מדוע עם ישראל סובל יותר משאר העמים?

ייחודו של עם ישראל והיותו עם נבחר ניכרים לא רק מהנסים ומהנפלאות שנעשו לו, אלא גם מסבלותיו ומתלאותיו. אין עוד עם בעולם שהוא כה נרדף, שנגזרו עליו גזרות כה רבות, שהעלילו עליו עלילות כה רבות וגרשו אותו ממקומות כה רבים. אין עוד עם בעולם שדם בניו ובנותיו נשפך כמים לאורך כל הדורות, כפי שנאמר בתורה (דברים כ"ח, מ"ה- מ"ו): "ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך... והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם".

התכנית האלוקית הועידה לעמנו תפקיד מרכזי נעלה במשפחת העמים: "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות י"ט, ה'). תכנית אלוקית זו תצא לפועל בכל תנאי! לכן מוטב לעם שהתכנית תתבצע מרצונם הטוב ומתוך שלווה. אם ימאנו וינסו להתערב בעמים, התנבא כבר הנביא יחזקאל על כך: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות הארץ... חי אני נאום ה' אלוקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (כ', ל"ב-ל"ג).

דומה הדבר לדרך המובילה אל פסגת ההר. אפשר לסלול כביש בקו ישר מן העמק ועד הפסגה. תהיה זו דרך קצרה, אך תלולה מאוד. מי שברשותו רכב חזק, יוכל להגיע לראש ההר בזמן קצר. לאחרים יש צורך לסלול כביש מפותל, ארוך יותר, אך נוח יותר לנסיעה.

מלכתחילה היתה אפשרות שעם ישראל יגיע ליעדו - כינון מלכות שמים עלי אדמות - בדרך ישרה וללא עיקולים. אך דרך זו דרשה מנוע בעל עצמה, כלומר, שלמות רוחנית ורצון עז. מכיוון שסטו מן הדרך וחטאו, הסיט הבורא את העם הנבחר לנתיב הגלות. הגלות היא כור היתוך שבו מתקיים ה'צרוף' הנדרש ; כאן מפרידים את הפסולת ואת החומרים המזיקים, עד שנשאר חומר נקי מכל רבב.

כל אומה חווה על בשרה הן מצבים של פריחה והן מצבים של שקיעה. אולם בהיסטוריה של עמנו רבו השקיעות מן הפריחות. ברור לנו שאלוקים אוהב אותנו ושומר עלינו כעל בניו אהוביו. ואם כן, מדוע באות כל המכות הללו?

התשובה היא שכאשר אדם סוטה מהדרך הישרה, שולחים לו אותות אזהרה מן השמים, עונשים קלים יחסית. פעמים רבות אין הוא מוצא קשר ישיר בין הקורות אותו לבין מצבו הרוחני. לנוכח אדישות זו יש צורך לגרום לו זעזוע, יש צורך באסון חריג. אסון מסוג זה יעורר אותו ויחייבו לערוך חשבון נפש.

אחת הסיבות המביאות להכרח להרוס על מנת לבנות, היא הנטייה האנושית לדבוק בדרך החיים הקודמת. כאשר אדם עובר עברה, הוא מצפה לעונש מיידי. כאשר העונש אינו מגיע, הוא רואה בכך לגיטימציה למעשיו, ולכן הוא ממשיך בדרכו. הדורות הבאים אחריו שהורגלו לדרך החטא, אינם מעלים כלל על דעתם שדרכם פסולה. שום תוכחה ושום עונש לא ישיבום למוטב, שהרי זוהי דרך אבותיהם. והנה, כאשר מתמלאת הסאה ובא עונש מפתיע בעצמתו, עומדים כולם ותמהים: מה זאת עשה ה' לנו? הייסורים האלו מורים על ייחודו של העם היהודי. דווקא הציפיות הגבוהות מהעם, דווקא רוממותו, הם המביאים בעקבותיהם את הסבל ממרומים.