כאשר חז"ל עוסקים בתיאור מעלתו של היהודי ובתקוותו לישועה, הם משתמשים לא אחת בביטוי: "זכות אבות". מושג זה מופיע בברכה הראשונה של תפילת העמידה, המציינת כי הקב"ה "זוכר חסדי אבות", ובזכות זו הוא "מביא גואל לבני בניהם".

מושג זה טעון ביאור יסודי. הן אלפי שנים חלפו מאז חיו אבותינו ואמותינו הקדושים. כיצד, אם כן, מסוגלות זכויותיהם, גדולות ככל שתהיינה, לסייע לצאצאיהם? מלבד זאת, מדוע ניתנת עדיפות לאדם בגין מוצאו המשפחתי?

את משמעות המושג "זכות אבות" ניתן להמחיש במשל הלקוח מתחום הגנטיקה. אחת התגליות החשובות של הגנטיקה היא שהאדם נושא בכל אחד מתאי גופו אוצר בלום של גנים שירש מאבות אבותיו. רק חלק קטן מגנים אלו מופעלים ובאים לידי ביטוי בגופו של האדם. גנים אחרים מתעוררים לחיים רק בנסיבות ובצירופים מיוחדים, ויש כאלו שאינם מופעלים כלל. הם נודדים מדור לדור ומאב לבן כנוסעים סמויים בתוך הדנ"א האנושי. השפעתם העקיפה מורגשת רק מאחורי הקלעים.

הגנים הללו מחברים אותנו עם אבותינו בקשר פיזי ממשי. הסבא רבה שלך, שהסתלק לעולמו לפני עשרות או מאות שנים, אינו דמות וירטואלית בתוך אלבום משפחתי דהוי, אלא אדם שיש לו נוכחות ממשית בחייך. חלקיקים זעירים מגופו עדיין מטיילים בתאי גופך ומשפיעים עליך לטוב ולמוטב.

זכות אבות היא למעשה זַכּוּת האבות, כלומר, ההישגים הרוחניים המזוככים שהשיגו האבות בימי חלדם. הישגים כבירים אלו לא נעלמו מן העולם עם הסתלקותם של האבות מארץ החיים. הם נודדים הלאה אל הדור הבא ותופסים את מקומם במערך הגֶנים הרוחניים, הקיימים באדם במקביל לדנ"א הגשמי. הגנים הרוחניים הללו ממשיכים לנדוד מדור לדור, ונותנים לכל אחד מצאצאי האבות הקדושים את הפוטנציאל להגיע להישגים רוחניים עצומים.

כאמור, כמו גנים גשמיים, גם הגנים המרכיבים את הדנ"א הרוחני אינם פעילים תמיד. הם עשויים לשהות במצב רדום, ממתינים לעיתוי ולהזדמנות המתאימים, כדי להרים ראש ולהפגין את נוכחותם. יחד עם זאת, בעצם הימצאותם בתוככי מערך כוחותיו של האדם, הם מקרינים את השפעתם על רבדי הנפש הסמויים.

כל יהודי הוא איפוא היורש החוקי של אלפי תכונות אופי נאצלות, שהטמיעו האבות הקדושים בנפשם, בעמל וביגיעה שאין לתארם.

האבות אברהם, יצחק ויעקב היו אלו שביגיעתם הרוחנית הניחו את יסודות האומה. הם עיצבו את מתכונתה והעניקו לה יציבות באופן שתוכל לעמוד כחומה בצורה מול כל המשברים. אבותינו הם הצור, סלע התשתית, שעליו נבנה הבנין האדיר של עם ישראל.

מנקודת מבט זו נוכל להבין את פרשת הניסיונות שהתנסו בהם אבותינו בכלל, ואברהם אבינו בפרט. רק לאחר חישול אדיר זה, הם היו מסוגלים להצמיח עם שעמידתו בניסיונות לאורך הדורות הפכה לשם דבר.

בשעה שציווה הקב"ה את אברהם אבינו על נסיון העקידה, הוא פנה אליו ואמר: "קח נא את בנך את יחידך" (בראשית כ"ב, ב'). חז"ל מפרשים: "אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי בזה הניסיון, שלא יאמרו, הראשונות לא היה בהם ממש". נשאלת שאלה: כיצד ניתן לטעון שכל הניסיונות הראשונים, לא היה בהם ממש? האם ניתן לבטל במחי יד את השלכת אברהם לכבשן האש או את העקירה מחרן וההליכה לארץ ישראל?

התשובה לכך היא מקיפה: אילו היו ניסיונות אלו נשארים בתחומו של אברהם ונזקפים לזכותו בלבד, אין עוררין על כך שהיו אלו ניסיונות כבדים מנשוא, והעומד בהם בהצלחה, ראוי לכל תהילה. אולם מאחר שניסיונות אלו אמורים להוות תשתית קיום לדורות הבאים, היה צורך חיוני בעמידתו בהצלחה בכל הניסיונות כולם. אילו, חלילה, לא היה אברהם עומד בניסיון העקידה, לא היה מסוגל העם היהודי לעמוד בניסיונות דומים לעקידה זו במהלך ההיסטוריה.

משל לְמה הדבר דומה? ליסודות של בנין. עומקם וחוזקם של היסודות נקבעים בהתאם לגובה הבנין שאמור להיבנות על גביהם, יסודות המיועדים לבנין בן קומה או קומותיים אינם מסוגלים לשאת על גביהם מבנה רב קומות. אדריכל העומד לבנות בנין רב קומות, חייב לחשב בהתאם לכך את כמויות הברזל והבטון שיושקעו ביסודות. אם יתעלם האדריכל מחישוב זה, אין ספק שהבנין יתרועע ויתמוטט.

כך הם פני הדברים גם כאשר באים לדון על הבנין של עם ישראל. עתידו של העם דורש עמידה עקבית בכל הנסיונות. הנסיונות לאורך הדורות היו קשים מאד ורוחות זעף ניסו לא אחת לעקור את העם. למען עמידה איתנה זו דרוש היה לבנות חומה בצורה ויסודות איתנים. לפיכך, ביקש הקב"ה מאברהם אבינו שיעמוד בנסיון העקידה. עמידתו בניסיון הנחילה לבניו את היכולת והרצון לבוא באש ובמים, להעקד ולהשחט על מזבח העקרונות המקודשים. העקידות, שכמעט לא היה דור שהיה חף מהן, הן ההמשך של עקידת יצחק, הן ההמשך לעמידתו של אברהם אבינו בניסיון קשה זה.

מבחינה מסויימת, אבותינו טרחו ועמלו, ואנו קוצרים את פרי עמלם, את "זכות האבות" שלהם. ברם, ירושה ייחודית זו, יש בה הזדמנות לצד אחריות. היא מעניקה ליהודי תעצומות נפש לזינוק אל פסגות רוחניות שלא ייאמנו, ומצד שני, היא יוצרת מחויבות ואחריות לניצול הירושה הזאת כדבעי ולהפקת המרב ממנה.