שתים עשרה שנה יוסף כלוא בבור המצרי, והנה, מגיע רגע השחרור המיוחל.

כשזמן השחרור מגיע, הכול נעשה במהירות הבזק: "ויריצוהו מן הבור". מריצים את יוסף, ריצה שמובילה אותו בסופו של דבר אל השלטון...

אין הסבר הגיוני לעובדה שעבד עברי עם עבר של אסיר בכלא, הופך תוך שעות אחדות לשליט מצרים – שהייתה באותה שעה האימפריה החזקה בעולם... המציאות חזקה מהדמיון. יוסף מקבל שלטון ללא מיצרים, וכך אומר לו פרעה: "מבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (בראשית מ"א, מ"ד).

כשמלווים את שבילי חייו של יוסף עד תום, אי אפשר שלא להתפעל מההשגחה הפרטית שליוותה אותו בכל רגע מרגעי חייו.

כל סיפור ומאורע שנכתב בתנ"ך, נושא מסר לדורות. פעמים המסר גלוי וברור ופעמים נדרש מאיתנו לימוד מעמיק כדי לדלות אותו. במאמר זה ניווכח כיצד סיפור חייו של יוסף בכלל ואופן הצלתו בפרט אקטואלי עבור כל אחד ואחת מאיתנו.

יוסף היה שבוי בכלא ובסוף, לאחר שתים עשרה שנה, הוא יצא למלוך. מתברר, שדווקא הישיבה בכלא היא זו שהובילה אותו לשלטון. שם הוא פגש את שר המשקים, פתר לו את חלומותיו והוא המליץ עליו לפני פרעה. ההמשך ידוע...

כל אחד מאיתנו "שבוי בכלא", כל אחד וכלאו הוא. אחד שבוי בכבלי הכעס, השני בכבלי הקנאה והשלישי ברדיפה אחר כבוד...

מי מאיתנו אינו חפץ לצאת מ"הבור", כולנו רוצים להשתחרר מהרגלים המונעים מאיתנו להיות חופשיים...

כיצד עושים זאת?

עלינו להתחקות אחר דרך ההנהגה שנקט בה יוסף, אולי נצליח גם אנו לצעוד בדרכו.

השלב הראשון והחשוב ביותר, הוא משפט הפתיחה של יוסף. כשפרעה מתלהב מחוכמתו, יוסף עונה מיד: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" (מ"א, ט"ז). במקום לטפוח לעצמו על השכם, מייחס יוסף את כל ההצלחות לאלוקים. זוהי דרכו של יוסף מקדמת דנא. ה' גומל לו על כך: "ויהי ה' את יוסף, וכל אשר הוא עושה אלוקים מצליח בידו" (בראשית ל"ח, ב'), "וירא אדוניו כי ה' איתו" (ג'), "ויברך ה' את בית המצרי...", "ויהי השם את יוסף ויט אליו חסד" (ל"ט, כ"א). יוסף זוכה לנשיאת חן מיוחדת מאת ה'.

כדי להצליח חייבים לקבל עזרה ממרום. אנו הכלואים תחת מתקפות היצר והסתותיו, לא נוכל להגיע לשלווה ללא עזר משמים. וכך אומר התלמוד: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו!" (סוכה נ"ב).

אם אנו רוצים להתעלות מעל לקשיים שהיצר מערים עלינו בכל הזדמנות, הבה נפנה לאבינו שבשמים, נבקש ממנו כוחות וכלים, ואין ספק שבקשות מסוג זה, יענו ברצון.

מהו תפקיד האדם? והרי ברור שאדם צריך לעשות פעולות רוחניות כדי שהבורא יעזור לו... לשם כך נלווה את יוסף לתחנת חייו הבאה:

יוסף פותר לפרעה את חלומו, ומבשר לו שעתידות לבוא שבע שנות שובע. אך אחריהן תגענה שבע שנות רעב קשות מאוד. יוסף ממליץ לפרעה למנות "איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (מ"א, ל"ג).

מדוע יש צורך באיש נבון וחכם? מדוע לא מספיק אפסנאי טוב בעל ידע רחב בענייני תבואה, שידע כיצד לאחסן תבואה לשנות הרעב?

מיהו החכם? המשנה במסכת אבות כותבת את התשובה: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (אבות פרק ב').

איזו חכמה מיוחדת יש צורך כדי לראות את הנולד? הרי כל אחד מאיתנו יכול לראות את הנולד, שהרי הוא כבר נולד וכולם רואים אותו... אלא שכוונת המשנה היא שהחכם רואה את מה שעתיד להיוולד. אם כן, מדוע המשנה לא כותבת ברור, מדוע היא כותבת "הרואה את הנולד", בלשון הווה?

מי שמאיר את עיננו הוא רבי אליהו לופיאן בספרו "לב אליהו". אכן, הוא אומר, זו כוונת המשנה, החכם האמיתי רואה את מה שעתיד להיוולד, כאילו כבר נולד עכשיו.

הרבה מאיתנו יודעים היטב את העתיד, אמנם לא כולנו מגידי עתידות, אולם, הרבה מאיתנו מודעים להשלכותיהם של מעשינו לעתיד לבוא. אלא שלא תמיד יש בכוחה של ידיעה זו למנוע מאיתנו את הצעד הלא נכון. ידיעה זו אינה מספיק מוחשית בליבנו בשעת עשיית המעשה.

