העובדה שזרע עמלק התבולל בין האומות, גורמת לכך שהשפעתו הקלוקלת מורגשת בעליל בכל אשר נפנה. השפעה זו מחלחלת באפיקים שונים לא רק אצל אומות העולם המתנכלות לישראל, אלא גם בתוככי עם ישראל. השחיתות שהביא עמלק לעולם, אינה יודעת גבולות, היא מגיעה בערוצים גלויים וסמויים גם ללבבות עם הקודש. על רקע הנחה זו, כוללת השנאה לעמלק גם שנאה לכל מה שהוא מייצג, והמצוה לאבד את זכרו מן העולם, משמעותה לעשות הכל כדי לשרש מן הלבבות כל זכר לשיטותיו הפסולות.
התופעות החיצוניות המתרחשות בעולם, הינן תוצאות של תופעות פנימיות המתחוללות בלבבות. עמלק לא היה מסוגל להתנכל בשעתו לעם ישראל, אלמלא הרפיון הרוחני שחל בלב עם ישראל באותה שעה, רפיון שהתבטא בספיקות באמונה (עיין רש"י שמות י"ז, ח'). עלינו להשתדל לטהר את ליבנו ולהרחיק אותו מדרכו הגלויה או הסמויה של האוייב העמלקי.
עמלק לא היה העם היחיד שהתנכל לישראל, אמנם הוא היה הראשון שפרץ את חומת המורא שהקיפה את עם ישראל בצאתם ממצרים, אולם מאז אין כמעט אומה שלא ניסתה להרע לישראל כאשר היה סיפק בידה.
אף על פי כן הבדל גדול ועקרוני אנו מוצאים בין עמלק לבין שאר העמים. עמלק הוא נכדו של עשו והוא המייצג הרשמי והנאמן של שיטתו. שורש השוני שבין עשו לבין יתר אומות העולם התגלה כאשר בא הקב"ה לתת את התורה לעולם. לפני שהקב"ה נתן את תורתו לעם ישראל, הוא סבב על כל אומות העולם והציע לתת להם את התורה. כל אחת מהן סירבה לקבלה, כל אחת מנימוקיה שלה.
כשבני ישמעאל או עמון ומואב סירבו לקבל את התורה היה זה מפני שתכונתם הפנימית מנעה מהם מלקבל עליהם עול תורה ומצוות; לאלו הפריע איסור "לא תנאף" ולאלו איסור "לא תגנוב". כשבני עשו לא רצו בתורה, היה זה מן הנימוק שרוצחים הם, ולכן, אינם יכולים לקבל את התורה שכתוב בה "לא תרצח". יצר הרציחה שלהם יסודו בתחושת הגאווה והאנוכיות המופרזת השוכנת בליבם, שבגללה אין הם מוכנים לקבל יישות נוספת כלשהי לצידם. תחושת ה"אני ואפסי עוד" שאינה יודעת מעצורים, היא הגורמת להם לרצוח. זוהי מתכונת של רשעות מוחלטת שאינה נובעת מיצר מסויים, אלא מרשעות המזינה את עצמה.
ואכן, גם בעמלק מופיע מוטיב אכזרי זה. מעשי עמלק מתבטאים בחוצפה ובעזות כלפי כל גילוי של קדושה בעולם. זו הסיבה שעמלק הגיע ממרחקים להרע לישראל, על אף שבני ישראל לא התקרבו לגבולו, ולא היה לו כל רווח מהתנכלותו לעם שיצא זה עתה ממצרים.
לכל אומות העולם עשוי להיות תיקון רוחני מסויים. כאשר מידותיהם ותכונותיהם, שכיום משמשות לרעה, יכוונו לאפיק טוב, הן עשויות לסייע לקדושה, ועל כן יש להן מקום מסויים בעולם. אולם הרע של עמלק הוא רוע ורשעות שאין להם כל אפשרות תיקון, ועל כן דינם להימחות כליל מן העולם.
דורנו "זכה" להבין במוחש, מדוע כה עמוקה וקיצונית היא משטמת התורה כלפי אוייב זה. דורנו ראה את העמלק הנאצי בפעולה, וחש היטב על בשרו מהי דמותו של העולם כאשר תורת עמלק מוגשמת ומשליטה את סדריה בחברה האנושית – דור זה מסוגל להבין היטב את ציווי התורה למחות את עמלק.
הדמיון המפליא בין כנופיית היטלר לבין עמלק הקדמון – מדהים ומעורר מחשבה. השקפת עולמם אחת היא, ונובעת מאותו מקור נכפש!
היתה זו שאט נפש מבשורת האמת והצדק. היה זה נסיון להפוך סדרי העולם ולבטל את השפעת היהדות. להשליט את החזקים "המיוחסים" על המון הגזעים "הנחותים", לעקור מן השורש את הזכות לכבוד האדם שהחדירה היהדות לתודעת העולם.
זוהי מלחמה מטאפיסית הנמשכת מאז ועד היום. אין לה דבר עם טכסיסי המלחמה הידועים. היא שונה מהם בתכלית. על כן, כל עוד קיים האויב עמלק, אין שמו וכסאו של ה' שלמים. "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שם י"ז, ט').
כל עוד הוא חי, העולם חסר, ורוח הצדק מקופחת...
|