האם ניתן להיות אדם מוסרי ללא תורה?

אמנם לכלל האנושות יש ערכים המנתבים את חייהם, אולם  עם זאת קיים הבדל בין סוגי הערכים השונים. נתבונן במידת החסד בהיותה מייצגת את ערך ההתייחסות לזולת.

ערכים המושתתים על המקובל בחברה, עלולים להשתנות במחי יד לנוכח אילוצים שונים. לעומתם, ערכיה של התורה - יציבים הם בכל מצב. דוגמה לכך הם מעשי החסד של אברהם אבינו, המשמשים מופת לכל הדורות.

טפח ממידת חסדו הגדולה של אברהם אבינו נחשף לעינינו בהכנסת האורחים שנהג כלפי שלושת האנשים שניצבו בפתח אהלו כחום היום. יציאתו של אברהם לקראת אורחים בלתי ידועים בלב מלא שמחה למרות מחלתו, העמדת כל בני הבית הכן למענם והזריזות שבה התבצעו הדברים כדי להנעים לאורחים את שהותם, פותחים לפנינו אופקים חדשים במידת החסד. חז"ל אמרו (מסכת בבא מציעא דף פ"ו, ב') שהסעודה שערך אברהם אבינו לאורחיו, עולה בהרבה על הסעודה שערך שלמה המלך בשעת גדולתו. אברהם שחט עבור אורחיו שלושה בני בקר במטרה להאכילם שלוש לשונות בחרדל, מאכל משובח מאד. אברהם אבינו הוכיח במעשיו שלא זו בלבד שהוא מוכן לכבד את אורחיו בנדיבות מופלאה, אלא שכל מעייניו נתונים לארוח זה, כדי להעניק לכל אחד מהם יחס אישי חם. למרות חוסר ההיכרות המוקדמת, התכבד כל אחד מהם, כאילו היה "בן יחיד" אצל אברהם.

מעשי חסד הנובעים מעומק האמונה בבורא, כפי שנעשו על ידי אברהם, שונים הם שוני רב ממעשים הנובעים ממניעים אנושיים גרידא. לא זו בלבד שחסד הנובע מאמונה פורץ את כל המגבלות, אלא שיש בו מעלה נוספת, והיא קיומו התמידי. יחסי חברה תקינים נאים הם כשלעצמם, אולם אין בכוחם להחזיק מעמד בתנאים קשים. חולשתם מתגלית כאשר הם מתנגשים באינטרסים אנוכיים. באותה השעה נודע כמה חלשים ורופפים הם. עיקרון זה לימד אותנו אברהם אבינו עצמו. כאשר הוכיח אבימלך מלך גרר את אברהם על התנהגותו בפרשת שרה, התנצל אברהם ואמר (כ', י"א): "כי אמרתי, רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". כאשר נימוסי החברה הם הקובעים את ערכיה, מתמוססים הערכים הללו בקלות מול אינטרסים אחרים. רק הטבה שתשתיתה יראת שמים, עומדת לעד.

המציאות מלמדת שלא ניתן לסמוך על רגשותיו של האדם בלבד. אדם נראה כזקן מלא רחמים, ולעתים מתברר שתנאי החיים הם שהכתיבו לו עמדה זו, אך עם השתנות המצב, יהפוך אותו אדם למלא משטמה וזעם.

שונים הם פני הדברים כאשר ההטבה אינה פרי רצון אנושי בלבד, אלא יש לה יסוד ברוחניות. כאשר האדם מוכן לכוף את שרירות לבו בפני הרצון האלוקי, נכללים מעשיו בתוך מסגרת מחייבת שלא ניתן לחרוג ממנה. כאשר נקודת המוצא היא ההכרה של חובת האדם בעולמו, נוצר מחסום מול יצריו של האדם, וההטבה מתבצעת גם בתנאי לחץ.

משל למה הדבר דומה? לשעון משוכלל ומדוייק להפליא. שעון זה לא יורה לאדם העונד אותו את השעה האמיתית אלא רק אם יכוונו אותו מלכתחילה לשעה הנכונה. מצפונו של האדם משול לשעון - הוא מסוגל להורות לאדם את דרכו בחיים רק אם הוא יותאם מלכתחילה לרצון ה'. יראת שמים היא מערכת הבקרה המבטיחה שאותו שעון מצפוני יהיה מכוון כהלכה ויתמיד במהלכו התקין ללא שיבושים.