בידי, תן דעתך לגבות את נקמתי". מורשת-שטנים זו המציבה כל נצר של בית עשיו במארב עקבי ותמידי נגד בני ישראל, מתוך מטרה לפגוע בהם ולהשמידם, לא נעלמה מעיניו של יעקב. יעקב שוטח תפילה לפני אדון כל (בראשית ל"ב, י"ב): "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", הצל נא את בני לעתיד לבוא מיד בני בניו של עשיו.

השורש של שנאה זו אינה איבה אנושית גרידא, היא נעוצה בעימות שבין הטוב והרע בעולם הנצח, בשאיפת השטן לעקור את התורה ואת ההולכים בדרכה. הטוב והרע אינם מסוגלים לדור בכפיפה אחת. כוחות השטן אינם משלימים כלל עם קיומו של עם ישראל, מקבלי התורה ושומרי מצוותיה.

*

למעשה, קיימת דרך להקל על תוצאותיה ההרסניות של שנאה זו. בכוחנו למזער את נזקי האנטישמיות. הדרך היא להיות מנותקים מאומות העולם. בלעם הרשע זיהה דרך זו: "הן עם לבדד ישכון" (במדבר כ"ג, ט'), הבדידות מועילה לעם. כאשר העם מתערה במשפחת העמים, התוצאות הן הרות אסון.

בנוסף יש לדעת שקיים תנאי הכרחי להצלחתה של דרך זו, והוא מוזכר בחלקו השני של הפסוק: "ובגויים לא יתחשב". הנהייה אחרי העמים והרצון להיות עם ככל הגויים, הם לנו לרועץ.

בעינינו ראינו את התגלמותה של שנאת עשו ליעקב בשואת אירופה, שם היא עלתה לשיא בלתי מושג באכזריותו. מיליוני אחינו, קדושי עליון, בהם זקנים נשואי פנים, נשים ענוגות, ילדים תמימי סבר, נערים ונערות פורחים בימי עלומיהם - כולם הובלו אל משרפות האש, עונו בחמת שטנים ונעקרו מארץ החיים. איש לא נוקה מידיהם הטמאות של המרצחים, לא היהודי השלם, שדמותו סימלה את המראה היהודי, ואף לא דור שלישי למתבוללים. כולם יחדיו הובלו לטבח. העם שהובילם לטבח היה עד לאותה שעה סמל התרבות. עם שאנו השכמנו לפתחו כדי להנות מחכמתו, להידמות לו ולהתחבר לבניו. היש עדות חותכת מזו לעובדה שאין גבול לשנאת העמים כלפינו? היש הוכחה ברורה יותר, שתרבות, נימוס, מדע ומשטר מתוקן אינם מהווים פתרון לבעיית האנטישמיות?

מלבד עצת ההתבדלות שהוזכרה לעיל, חשוב שנמשיך להרהר אודות מציאת פתרון לבעיה זו. שאלה מעשית וגורלית כאחת ממשיכה לנסר בחלל: אמנם אין אנו יכולים לעקור את שנאת העמים כלפינו, אולם אולי נוכל לפחות לבלום אותה ולמנוע מהעמים מלבצע את זממם? עינינו רואות שגם מול מדינת ישראל ניצבים עמי ערב ועמים נוספים וכולם חורשים מזימות, חלילה, בנוסח ההמני הידוע (אסתר ג, י"ג): "להשמיד, להרוג ולאבד". מהי התשובה למצב זה? היא מצויה בחז"ל: "אמר רב אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו (כלומר, האם אנו מסוגלים להתנכל לה)? אמר: לכו וחיזרו על בתי כנסת ובתי מדרש שלהם, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם, אין אתם יכולים להזדווג (להתנכל) להם, שכך הבטיחם אביהם ואמר להם (בראשית כ"ז, כ"ב): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסת, אין הידים ידי עשו. ואם לאו, הידים ידי עשו". האמצעי העומד מול שנאת עשו, הוא קול יעקב – קול לימוד התורה!

אנו מצפים להתגשמות החזון של הנביא מלאכי (פרק ג', י"ב): "ואשרו אתכם כל הגויים", יגיע יום שבו האומות תקלסנה את ישראל. הגאולה השלמה תהיה הן גאולת העולם הגשמי והן גאולת הרוח. באותה שעה לא תהיה עוד שנאה לישראל, לא יהיו מלחמה ומדון, העולם ינהה אחר הכרה בטוב והעלמות הרע לאור התורה. הכל יחפצו להתקרב לישראל ולחסות בצילם. בשעה זו תכלה האנטישמיות מן העולם, ושוב לא נפגש בשנאתו של עשו, כי היא תעלם מעולמנו.