מה ההבדל בין הנאות החושים והנאה רוחנית?

די בהתבוננות קצרה בחיי העולם הזה, כדי להבחין שאפילו בעולמנו – שרוב הנאותיו חומריות – ניתנת עדיפות להנאה הרוחנית, לרדיפת הכבוד, לשאיפת הנקם ולרגש הבושה. גדולים הם המאמצים שעושה האדם כדי לקנות כבוד! מוכן הוא לוותר על נוחיותו, להקריב את חירותו, ולעיתים אף את חייו. הוא צולח ימים, מעפיל לראשי הרים, נלחם באויבים אמיתיים ומדומים. הכל למען הכבוד! ולא רק רודפי הפרסומת והתהילה. כמעט כל אחד מוכן לוותר על הנאות פיסיות שונות, כדי לזכות להערכה. לדעת חלק מגדולי הפסיכולוגים זהו הכח הדומיננטי בחייו של האדם. בנסיבות מסויימות שאיפה זו הינה מעלה טובה: אדם המכבד את עצמו והשומר על כבוד הציבור או על כבוד האומה והמולדת, זוכה לשבחים מוצדקים. אך מהו רגש הכבוד? האם הוא נתפס באחד מחמשת החושים? אין הוא אלא מצב נפשי, שאינו נתפס אלא בנשמה. יתירה מזו, מרכז חייו של האדם – אם אינו שרוי בפרימיטיביות, בערות ונוון – קשור לשאיפותיו הרוחניות. דווקא חברת השפע חשפה זאת לעינינו. כל עוד שרר בעולם מחסור, היתה האנושות שקועה בחתירה לביסוס כלכלי. נדמה היה שאם לא יאלצו לעבוד 14 שעות ביממה בתנאים מפרכים, אם ידורו בערים מפותחות ובדירות מרווחות, יהיו הכל מאושרים. והנה, הגיעה האנושות לרווחה כלכלית שלא היתה כמוה – אך אין נחת בה ואין שמחה! צעירים, שאינם חסרים דבר, החלו לחפש את אושרם והתמסרו לכל נסיון קלוש, שאולי יעניק טעם לחייהם. מליוני נערים, שכל צרכיהם מצויים להם, בורחים לארץ החלומות באמצעות סמים. מתברר יותר ויותר שדיור טוב וסעודה דשנה, דיים להשקיט... פרה ברפת – אך לא את רוח האדם. מה שממלא את ליבות בני אדם רגשות, סיפוק וחמימות, הוא דווקא דבר הנעלה מן החושים. די בקורטוב של אמת כדי להפעיל מאות ואלפי כוחות אנושיים אדירים. לדוגמה, הקומוניזם יסוד הצדק החברתי שהעמיד בראש מאבקו, העניק לו את כוחו והמון חסידיו. הדרישה לצדק אינה תולדת החושים, אלא נובעת מגדלות נפשו של האדם, לכן, היא מסוגלת להעניק לנפש סיפוק ואושר. אך היות והקומניזם הוא מקסם שוא, לא ארכו ימיו הטובים, והוא הסתאב ורמס בעצמו את חלומותיו. לא די לה לנפשו של האדם בניצוץ קלוש מן האמת. היא כמהה לאמת השלימה, וכל עוד לא תגיע לאמת זו, לא תמצא הנפש מרגוע. המרכז המפעיל את כל הכוחות הרוחניים של הויה פנימית זו הוא הנשמה. הנשמה הינה עצמאית. קיומה העצמאי הוא ההסבר היחיד לנכונותה לפעול בניגוד לאינטרסים של הגוף, שבו היא שוכנת. מכוחה מוכנים אנשים להקרבה, ואף להרס עצמי, למען רעיונות מופשטים ורוחנים. תופעה זו לא קיימת כלל בכל מערכת הטבע, והיא מנוגדת לחוקיו. הטבע פועל תדיר בדרך הקצרה והיעילה ביותר, למען קיום או התפתחות. לעולם אין הטבע פוגע וסותר את עצמו. רק האדם מסוגל לפעול ביודעין – נגד האינטרסים של גופו. קיומה של הנשמה היא אחת הוודאיות הברורות ביותר בהכרתו של האדם.