הסאגה המשפחתית הולכת ומתעצמת, הולכת ומסתבכת... יוסף יושב בכלא המצרי שתנאיו "לא תואמים" את תנאי הכלא הישראלי - פלאפון לא היה לו, מן הסתם שגם לא לפטופ ואייפון, דבר אחד היה לו בשפע - זמן. יוסף מנצל את הזמן לשבת ולחשוב. הוא שרוי בארץ זרה, מנותק מבני משפחתו, כלוא בבור באשמת שווא, מה יהיה? איפה הסוף? יש אור בקצה מנהרת הייסורים? כבר שתים עשרה שנה שהוא כלוא...

יוסף הצדיק - כך שמו, כן - "הצדיק". יוסף מצדיק עליו את הדין ומקבלו באהבה. הוא יודע את האמת, הוא חף מפשע, והוא בטוח שבסופו של דבר האמת תצא לאור... יוסף מבין שיש פה מהלך שמימי שמוביל אל עבר מטרה מסוימת, אמנם הוא עדיין לא יודע מהי, אבל דבר אחד ברור לו - הוא בידיו הטובות של האלוקים...

הכול השתנה באחת. ככה זה, כשמגיע הזמן שבו אלוקים מחליט - זהו! הגיע זמן הישועה - הכול מתבצע במהירויות שיא. וכך מתארת התורה: "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה". שמנו לב? יוסף לא הולך בנחת, אין זמן, מריצים אותו... אכן הגיע הקץ לתקופת הקושי. כשזה מגיע - העניינים זורמים במהירות... פרעה מספר לו את החלומות המטרידים את מנוחתו, יוסף פותרם ופרעה מתרגש: "אין נבון וחכם כמוך!" ומיד הוא מוסיף: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך... ויסר את טבעתו מעל ידו וייתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד זהב על צווארו...". פרעה מוסיף: "בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכול ארץ מצריים...". יוסף התמנה לשליט מצרים. יוסף שולט ופרעה "יוצא לפנסיה", יוסף מנהל את המדינה ביד רמה ופרעה נשאר לייצג את מצריים באו"ם...

יוסף עולה כמו מטאור בשמי מצרים, הוא מבסס אותה כלכלית וחברתית ומנהיג אותה ביד רמה... יש רעב כבד, אולם יוסף בחכמתו הקדים רפואה למכה. לא רק שבמצרים לא חסר אוכל – אלא היא ספקית המזון היחידה בכול האזור כולו, והכול כמובן, בניצוחו של יוסף...

מסכת הייסורים של יוסף פסקה, ולא רק שפסקה - אלא ההפך, הוא זכה לתואר "אזרח מספר 2". "כוכבו עלה"...

יוסף מתחיל לקלוט את המהלך השמימי. זוכרים את החלום? הנה, הוא הפך למציאות. התמונה התבהרה באחת, הכול מובן... החלום מתחיל להתממש וכולם משתחווים לו. זו רק שאלה של זמן מתי אחיו באים לפה.

גלגל סובב בעולם ו"כוכבם" של אחי יוסף החל "לדעוך"... מצבם מתחיל להסתבך. יעקב ובניו חיים בארץ ישראל ומטה לחמם נשבר... הרעב כבד והוא אינו פוסח עליהם... פונה יעקב לבניו ואומר להם, שמעתי שבמצרים אפשר להשיג אוכל, אין ברירה, רדו שמה והביאו מעט בר...

בניו עושים את צוויו, יורדים מצרימה, וכאן מתחילה מסכת הייסורים שלהם. פרשתנו פרשת מקץ, מתארת בהרחבה את תלאותיהם...