מרחק רב קיים בין ידיעת האדם לבין מעשיו בפועל. לפעמים קיים גם נתק מוחלט בין השנים. חכמי הקבלה קוראים למצב זה "מיצר הגרון", בין שכלו של האדם – המפקד העליון – לבין גופו, יש גרון צר... לא תמיד הידיעות "זורמות" בקלות מהשכל אל כלי המעשה, אל ליבו ואיבריו...

תפקידנו להמחיש ולצייר בעינינו את העתיד כאילו הוא כבר כאן. ננסה רגע אחד, לפני המעשה, לעצור ולדמיין אלו השלכות תהיינה למעשינו. על בסיס טעויות ולקחים מהעבר, ננסה לדמיין כיצד נרגיש כתוצאה מהצעד הנוכחי.

אדם שאצלו העתיד כבר כאן – הוא החכם!

יוסף אומר לפרעה: יהיה קשה מאוד לצבור אוכל בשנות השובע לשנות הרעב. קשה מאד לדמיין רעב כשמסביב יש שפע ושובע כה גדולים. כדי לעמוד במשימה ולהתכונן באופן מושלם לשנות הרעב – מצרים חייבת איש חכם, איש שכבר עכשיו – בזמן השובע הגדול – ירגיש כאילו הרעב כבר כאן. אדם שלא יוותר אפילו על שיבולת, שהרי בשנות הרעב כל שיבולת תיהפך ליקרת המציאות...

רק איש חכם, הרואה את הנולד עוד לפני שהוא נולד, יכול לעמוד במשימה...

יוסף מגלם קו חשיבה זה באישיותו. הוא אינו נכנע להנאות של רגע, הוא מסתכל תמיד קדימה, כך גם נהג ביחס לאשת פוטיפר... ולכן אומר פרעה ליוסף: "ויאמר פרעה אל יוסף, אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" (בראשית מ"א, ל"ט).

שני דברים למדנו מיוסף: א. אנו זקוקים לעזרה מאלוקים כדי להצליח לצאת 'ממעמקי הבור' אל השלטון הנכסף על כוחות נפשנו, ב. הצעד שנדרש מאיתנו לראות נכון את הנולד, להסתכל תמיד צעד אחד קדימה. האם מה שאני עומד לעשות מקדם אותי אל המטרה או שחלילה להיפך... 

רבי יוחנן בן זכאי מונה במסכת אבות את שבחי תלמידיו (פרק ב'). בראש רשימת התלמידים מופיע רבי שמעון בן נתנאל עם התואר: "ירא חטא". כיצד זכה רבי שמעון להגיע לכזו דרגה? רבי שמעון בן נתנאל עצמו מגלה לנו את "המוטו" שלו – "הרואה את הנולד". כשאדם רואה את הנולד הוא אמנם מגיע לדרגה של "ירא חטא".

סיפורו של יוסף, הנקרא בתורה תמיד בימי החנוכה, מוכיח שלכול אירוע יש יד מכוונת מלמעלה. היד היא ידו הטובה של אלוקים.

"בלעדי" – אומר יוסף, אני לא בתמונה. "אלוקים יענה את שלום פרעה" – הכול מאת הבורא. מי שחי בתחושה זו באופן תמידי, על פי מהלך של מידה כנגד מידה נוהג עימו כך גם אלוקים.

כאלו היו גם מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו.

מתתיהו יצא למלחמה עם שלש עשרה איש מול צבא יוון, הצבא החזק בעולם באותה תקופה (רש"י, דברים ל"ג, י"א). הייתכן? האין זו התאבדות?

התשובה, אם מתתיהו ובניו היו סומכים על כוחם – הם אכן היו מוגדרים כמאבדים עצמם לדעת. אולם מתתיהו הכיר שהכול מאת השם, ואין שום כוח טבעי הפועל מעצמו, לכן העז לצאת למלחמה, הוא ובניו, נגד אימפריית יוון. כשאדם חי כך – השם משיב לו ונוהג עימו מעבר לטבע...

השם "מתתיהו" – מתת  י-ה-ו מורה על כך. הוא חש בכל מהותו שכל מה שיש לאדם הוא מתנה מאלוקים. זו הסיבה שהם זכו לניסים...

אולי זה ישמע באנאלי אם אביא את סיפורה המפורסם של בתו של רבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה), אולם הסיפור מתאים למאמר זה. היא הכינה בטעות נרות שבת עם חומץ, במקום שמן, והביעה את מורת רוחה בפני אביה על טעותה. רבי חנינא ענה לה: "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק", ואכן נרות השבת דלקו במלוא יפעתם... לא לחינם נקרא שמו "חנינא", הוא ידע שהמציאות היא חנינה מאת הבורא (מהרש"א, ברכות נ"ז).

כשאנו מדליקים נרות בימי החנוכה, אנו מבצעים פעולה שהיא אנטיתזה של תפיסת העולם המערבי. אנו מנציחים את הנס ומציינים את העובדה שיש אלוקים הפורץ את מגבלות הטבע. פך קטן של שמן יכול להספיק לשמונה ימים וקומץ יהודים מנצח אימפריה...

אלוקים, שכנגד כל סיכוי הוביל את יוסף למלוכה ואת המכבים לניצחון, יעשה גם לנו ניסים, ויוציא את כולנו מבור הגלות אל אור הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט.