במה מתבטא ייחודה של ארץ ישראל?

בניגוד לעולם כולו הזוכה לשפע האלוקי באמצעות מגוון של מתווכים, שרים ומלאכים, שברא הבורא כדי להנהיג על ידם את עולמו, זוכה ארץ ישראל לשפע שמיימי ישירות מידי הקב"ה, וכלשון הפסוק (דברים י"א, י"ב): "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד".

השפע האלוקי היורד לעולם, עושה את ראשית דרכו מבחינה רוחנית תחילה לארץ ישראל, ומשם הוא ממשיך את דרכו לכל רחבי העולם. מטרת מסלול רוחני זה להורות כי ארץ ישראל מהווה צינור רוחני, שבזכותו ודרכו ניזון העולם כולו.

לאורך אלפי שנות האנושות היוותה ארץ ישראל את מרכזו של העולם. לכאן היו נשואות עיני מיליונים רבים, בני עמים שונים מרחבי תבל. ואכן, לא בכדי היווה חבל ארץ זה מקום תמידי להתכתשויות ולמלחמות בין בני לאומים שונים ובין בני דתות שונות, אשר איוותה נפשם לשלוט דווקא במקום מרכזי ואסטרטגי זה מבחינה רוחנית ומבחינה גשמית כאחד.

אולם יותר משהיוותה ארצנו מקום מרכזי בחיי האנושות הכללית, במובן הפיזי של הדבר, מוצאים הדברים את ביטויים העיקרי בבחינה הרוחנית, וכדברי המדרש: "כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל היא טבורו של עולם, שנאמר: 'יושבי על טבור הארץ' (יחזקאל ל"ח, י"ב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן השתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם" (מדרש תנחומא קדושים י').

אין הכוונה שהארץ נמצאת באמצע העולם באופן פיזי, אלא שהיא מחברת מבחינה רוחנית את הארצות הנמצאות מכל עבריה, ולכן, יש בה סגולות המתאימות לכל הארצות. זוהי סגולת האמצע, המאחד את הצדדים השונים ליחידה אחת ויונק מהן את תכונותיהן.

דומה, כי כל המתמצא מעט באקלימה המיוחד של ארץ ישראל, על מגוון השינויים הרבים המתלווים אליו, בין מזרח למערב ובין דרום לצפון, וכל הבקי מעט באוכלוסיית בעלי החיים ובאוכלוסיית הצמחים הרבגונית המצויות בשטחי ארץ ישראל, חזקה עליו כי חש בוודאי בעצמו מעט מן המעט את התחושה שארץ ישראל מייצגת ארצות רבות.

בכל מקום על פני תבל יכול האדם להגיע לאמונה בבורא, אולם אין מקום המתאים לקיום מצות האמונה יותר מארץ ישראל. כאן יכול כל יהודי להגיע לשלמות באמונה.

בית המקדש, המקום שבו השרה הקב"ה את שכינתו, הוא מקור האמונה. הבאים בשעריו חשו שעומדים הם לפני ה'. תחושה זו נבעה הן מכוחה של הקדושה שאפפה את המקום והן מכח הנסים וההתרחשויות העל-טבעיות שארעו תדיר בבית המקדש. העליה למקום המקדש במשך כל ימות השנה, ובעיקר התכנסות כל העם בשלושת הרגלים, חיזקה בלב הבאים בשערי הבית את יראת האלוקים. באופן מיוחד בלט הדבר בעת שהתאספו כל ישראל אחת לשבע שנים כדי לקיים את מצות "הקהל". אפילו הבנים הקטנים, אשר עדיין לא היו מסוגלים להבין את הדברים ששמעו, רכשו במעמד זה את מידת האמונה.

גם הקרבנות שהובאו לבית המקדש קירבו את האדם לבוראו. "קרבן" משמעותו קֵרוב. יסוד הקרבת קרבן הוא מידת הכרת הטוב כלפי ה', וכן הכרה שקיימת מציאות עליונה שהאדם כפוף אליה וחייב לתת לה דין וחשבון על מעשיו.

מעלה נוספת המשפיעה רבות על האדם המתגורר בארץ, היא מעלת החסד המייחדת את הארץ.

מידת החסד הינה תכונה המוטבעת בכל אדם, אולם אין די בכך כדי להפוך כל אחד מאיתנו לאיש חסד. כל תכונה, כל עוד שלא יצאה מן הכח אל הפועל נשארת חבויה בתוככי נפשו של האדם ואינה נושאת עדיין פירות. פיתוח תכונת גמילות חסד מתאפשר רק על ידי 'תרגול' של מעשי חסד. 'תרגול' זה ניתן לבצעו בכל מקום ובכל זמן. נתינת צדקה וסיוע לנזקקים אינם פעולות המתמקדות במקום מסויים דוקא, אולם גם בתחום זה יש מעלה לארץ ישראל על פני שאר ארצות תבל.

ארץ ישראל מאפשרת ליושביה לגמול חסד בגוונים שאינם מצויים במקום אחר. ככל החקלאים בעולם, משקיע עובד האדמה הישראלי את כוחו ואונו בשדה ומצפה בלב הומה כדי לדעת האם יזכה לקצור את פרי עמלו. כאשר הוא רואה שכרמו ושדותיו התברכו ביבול רב, מתמלא לבו בשמחה ובסיפוק. והנה, דווקא ברגעי אושר אלו מצווה עליו התורה לגמול חסד עם זולתו ולבוא לעזרת העניים. התורה אינה משביתה את שמחתו, אולם היא תובעת ממנו לשתף גם את העניים בשמחה זו, במצוות לקט שחכה ופאה ועוד. כאשר הוא מביא את יבולו לביתו, ומגיעים הרגעים המאושרים שהוא ציפה להם במשך זמן רב, קוראת לו התורה לזכור את אלו שאינם יכולים להנות כמוהו, ולהפריש מן היבול תרומות ומעשרות עבורם. בעת שיא שמחתו, לאחר שקצר את יבולו, והוא עמל בהכנת לחמו, מדריכה אותו שוב התורה לזכור את אלו שלא השיגו את אשר הוא השיג, ולהפריש להם מעיסתו (מצוות חלה).

מצוות אלו חוזרות ונשנות דווקא ברגעים העלולים להפוך את האדם לאנוכי, לנוכח הסיפוק העצמי שהוא חש בראותו את הברכה בעמלו. מתנות עניים אלו הופכות את האדם לגומל חסד במהותו ולבעל לב טוב וער לזולתו, והן מצוות התלויות בארץ, כלומר, נוהגות רק בארץ ישראל.

ראינו אפוא מעט מן המעט מסגולותיה הרוחניות של ארץ ישראל, סגולות המייחדות אותה משאר ארצות תבל.