יוסף הוא השליט, הוא המשביר לכל עם הארץ, אין אפשרות לקבל אוכל ללא אישורו. אחיו נכנסים - ויוסף מיד מכיר אותם, הם לא הכירוהו... הוא מחליט להתנכר אליהם [ביאורים רבים נאמרו בעניין, מדוע יוסף לא הזדהה, ומה המטרה בהתנכרות אך אין זו הבמה]. יוסף טוען שהם מרגלים, הוא אוסר את שמעון ומכריח אותם להביא את בנימין. לפני יציאתם חזרה יוסף נתן הוראה לעבדיו לשים את כספם חזרה באמתחותיהם. כשהם גילו זאת הם לא הבינו מה קורה... בנימין אכן מגיע למצרים ובסופו של התהליך האחים חוזרים לארץ ישראל עם מזון. לפני יציאתם בשנית יוסף מצווה את עבדו לשים את גביעו, גביע הכסף באמתחת בנימין. הוא משחררם ולפתע רץ אחריהם שליח, "מישהו גנב את גביע הכסף, מיהו?" "וימצא הגביע באמתחת בנימין"... שחור בעיניים, מה עושים? אי אפשר לחזור לאבא בלי בנימין...  האחים לא קולטים מה קורה, מי נגד מי... על מה ולמה מגיע להם הרעה הזאת... מה הם בסך הכול רוצים? - קצת לחם...

שתי מילים בודדות הפכו את כל הפאזל המבולגן לתמונה בהירה... "אני יוסף!"...

אה, עכשיו הכול ברור...

ידידיי!

למי מאיתנו אין מצבים כאלו? לכולנו יש מצבים שממוטטים אותנו לחלוטין ואנו מצפים לצמד המילים שיבהירו לנו את התמונה... מתי הם יבואו? מתי נבין את המהלך השמימי? ליוסף זה לקח בערך שלש עשרה שנה, בסוף זה הגיע... לאחים לקח פחות זמן - בסוף זה הגיע...

וכאן אנו מגיעים לנקודה חשובה:

גם כשהאדם בתוך מצבי הלחץ וחוסר האונים, גם כשהצרה עדיין בעיצומה - אל תאבדו תקווה, כבו את האור והישירו מבט אל השלהבת הקטנה המרצדת בחנוכייה... השלהבת הקטנה תאיר את דרככם באפילה המתמשכת...

אנו בעיצומם של ימי החנוכה, בעיצומם של מערכת שמונת "ימי השמונה"... אנו בתוך אטמוספרה של נס...

השלהבת לוחשת משהו... מיהי אותה שלהבת? מה היא לוחשת?

בתקופת חנוכה העם היושב בציון שרוי בייאוש מוחלט. בית המקדש טמא לגמרי, היוונים טמאו את כל השמנים - מה יהיה? שום ישועה לא נראית באופק...  

והנה, בתוך מסך הערפל אלוקים שולח אלומת אור - הנה! יש תקווה! הכוהנים מצאו פך קטן של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, איזו שמחה, איזה אושר!...

נו באמת, פך קטן?

כן, מעט מן האור. אלוקים שולח לנו מתנה - פך קטן. למה? כי אני אוהב אתכם - אומר הבורא- בכל מצב שתהיו תדעו שאני זוכר אתכם, משגיח עליכם ואפילו שולח לכם מתנות...

גם כשיוסף נמצא בשיא המשבר - בשיירת הישמעאלים שלוקחת אותו אל הבלתי נודע, גם שם, או יותר נכון - דווקא אז, אלוקים שולח לו מתנה - "נכאות צרי ולוט", בשמים טובים. לאמור, נכון שמצבך האישי קשה מנשא - קח לפחות בשמים, ריח טוב...

זה מה שמעניין את יוסף עכשיו? זה מה שישנה את מצבו? כנראה שכן... דווקא במצבים הכי קשים אלוקים מאותת לבן אדם - אני אתך! איתות זה נותן את הכוח לצלוח כל קושי וניסיון...     

חכמים צפו את העתיד, הם ידעו שעם ישראל יצא עוד מעט לגלות ארוכה וקשה - הם הקדימו תרופה למכה  - תיקנו לנו את חג החנוכה. חנוכה הוא החג האחרון בסדר הכרונולוגי, כי לפני היציאה אל הגלות הארוכה - חייבים צידה לדרך, חייבים את חנוכה... אם נשכיל להבין את המסר הטמון בו נוכל לצלוח את התקופה ביתר קלות...

גם אם התמונה עדיין מעורפלת - תחפשו טוב, אין ספק שתמצאו פך קטן טהור. הוא קיים - אם נראה אותו או לא זה תלוי רק בנו...

זה חנוכה, אלו השלהבות...